יצאנו, חברי מקהלת החזנים "זמרת יה" בניצוחו של ד"ר אורי אהרן, עם שחר יום ה', ב' בשבט השתא, בטיסה לפראג, כדי ליטול חלק באירועי הקהילה המקומית לציון יום השואה הבינלאומי החָל מדי שנה בשנה ב-27 בינואר.
מיד עם נחיתתנו הוּבלנו לאחר כבוד למלון שבו היינו אמורים למצוא קורת גג במשך ארבעת ימי שהותנו בעיר ועמנו החזן הדגול שלמה גליק, הכוכב העולה בשמי החזנות, שליווינו אותו בתפילות, בקונצרט ובאזכרה.
המלון ממוקם כ-20 דקות הליכה ממתחם הקהילה היהודית וברוב הפעמים שמנו את פעמינו לשם - עובדה שסייעה בידנו לא רק לחזות ביופיה של הבירה הצ'כית, אלא גם לחלץ את עצמותינו ולחמם את גווינוּ אל מול הכפור ששרר באותה עת (עד 7- מ"צ בלילות).
נתקבלנו, כצפוי, בסבר פנים מאירות ויפות, ואנו החילונו להתכונן לקראת האירועים החשובים שלשמם הגענו.
תפילות השבת התקיימו באולם ביהכ"נ הספרדי, שממדיו גדולים מאלה של אלט-נוי שול. אין לתאר את ההתרגשות ורוממות הרוח שהיו מנת חלקם של ההמונים אשר פקדו את אולם ביהכ"נ. תפילת החזן ושירת המקהלה שליוותה אותו התמזגו למעין הרמוניה שמימית בל-תתואר.
בין המתפללים בלטה דמותו של שגריר ארה"ב בפראג, נחמן לייב (המכונה "נורמן") אייזן.
הנה ניצב לפנינו יהודי שומר מצוות צעיר ונמרץ, הדובר עברית שוטפת, והוא הנושא על כתפיו את ייצוג המעצמה הגדולה ביותר בעולם המערבי ברפובליקה הצ'כית... משיחה שניהלנו אתו התברר עד מהרה, כי הוא חברו לספסל הלימודים של נשיא ארה"ב, ברק אובמה. הווה אומר: זהו מינוי אישי של הנשיא למִשרת השגריר ואין אחריו ולא כלום. במהלך השיחה עמו הביעו חברים מקרבנו את דעתם, כי ספק רב אם אובמה אכן יצליח להיבחר לתקופת כהונה נוספת. תגובתו המיידית היתה: "לבטח אובמה ייבחר שאם לא כן, אהיה מחוסר עבודה..." או אז השבנו לו מיניה וביה: "אל דאגה. עלֵה לארץ ואנו מבטיחים לך בל"נ שנמצא עבורך תעסוקה הולמת..." באותה עת דומה היה, כי באחת הוסרה דאגה מלבו...
גולת הכותרת של סדרת האירועים אשר לשמן הגענו לפראג היתה קונצרט הגאלה שקיימנו באולם בית הכנסת האמור בהשתתפותו של החזן גליק. הקונצרט הוקדש לציון יום השואה ונכחו בו מלבד ראשי הקהילה גם שגרירי המדינות ישראל, ארה"ב, יפן, מקסיקו, ברזיל וקונסולים נוספים. בפתח ההופעה נאמרה ההבדלה ובמהלכה הועבר מִגדל הבשׂמים לנוכחים. משהגיע זה לידי קרדינל העיר, נטלוֹ הלה בדחילו ורחימו והחל לנערו הֵנה והֵנה כמנהג הגלחים בבית תִפלתם ר"ל. שגריר יפן, שניצב לידו, קיבל אף הוא את המִגדל, הביט בו כתרנגול בבני אדם ומיהר להעבירו לזוגתו, שאף היא תהתה מה טיבו של חפץ זה...
הקונצרט עצמו היה רב רושם. בין השאר הושמע בו בביצוע בכורה השיר "אני יהודי",שנתחבר במקורו בצ'כית על ידי פ' באס, ילד יהודי, אז בן 12, שחווה את אימי השואה במחנה טרזין ויחד עם כל תושבי המחנה נשלח לאושוויץ, שם נספה על קידוש השם (התרגום לעברית נעשה על ידֵי אוצרת מוזיאון טרזינשטט, השוכן בתוככי הקיבוץ גבעת חיים). השיר עצמו הולחן בטוב טעם בידי מנצח המקהלה ומנהלה המוסיקלי ד"ר אורי אהרן.
אין לתאר את ההתלהבות שאחזה את באי הקונצרט. הקהל עמד על רגליו והריע ממושכות לחזן, למקהלה ולסולניה, למנצחה ולפסנתרנית הנאמנה והמסורה ריטה פלדמן, ולא נחה דעתם של הצופים אלא לאחר השמעת שני קטעי הדרן.
בכך עדיין לא הסתיים מסעם של המקהלה והחזן. למחרת יצאו חבריה לטקס זיכרון ממלכתי באתר מחנה טרזין – מעין מחנה "לדוגמה" ו"חלון ראווה", שביקשו הנאצים לשוות למקום כדי להפיס את דעתם של משלחות שונות, ביניהן זו של הצלב האדום, וליצור את הרושם בעיני העולם שהחיים בו מתנהלים "על מי מנוחות". אל מול הקברים וליד הקרמטוריום (אשר שימש לשריפת גופותיהם של שוכני המחנה שמתו עקב מחלות או עינויים אכזריים) נאמרו תפילות והושמעו קטעי קריאה מקטעים שכתבו ילדים תושבי המחנה. ההתרגשות הגיעה לשיאה כאשר החזן שלמה גליק, בליווי המקהלה, נשא את תפילת "אל מלא רחמים" לזכר קורבנות השואה ואת יצירתו של החזן יעקב מוצן, "הרנינו גויים עמו", וכן את הקטע "קהילות הקודש", בלחן המרטיט שחיבר לו החזן שמואל מלבסקי. למותר לציין, כי עיני כל הנוכחים במעמד לא נותרו יבשות. דומה היה, שכל הסובב אותנו באתר – ההרים, הגבעות, האבנים וצמח השדה – התנערו כדי לפצוח יחד עמנו את השירה הרוחשת והרוטטת לזכרם של מיליוני הנספים מקרב עמנו, שנפלו חלל בידי חיות האדם.
הטקס הסתיים בשירה אדירה של "התקווה".
קשה היתה הפרידה...