הבחירה בעולם המציאות

למקסמן
אנו יודעים היום שמטבע נופל באמת בלי סיבה לצד זה או לצד זה, וההוכחה היא ההיסתברות, שבמיליון נפילות היא טיפול 50"50 וזה לא יכול לקרוא עם יש סיבה למה לצד זה או זה, במילא רואים אנו שקיימת חופש בגורל, ולא צריך את הקוונטים להוכיח זאת,

נראה לי שוודאי יש סיבה למה היא נופלת לצד זה או אחר. הסיבה לא ידועה לנו, כי היא נתליית בהמון פרטיים קטנים ויותר קטנים עד כי אין לנו מאפשריות לעמוד עליהם. ומהנסיון (ובנפילת מטבע או קוביה הוא גם מסברא של מה עדיף צד זה או צד זה) לומדים שאין עדיפות לצד זה או אחר, ויש דברים שמהנסיון נילמד שיש עדיפות לצד זה או לצד אחר, כגון בלידת זכר או נקיבה, שגם תלויה מהמון פרטיים שונים, ובכל זאת רואים מהנסיון שהעדיפות לזכרים גדולה במעט, ויש דברים אחרים שיש בהם ב' צדדים שיש עדיפות של יחס א' לב' או א' לג', ובכולם הצד השווה שבהם שכל מקרה פרטיי לעצמוי אין ידוע מה יפול אבל בסך כולל של מקרים, מכיון שהנסיבות שוות ופעמים לצד זה ופעמים לצד אחר, א"כ יהיה בסך הזה קרוב למחצה על מחצה, אלא שככל שהסך גדול יותר יהיה קרוב לממוצע הזה, וכל שמיעוט הפרטים יכול להיות נטיה לצד זה או אחר.
וחוק ההסתברות (להבנתיי, ואני מדגיש שיש לי חוסר גדול בלימוד ועיסוק בו, ואם אני טועה אשמח מאוד למי שיאיר עיניי בזה) הוא חוק של כלליות ולא חוק של פרטיות, והיינו שאינו דומה לחוק המשיכה(של ניוטון) שהוא חוק שעניינו להראות שיש כוח המושך בין שתי דברים, אלא כאן הוא חוק היוצא מכלל הענינים השונים שכולם מתערבים בעניין אחד פעמים הנסיבות השונות משפיעות לצד זה ופעמים לצד אחר, והכוחות הללו שווים הם בכמותם ואייכותם,

ואתן המשל, אם תטיל מטבע פעם אחת ויצא עץ, הרי שבפעם השניה יש סיכוי יותר מעט שייצא פליי, ואף שמצד הפעם השניה לעצמה איין עדיפות כזו(ולמשל אם תשאל חבר שלא היה בפעם הראשונה, וודאי יאמר שהסיכוי שווה) אבל מ"מ ביחס לפעם הראשונה כששתיהם יחדיו הסיכוי הוא להתפלגות ולא לאיחוד שווה ,
וביותר שהרי אם כבר היטלת עשר פעמים מטבע ובכולם יצא דרך מקרה(עץ, ובדקת המטבע והיא לא מזויפת) הרי וודאי מבחינתך הסיכוי שעכשיו ייצא פלי גדול מאוד, אבל תישאל לחברך שניכנס לחדר באותו הרגע שלפני הפעם האחד עשר, הוא יאמר שהסיכויי שווה לשתיהם, ואייך זה ייתכן? ובמילים אחרות 'האם יודעת המטבע שכבר היטלת עשר פעמים לפניה ויצא עץ'? והתשובה שההסתברות היא לא חוק פרטיי המסדר את המציאות, אלא חוק בדיעבד של מנהג המציאות בכלליות, כשהיא מורכבת מדבריים פרטיים המנגודים, שלכל אחד חוזק ותדיריות וכוח זהה לחביריו. וא"כ כשיש סך כולל של מקרים הרי שבמציאות ההתפלגות שווה, וא,כ כשאתה דן על הפעם האחד עשרה ביחס לפעמים הקודמים, ברור שאיין סיכוי בכלום שהיא תיפול לצד אחד יותר מהצד השני, ואתן על זה הוכחה, שהרי אם תיקח עשר מקרים שהוטל מטבע עשר פעמים ויצא בהם אותו הצד, ותבדוק הפעם האחד עשרה מה יצא בו, תחמצא שהפעם האחד עשרה שבכולם ניתפלג שווה בשווה, והטעם כנ"ל, כי החריגיות מהחוק ההיסתברות גם נישלט ע"י אותו החוק בעצמו.

והטעם שברוב פעמים מיצטמצם החריגיות, היא מאותו הטעם גופא, שהרי מתרבים החריגיים של ב' הצדדים, ונימצאים משלימים זה לזה, ואתן ההוכחה על זה, שהרי למשל אם תיקח 100 הטלות שבהם ניתפלג 61 פלי ו39 עץ, הרי מחוק ההיסתברות ה100 פעמים הבאים שתטיל יהיו החריגות לצד השני והיינו 37פלי ו63 עץ, ואים תחבר אותם יחדיו ל200 נמצא 102 אל מול 98, ועל דרך זה
הלאה, (רק שתמוה לי האם אין גם בזה חריגות, והיינו שלפעמים יהיה במספר הגדול יותר חריגיים מבמספר הקטן, ומסתברא לי שכן, ולכן רק בקפיצות גדולות יותר יורד מספר החריגיים).

עכשיו זה לא מראה שיש 'חופש' בגורל, זה מראה שיש חוסר ידיעה למי יפעל הנסיבות, אבל הם מיקבע קביעי בוודאי עכשיו כבר באם יוודע למישהו תנאי ההטלה במדויק.

עכשיו תישאל, למה אנשים תולים עצמם בגורל,התשובה היא, סתם, כי הם יודעים שהסיכוי שווה, והם יודעים שלהם איין הכרעה סברתיית או הגיוניית בחלוקה(למשל בין שותפים) אז מצמידים הספק השקול שלהם להכרעה הסתמיית(מבחינת האדם שאינו יודע תנאי ההטלה) של הגורל, ואייך כל זה קשור לבחירה חופשיית? ששם האדם צריך בהגיון מעצמו להכריע בין ב' צדדים שקולים.

על עניין הבחירה נכתב הפראדוקס הידוע של ניוקומב:

יש שתי תיבות סגורות. בתיבה הראשונה יש תמיד אלף דולר. התיבה השניה לפעמים ריקה ולפעמים יש בה מליון דולר. בתחילת המשחק השחקן צריך לבחור בין לקחת את שתי התיבות לבין לקחת רק את התיבה השניה. לפני שהמשחק מתחיל, החזאי חוזה אם השחקן יקח את שתי התיבות או רק את התיבה השניה. אם חזה שהשחקן יקח את שתי התיבות, אז תיבה השניה ריקה. אם חזה שהשחקן יקח רק את התיבה השניה, אז שמים בתיבה השניה מליון דולר. כשהשחקן צריך לבחור האם לקחת את שתי התיבות או רק את התיבה השניה, החזאי כבר חזה את תחזיתו, ותוכן התיבות כבר נקבע.
אסטרטגיה ראשונה אומרת: החזאי כבר אמר את תחזיתו. אם חזה שהשחקן יקח את שתי התיבות, אזי התיבה השניה ריקה. אם חזה שהשחקן יקח רק את התיבה השניה, אזי יש בתיבה השניה מליון דולר. מכל מקום, תוכן התיבה השניה כבר נקבע. לפיכך, יש לקחת את שתי התיבות, ולקבל או אלף דולר במקרה הראשון או מליון ואלף דולר במקרה השני.
אסטרטגיה שניה אומרת: החזאי כמעט לעולם איננו טועה. לפיכך יש לקחת את התיבה השניה ולקבל מליון דולר.
מה האסטרטגיה הנכונה?

לא הבנתי , עם החזאי כמעט לעולם אינו טועה(וכבר נכנסת כאן לעניין הידיעה והבחירה), אז אם יוקחו שתי התייבות כמעט בטוח יש כאן רק 1000, ואם יוקח רק השנייה כמעט בטוח יש כאן מליון. מה השאלה האם לבחור בוודאי 1000 או בכמעט בטוח מליון? יש כנראה אייזה טעות בהצגת הפרדוקס הזה בלשון שהביאת.