דעת ספורנו: מה תכלית האדם?

כתב רבי עובדיה ספורנו בפירושו לקהלת: "הנה כל מחודש בלתי מכוון אל תכלית נאות לפעולת חידושו יקרא 'הבל' ".
אם-כך התורה ניתנה לאדם כדי להדריכו אל תכליתו, ומה תכלית האדם?
א. "הודיע לכל שהתכלית המכוון לעשות רצונו הוא הטוב מכל התכליות בהיותו מרומם על כל ברכה ותהלה כענין למדני לעשות רצונך כי אתה אלהי" (פרשת בשלח). זה נקרא יראת רוממותו.
ב. "כי האדם לבדו בנבראים הוא בעל בחירה וכאשר יתעורר להתבונן מציאות בוראו וגדלו וטובו אשר בו הוא רב חסד ואמת ובהם עושה צדקה ומשפט. ואחר שהתבונן והכיר זה ילך בדרכיו לעשות רצונו כרצונו הנה זה בלי ספק דומה לבוראו יותר מכל שאר הנבראים והוא התכלית המכוון מאת הבורא הממציא" (פרשת תזריע). זה נקרא להידמות לבוראו במידותיו.
ג. "לזה התכלית בעצמו ציויתי לכם זאת המצוות כדי שתזכו לזה המכוון כמו שאמר והייתם קדושים לאלהיכם" (פרשת שלח).
זה נקרא להתקדש בעשיית מצוות.
ד. "התכלית שיעד האל יתברך במתן תורה באמרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ועם קדוש" (פרשת תשא). זה נקרא ייעוד ישראל לתקן את העולם כולו.
ה. "ראוי שיהיה סדר המדינות בכם באופן שתוכלו כולכם לחיות זה עם זה ותעזרו זה את זה להשלים המכוון" (פרשת בהר). זה נקרא קדושת הארץ.
ו. "תשמח לעשות דבר שייטב בעיניו כאשר תבין שאין תכלית נכבד כזה" (פרשת ואתחנן) זה נקרא אהבתו.

הרצון להשלים את הדברים וסדרם משתנים מאדם לאדם, אולם ככלל תכלית האדם הינה יראתו ואהבתו, או אהבתו ויראתו, של הקב"ה יתברך שמו.

תוקן על ידי מ80 ב- 31/01/2012 20:59:45

כתב הרמח"ל בספר "דעת תבונות" כי מה שנוכל להשיג בענין זה, הוא כי הקב"ה יתברך שמו הוא תכלית הטוב ודאי, ואמנם מחוק הטוב הוא להיטיב, וזה הוא מה שרצה הוא יתברך שמו לברוא הנבראים כדי שיוכל להיטיב להם, כי אם אין מקבל אין הטבה; ואמנם כדי שתהיה ההטבה הטבה שלמה ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא ולא ישאר להם בושת פנים בקבלת הטוב כמי שמקבל צדקה מאחר.

כבר חזרתי כאן כמה פעמים, שלומר בבורא מידות ומחשבות ורוצונות, הוא הטלת חילוק וגדר בבורא, וזה אין לעשות, כי בורא שהוא תחת הגדריות והגבליות כלשהיא, ואפילו מחשבתיית או מידותיית(ואפילו תעלם גבוה מעל גבוה) הוא לא בורא אלא נברא, ואז שוב איין הפרש בינו לבין כלליות הבריאה, ומה הועלנו בזה שנתנו לבריאה בורא, כשהשאילה היא מעתה 'ומי ברא לבורא'. הבורא הוא מצוי מחויב לגמרי, וככזה מציאותו אינה תחת הגדר או השגה כלשהיא, כי כל השגה והבנה וציור ותיאור בו, רוחניים כגשמיים, הם מסלקים עניינו. ואפילו לומר בו שהוא טוב בתכליות הטוב, אין שייך.
ולכן הדברים הללו של הרמח"ל, שהוא כביכול בא להסביר בהחלט את הבורא ומידותיו, ואת תכליתיו בבריאה, הם בטלים לגמריי.

מלבד מה שדבריו איין להם כל ביאור אפילו מצד עצמם. שהרי מה דבריו, שהבורא הוא 'טוב'  ו'מחוק הטוב להייטיב', ו'רצה להייטיב לברואים',  ו'ההטבה שלימה כשהיא ביגיע כפיים'

מהו 'טוב'(זה סתם חקירה שלי ישנה, מהו 'טוב' או 'רע' האם הם מידות מהותיות לעצמם? או שהם רק הנטייה הנפשיית של האדם להרע או להייטיב, ואם כהצד הראשון, מה הקשר של נפשיות האדם אליהם בשכליות או ברגשיות, אם תאמר בשכליות הרי חזרנו לשאילה בבחירה, עפ"י מה השכל הבוחר בוחר להיות טוב כלומר מה משכנעו להיות טוב, מה שהוא ראוי? אז כבר איין זה טוב אלא בחירה בראוי, וגם מנא ליה לאדם שראוי להיות טוב, האים בגלל שמישתלם לו,או כי נירגש לו להיות טוב, א"כ זהו ממש לשם עצמו.ולא שייך בבורא.(ורק אם נאמר שיש מידת 'טוב' לעצמה, אז היה שייך לומרה בבורא, לוליי טענתיי הראשונה שאין לצייר כל ציור או מידה נפשית או אחרת בבורא).
וא"ת שהבחירה בטוב הוא רגשיי, א"כ מי יימר שיש כלל'טוב' לעצמו אולי כל ה'טוב' הוא רק ההרגש הטוב והנעים לאדם.וממש לא שייך בבורא, החלק הרגשיי.

מהו 'חוק הטוב להייטיב', האם בבורא יש חוקים? ומי הטיל בו חוקים המאלצים אותו לפעול על פיהם, זה ממש הטלת מידות אנושיות בבורא. ועוד מה הפירוש חוק הטוב להיטיב, אם קודם שנברא העולם, היה ה' אחד ללא כל מציאות אחרת, ומה שייך ההטבה לאחרים, אם איין אחרים שחסר להם משהו למה צריך להמציא אותם. ובכלל מה קשור הטוב והטבה לאחרים, ההטבה לאחרים הוא ממידת החמלה והרחמנויות ולא ממידת הטוב, ושוב נחזור לחקירה מהו ה'טוב' האם היא מידה עצמיית, ומה עניינה.

מהו 'רצה להייטיב לברואים'? וכי היה עניין ברואים וזולת הבורא כלל, לפני המצאתם,?
וכי תימא שכבר היה בכוח בבורא עניין ברואים וניתחבר לזה עניין ההטבה להם, הרי זה ממש להשים בבורא בכוח את כל ענייני העולם שבפועל, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא, ומניין כל המושגיים הללו של ברואים ומקבלים, ואם תאמר שהם קדומיםבבורא ככקדמותו, הרי עשית העולם קדום כבורא בכוח, אז כמו כן תשים העולם קדום בפועל, ולא תצטרך כלל לבורא.

ואחרון תימא, מהו ההטבה השלימה ביגיע כפיים דווקא, וכי יפלא מה' דבר לעשות מחדש, וכי אינו יכול לברוא ברוא מקבל הנאה וטובה נצחיית לולי העבודה לפניו?

סוף דבר, הרמח"ל שדימה לפתור עכל בעיות העולם, במתק שפתיו, דיבר בבורא דברים אנושיים, ודימה יוצר לצורה שיצר, והפך בורא לבעל תכוניות של ברוא, והפך מציאות שאינה ברת תפיסה כלל למצוי חקוק ומחויב לחוקים קדומים לו. הוא הלך כמעט בדרכי אפלוטוניוס שכל המציאות כבר מצויה בכוח בציוריים אידיאליים והבורא רק הוציאה לפועל, אלא שעפ"י אפלוטוניוס הציוריים האידיאליים נמצאים לצד הבורא, והרמח"ל וכל בעלי הקבלה הכניסום לתוך הבורא.

ללומדת
  (תוספת שלי-עיינו באשכול על הבחירה, זו תחושתי שם, שזה מה שאתם מנסים לעשות, לרצות אלפי שביבי רעיונות שמרעישים סביבכם

וודאי שכל חקירה מהותיית על משהו, צריכה להקיף את כל הצדדים שכבר יש בידיעת האדם בכלליות הידיעות, ואת כל הצדדים שיש בהנושא הנחקר בפרטיות, ולפשפש היטיב בכל צד וזוית. אחרת הכול יהיה על דרך ההשערה והדימוי, ואולי תחת להתקרב לידיעה האמיתיית(או לכל הפחות ליידע מה יש כאן להבין ומה לאו), הוא מתרחק מהידיעה. קחי הדמיון מחכמת הטבעיים ומעוד חכמות, שאלפי שנה היו שקועים בדמיונות שוא ומדוחים על כללי חוקי הטבע, ועל בריאות האדם, ועל הפוליטיי הראוי, ועל עוד עניניים רבים מאוד, ולולי החקירה המאומצת והמקפת לפרטי פרטים, לא היינו מגיעים לכל מה שיש לנו כהיום. אין דרך אחרת להבין ולידע, מלבד חקירה מאומצת(וכפי שכבר כתבתי איין החקירה הזאת מגרעת בכלום מההנאה והאושר והעונג כאן בעולם)



 ומתחלקים כמו אמבה שוב ושוב ללא סוף וללא גרם בהירות)

תכתבי דבר אחד שחוסר בהירותו שם, ואבאר לך. אולי לחוסר עיסוקך בענינים אלו נראים לך כמתמיהים, אבל הכול שם ברור מאוד(אולי לשוני היא שאינה ברורה), אלא שהכול שם עדיין תחילת החקירות, ולכן נראה כאילו מבולבל. אבל אם תצייני דבר אחד שאינו ברור, אשתדל להבהיר.

את צריכה לדעת, ששתי העניניים הללו הנחדונים כאן ושם(הבחירה והתכלית) הם לא אייזה סתם נושאים שוליים למחקריות. הם נושאים מרכזיים ביותר.

הבחירה - האם את יכולה להסביר השאילה המרכזיית שם, כיצד האדם מכריע בספק השקול, מאחר ששתיי הצדדים שקולים, אייך יתכן ההכרע? ואם תאמרי איין הצדדים שקולים לא הירווחת כלום, כי מה נפשך או שנטה לצד הכבד יותר, ואז היא כבר לא שקולה, ואם נטה לצד השיני כ"ש שקשה טפי כיצד הלכה נפשו לצד ההוא, האם הנפש יוצרת יש מאין הכרעה? אולי את סוברת בפשיטות שכן, אז כדאי לך ליצטרף ולדון שם(אייך זה קורה ועל פי מה זה קורה וכו'), האם יש כזה דבר או לא. ומהו הרצון. ומה הקשר בין  הנפש לגופניות(שהיום ידוע כפשוט שכל עניין נפשיי יש לו מקביליות במוח לחלקיו ולניירוניים שבו ושאר חומריים שבו)


התכלית - האם את מקבלת שהבורא ברא עולמו כדי שיעמדו כמה בריאות שכל מציואתם היא לא מוחלטת אלא נסמכת למציאותו, ויאמרו לפניו גדול אתה צדיק אתה חכם אתה, ושיאהבוהו ויראוהו, הרי זה ממש מה שדרש נשיא צפון קוראה מנתיניו, שיהללוהו ויפארוהו כל היום, ושלא יחשבו עליו סרה וכו', האם נראה לך אלוקים שזה דרישותיו?

תשאלי לכל ליטויק מה התכליית, יאמר לך עמל התורה, תשאלי לכל חסידישער מה התכלית, יאמר לך הדביקות וכו'. תשאלי אותם ומה התכלית במה שעניתם, אני חותם לך שהם אפילו לא יבינו השאילה, אני ניתווכחתי ע"ז אם אדמורים וראשי ישיבות מפורסמים, והם אפילו לא הבינו מה הבעיה בדבריהם. שאלתי להם למה לא טוב חיים מהוגנים בבין איש לחברו אבל מלאים עינוגים והנאות, ומי צריך ללמוד כל היום הלכות ודינים, ומי צריך כל היום להיתדבק ברגשיות או בשכליות במי שעליו אומרים שברא העולם, הם אפילו לא קלטו הבעתיות הזאת.

אם יש לך אייזה הצעות ורעיונות בדברים אלו, נישמח מאוד לשמעם ולדון בהם, אבל לאמר שזה דבר הבטל לעסוק בזה? אולי כל חייך ותכליתך ובחירתך, עומדים על טעויות ופאלשע הנחות.

אם יש לך אייזה הצעות ורעיונות בדברים אלו, נישמח מאוד לשמעם ולדון בהם, אבל לאמר שזה דבר הבטל לעסוק בזה? אולי כל חייך ותכליתך ובחירתך, עומדים על טעויות ופאלשע הנחות.


אולי באמת.

למ80
כבר הסברתי מאה ואחד פעמים כאן, שגם לפי אמונתי על ממציא ובורא מוחלט(שנובעת מהבריאה באופן לוגיי) יש דיבורים עליו בלשון השגתיינו בלבד, כי אם לא (וודאי היה עדיף שלא, כי הרי וודאי איין בו כלום מכל דיבוריינו בו) היה בטל כל עניין הדת, והדת היא גם תולדה לוגיית מהימצאות בורא, וממילא הכול כאן לתכלית, וא"כ מחויב שיש גם תכלית כוללת בבריאת האדם, ומה שנראה לנו כרגע הוא רק הדת.

אלא שחכמים מסוג הרמח"ל לא מדברים עליו בערך דיבוריינו בלבד, אלא הם באים להסביר בצורה של אמיתיות מוחלטת את סיבת הבריאה ותכליתה. וזה בטל ומבוטל כמו שכבר כתבתי בהודעתי הקודמת. איין לנו כל אפשריות להבין ולהשיג התכלתיות שבבריאה או סיבת הבריאה, כי איין אפילו סוג דיבורים כאלו במה שהוא מצוי מוחלט, כי הדיבורים הללו הם גם ענייני מידות וגדרי מחשבה והגבלי מסיבות, והרי אתה שם את הבורא למין אדם רק גבוה ומשוכלל יותר. וזה בטל.

הרמח"ל היה חכם גדול, ולפחות תרם תרומה גדולה בזה שהציל את הקבלה מהדמיוניות שווא שהטילו בה כמה מהמקובלים, כאילו יש ממשיות רוחניית במידות הבורא ובדרכיו(שאפילו כידוע הלשם טעה בזה), והרמח"ל העמיד את כל תורת הקבלה על משל מליציי לעניניים פילוסופיים. אלא שהוא טעה בזה שחשב שמצא סוד העולם, והגם שהוא כתב כמה פעמים שאיין בבורא שום מידה או עניין או מסיבה, מ"מ באותה נשימה הוא הטיל בו את כל מה ששלל רגע לפני זה. ועשה מה שעשה הרמב"ם (שנראה שהרמח"ל ניתאמץ לחקותו בספריו, ולחבר ספרים שיישבו התמיהות הפתוחות שהשאיר בדת, ולהעמידם על תשובות ניחוכות)קודם לו במו"נ ששלל מהבורא כל המידותיות אבל באותה נשימה הטיל בו רצונות ומחשבות וחכמות. 
איין לי טענה לשתיהם, כי אני יודע שדבריי ושיטתי מוטלת בסתירה עצומה. מצד אחד אני טוען שאיין בו השגה ודיבור והגבל ומחשבה וכו' ומצד שיני אני טוען שיש כאן בריאה מאיתו ותכלית מאיתו וכוונה נרציית בעבודה לפניו. אלא שהפרדוקס האמוניי הזה ניצב ונוכח, ואשמח אם למישהו יהיה כאן פתרון לפרדוקס הזה. אבל לא משום כך אני ימציא סברות ותכליות שכביכול מקובעות בדעותושכל ומידות הבורא. כזה בורא מיותר לי לגמריי, אינו עדיף בכלום על  מציאות העולם בפועל כמו שהוא, מה נרוויח אם נכניס העולם בכוח למישהו ונאמר שהוא הפך הבכוח לפועל(זה מה שעשו כל המקובלים). הקושיה שהייתה על הבפועל עברה על הבכוח. אם הבכוח היה קדום נאמר שהבפועל היה קדום.

וחוץ מזה, כבר הראיתי עניניים רבים לחקור בדבריו , מהו ה'טוב' וכו' ככל שכתבתי למעלה. אל תשגה במה ששגו חכמים קודמים לפניך כאן, לומר 'אתה מבין' 'אתה לא מבין', אני לא חורץ משפטו של איש עד שאיני מביא דבריו ומציין הכשליים שבהם, וזה עשיתי כאן בראשי פרקים לרמח"ל, אם תרצה קח פרט פרט ונדון בהם.



ללומדת

אולי באמת (את וודאי מבינה שאיין כוונתי דווקא אילייך שאולי ההנחות כוישלות, הכווניה אילייך ואלי ואל כולם, שבלי בדיקה מדוקדקת יכול מאוד להיות שאנחנו טועים מאוד)

הדרך היחידה לינצל מזה, היא  שכדאי להתחיל לחקור בזה, ולגלות ולהיבין את מה שניתן לנו, ולהגדיר היטיב את מה שנאר בתימה -מהו התימה וכייצד עניינו. התועלת בזה רבה מכמ הצדדים,
דוגמא קטנה -אם למשל ניבין שאין ממש תועלתיות בכל היום לומר אני מתדביק בבורא ואני אוהבו, הוא לא צריך את זה , זה לא חסר לו, ולנו גם מספיק מעט מיזה, וכן אים ניבין שלא ממש ירדנו לעולם כדי להמציא מאה חקירות בשנים אוחזין ולא ירדנו לעולם בשביל לדון באלף היכי תימצעס שלא יהיו לעולם, והתועלת העולה מהם היא לא מרובה כלל(וזה רעיון של החובות הלבבות בהקדמה -'מה חובת נפשך לא חקרת ואיזה הלכה מרוחקת שאין בה תועלת חקרת ופלפלת'). אולי א"כ כדאי קצת להפיג המתח מענינים אלו ולעסוק בדברים המועילים יותר.

ואים נחליט שהבחירה איננה חופשיית כלל כי זה לא ייתכן, אולי נתחיל להתייחס למי שפשע נגדינו ביתר חמלה ובפחות נקמה,
 ואלי כבר יותר לא תהיה החלוקה של צדיקים מול רשעים, כי אלו ואלו הם תוצאות ותולדת מה שקדם להחלטתם , בלי שבאמת יש אפשריות לשנות את זה(וכל עניין הבחירה היא דמיון האדם).ואולי כשהרשע ישמע שהוא בכלל לא רשע, הוא יהפוף לצדיק בזה שכבר היבין שהוא לא באמת בוחר ברע(שהרי שלילת הבחירה לא שוללת את הדעה המכוונת האישיית שיכולה לשנות דברים, היא רק שוללת האחריות האנושיית על בחירתם כי בחירתם מחוייבת ממה שקדם לה, אבל פשוט שבהסבר דעת לאדם נמשך מזה בבחירה -חופשיית או לא חופשית(זה הנידון), שינוי לטובה.

ואנשים שחשבנום לחכמים ונבונים ויודעים ומיבינים, שהם עיצבו לנו את הדרך חיים, אולי נחליט שהם לא ממש ידעו אייזה הדרך נילך, ובשינוי מדרכם נרוויח הרבה יותר

וכן הלאה תועלתיות מרובות.
 אלא שלזה צריך החקירות בדברים הללו, כי אולי אדרבא אנחנו הטועים והם החכמים. אז האפשריות היחידה, היא פשוט לדון בכל דבר, בגדרי הגיוניינו ומחשבותייו, וכל מי שיאמר כאן דבר לשוקלו היטיב, ולנסות להשיב עליו או להביא ראיה לו, ולסכם הדברים. והיות ואת כבר הוחזקת כנבונה ומעמיקה, בבקשה מימך תשתתפי במה שתוכלי,ותביאי מהרהורייך ומחשבותייך באלו השני נושאים, אני אישיית מעדיף את עניניי הנפש והבחירה (כי מהתכלית המוחלטת כבר נתייאשתי לבקשה כמו שביארתי למעלה, וברור אצליי שאין אצל בן אדם האפשרות למוצאה. ואת התכליית הנוגעת לעניינינו,, נראה לי שמי שמכלכל דרכו בגדרי הדת ויודע מה הטפל ומה העיקר, מה מתאים להיום ומה כבר לא מתאים ימצא לנפשו מבוקשו.) ולכן אני מעיף עכשיו העיסוק בבחירה, וגם בקשרי הגוף והנפש, והאם יש כלל נפש או שהמחשבות והרגשות בציורם המורגש לכל אחד באישיותו והלא נודע לנו על מהותם כלל -הם הנפש בקישור לא ברור למוח, ועוד חקירות הנוגעות לזה.