תורה ודעת
אנסה לענות ולסדר מה הנושא פה. אני נהנה מאד שאנחנו נוגעים בעמקי הבעיות האלה בעמקות.
א
יפה סידרת את הנמצאים לשלש סוגים. "מציאות ממשית". "מציאות רעיונית". "מחשבה". את שנים הראשונים אתה מאמת, ובשלישי אתה מסתפק.
לא בדיוק. אני מאמת את שלושתם באותה אמת המצויה בידיינו. היינו, אני מנסה לתת לכל אחד גידרו במושגינו, וכך לחלק אותם לשלושה סוגים,
רק בעוד
את הממשיי אני מצייר כנמצא (שעל אף שאין כל תפיסה כלל במהותו ומציאותו המוחלטת) אבל מסברא, אני מניח שיש איזה מציאות (בהגדר שאינו מצוי אצלינו כלל), ושהמצוי הזה הוא הניתפס בחושים או בתפיסת מקום המרחביי, וכדומה
ואת הרעיוני אני מצייר כחסר מציאות (הדומה לממשיות), אלא כ'עניין' מה שמורה ציורו. למשל, ב' פעמים ב' שווים ד', זה ציור מתמטיי פשוט, שענינו הוא מציאותו, אין לו איזה ממשות הניתפסת ע"י חושים או התופסת מקום מרחביי. גם קשה ליתפוס בו ביטול (כבממשיי) כי ציורו ניראה כלא תלוי במשהוא חוץ מציורו (בשונה מהממשיי, שציורו ניראה כאילו הוא ציור איזה משהו נוסף על הציור המתארו).
ואילו המחשבות והרגשות כלומר מה שאנחנו קוראים הענינים ה'נפשיים' (אני לא מיתכוין להמציאות הרוחנית המכונית 'נפש' שאני מטילה בספק גמור,כמיותר לגמריי. אלא אני מיתכוין לעניין ההיתחשבות של כל מיני מחשבות וחישובים והרהורים,או ההירגוש של כל מיני ריגושים כאהבה או טעם וכדומה. שכול אחד מאיתנו יודע מעצמו מה הם),
אין הם לא מהסוג הראשון ולא מהסוג השיני. אין להם ממשיות הניתפסת ע"י החושים, וגם אינם תופסים מקום (לכאורא, שהרי מחשבותי והרגשיי כרגע נימצאים איתי במקומי, אבל אין זה תפיסת מקום במובניות הרגילה). וגם אינם דומים לציור המתימטיי והלוגיי, שהם ציור ללא כול ממשות חוץ מעניין המצויר על ידיהם, ואילו כאן יש איזה היתפעלות נמצאית (במציאות שאינה ניתנת כ"כ לתיאור).
עד כאן היה מה שכתבתי בעניין השלושת סוגים. שהעניניים הנפשיים היא מצוי ממוצע בין הממשיי לבין הרעיוניי.
הבעייה הגדולה בזה הוא שכל השנים שאתה מאמת, תלויים אך ורק בשלישי אותו אתה לא מאמת בבירור. מאיפה אתה יודע שיש ממשיים? רק ממחשבתך המצרפת את רשמי החושים לכדי הכרה כזאת. מהיכן אתה מחליט על מציאות הרעיונות המוחלטים? שוב ממחשבתך שהכירה את זה [לא ברור מאיפה, וכמו שהקשו מכבר דייויד יום וכדו'. ]
נכון. אני מסכים שבסופו של דבר , הכול (כל התפיסות וההגדרות) נמצאים במציאות נפשיית (כלומר התפיסה עצמה היא נפשיית).
אבל למשל ניתן לשער באיזה סברא (שצריך לברר באמת מה תוקפה) שיתבטלו המחשבות הנפשיות, ובכל זאת ישארו המציאויות הממשיות כסוג לעצמם, וכן ניתן לשער שיבטלו אף הממשיות, ובכל זאת ישארו הכללים המתמטיים והלוגיים כציורי ענינם הפרטי כל אחד לעצמו.
ויש כאן חקירה גדולה, האם ניתן לשער ביטול הכללים הרעיוניים (לוגיי ומטימטיי), וישאר מחשבתיות. כי רגשיות למשל, ניראה לי שייך שישאר כי תחושת טעם, למה שלא תישאר (ואיני דן כרגע מהיכן יבוא הטעם), וגם שייך שישאר תפיסת החושיים (ולא משנה כרגע שיהיה בעיה מהיכן יבואו המספקיי חושיות). אז מה יבטל? רק החישוב המטמטיי והלוגיי (?),
א"כ שייך שיבוטלו שתי דברים מהשלושה וישאר השלישי. והרי שניתן לשער לכל אחד סוג מציאות, שבביטולו יוותר השני או השלישי . ומה שכול תוקפם הוא בנפשיות, (אף אם נירצה לומר שאכן אין מציאות אמיתיית מלבד הנפשיות) אינו סותר החלוקה הסוגיית לשלושה. כי גם בנפשיות יש שלושה תפיסות שונות, להם.
אז כל מה שאתה חוקר הוא תלוי בחור הענק הזה, שאתה דן, עם המחשבה, על כח המחשבה, שהוא למעשה הבסיס לכל, ומסתפק דווקא בה. אתה לא רואה כאן בעייה עצומה?
אני רואה בעייה בכך שבאמת אין תפיסה בשום דבר חוץ מציור ענינו (אף בממשיי), ולכן אני טוען כאן מיכבר שכול הדיונים בכל עניין, הוא רק במה שאנחנו מציירים, ואי אפשר לטעון שום טענה על איזה מוחלטיות.
ומה שמטרידיני איך ביכלל שייך להזכיר המושג 'מוחלט', מנין נוצר התפיסה הזאת שיש כזה דבר 'אמיתות מוחלטת'. והוא חלק מחקירת ' מה הם המושכלות הראשונות' ומה הם מכשירי ההגיון הבסיסיים שאצליינו, איתם אנחנו דנים בהכול, ועליהם איין לנו כל מושגיות.
ב
אתה שואל האם יש למחשבה קיום בעצמה. לא ברור על מה אתה שואל את זאת. אם על הכלים [הפיזיים הנורולגיים או הנפשיים] המעבדים את המחשבות. בוודאי שהם נמצאים בקיום נצחי ללא תלות במה שהם חושבים. כמו בדוגמא המעבד של המחשב קיים גם ללא שיהיה בה שום מידע.
למחשב, אין נפשיות! מה שנימצא בכלי העיבוד של המחשב, הוא דומה לסידור של ב' ספרים ליד ב' ספרים שנאמר בהם שיש כאן הוראת ב' וב ' הם ד' (רק שיש בו גם פעילות של העברת הנתונים ומיכפלותם וכדומה). משא"כ בעיבוד המוחיי, הגם שיש מעבר ניירוניי וכדומה, התחושיות שאצליינו היא נוספת על הפעילות הזאת. למשל 'טעם' כשנשים איזה מאכל על הבלוטות טעם וייפעל חיצוניית כל מהלך המוח, יש כאן עניין נוסף של תחושיות הטעם (וכן בדומה לכל מחשבה, כשאני רואה ב' ספרים ועוד ב' ספרים ואני מחשבם לד', היה כאן חוץ מהולכת ניירוניים, גם התפעלות מחשבתיית הידועה לכולנו מה היא). ועל זה אני דן, מה היא מציאות ה'מוחשב' ו'המורגש' ? מה עניינם. הרי הם יכולים ליבטל (ולמשל אם אני רואה אצל זולתי הפעילות מוחית אצלו, איני חש אותה בכלום) ועל ה'ניחוש' וה'ניחשב' הזה, חקרתי מה הוא? הוא מציאות אבל לא כרעיוניית ולא כממשיית.
אם אתה שואל על מציאות המחשבה שחושב בשני דברים עצמו. הנה בוודאי שזה המחשבה מחודשת בעת שהאדם מתחיל לחשוב על הדברים האלו, וגם משתנה לפי התקדמות העיון בדברים הללו. מהו המחשבה הזאת הוא הבעייה הגדולה באפיסטמולוגיה ופנמולוגיה. אבל למה צריכים להסתבך. זהו בדיוק מה שאנו קוראים מחשבה. המידע על מה שיש בחוץ כפי שאנו חושבים אותו זהו מחשבה. מה בדיוק חסר פה שאתה מתקשה בה?
לא בדיוק הבנתי דבריך עכשיו. אבל זה עוד עניין שיש לי לברר. שהרי כל מצוי הוא מצוי בקוונטיי. וא"כ גם המחשבות (וההרגשות?)הם חבילות שלמות של עניין מסויים. וא"כ מה הוא המרכיב את הקוונטיי שבהם, זו חקירה שמאוד מטרידה אותי.
(וגם החיבור בין חלק מחשבה לבין חלק מחשבה אחר (כבר דברתי ע"ז בחקירה השניה) . וגם החיבור בין המחשבה למושג הנחשב (או לממשות הנחשבת) אייך היא? כלומר אייך מיתהפך מושג או מצוי למיתחשב)
למה אתה קורא למחשבה יש מאין? תחשוב שזה בדיוק כמו מחשב. יש כבר בתוך המח [או הנפש, לא משנה] את התוכנה לעבד כל מידע שתקבל. ובכח זה היא מבינה כל מה שהיא יכולה לקלוט על העולם. האם העיבוד הזה הוא מאין? לא. הוא הוצאה לפועל של מה שיש כבר בתוכנה. [איך זה עובד הוא בעיית הלמידה שעסק בזה כבר אפלטון כי לכאורה אי אפשר ללמוד דבר חדש שלא ידע בעצם מתחילה.וכו']
כבר כתבתי ע"ז לפני לפני עכשיו, שבמחשב רק יש שינוי מצבי האיתארגנות הפנימיית. אבל בנפשיות יש ענייני היתחשבות והרגשיות מחודשים, והם אפילו שונים מתכוניות הממשיים שגם הם נמצאים וקיימי (בחוק שימור החומר והענערגיי) אבל כאן המחשבות וההרגשות הם עניניים שלא היו מעולם התחושיות של עכשיו ומחשבתיות של עכשיו(אא"כ תאמר שכבר בכול חלקיק תת אטומיי יש כבר חלקיק מחשבה והרגש, ורק בהיסתדרם במוח מיתאספים החלקיקי הרגש ומחשבה הללו לכדי מוצר שלם שהוא היתחשבותיינו התודעיית. זה כבר ניראה לי רחוק, אבל כרגע שאני מעלה על הכתב, מתחיל ליראות לי כדבר הצריך חקירה אפשריית.).
עד כאן מה שיש לי להעיר על מה שכתבת, ולא ברור לי איך כל זה מתקשר לשאלת מציאות נפש. אני מחכה שתמשיך ותסביר.
זה לא היה קשור ממש. אלא כחלק מהבהרת החוסר מושגיות שלנו במה הם המחשבות וההרגשות.
כי כשדיברתי ע"ז עם אנשים חושבים, ראיתי שהם בכלל לא מבינים על מה מדובר, כי חוסר ההגדרה במחשבות והרגשות, מזקיק אצליהם מיד איזה נפש רוחנית, שכאילו היא הפותרת את ההשגה המעוממת בתפיסת המחשבות, כי רוחניי הוא הרי לא מושג בכלל א"כ עליו יצמחו ההרגשות והמחשבות ובו ישמרו לנצח, והוא תחושיות ה'אני' וכו'.
אז אמרתי שכדי לקרב עניין שלילת ה'נפש' כדבר מחויב, ואדרבא להראות שהיא נטולת כל משמעיות ורק מכבדת על הקשר שבין המחשבות לבין המוח (כי היא מצריכה שתי קשרים חידותיים נוספים, מכאן למחשבות ומכאן למוח). בשביל זה, הראיתי על חוסר ההבנה (שלי) מה הם המחשבות.
