פסוקים שכנראה השתבשו בנוסח המקרא שבידינו

דייר:

יש שני סוגי אנשים ומיזה מתחיל כל העניין,
1, אדם מקבל את השיבושים הטבעיים ומנסה לתקן (= תיקון סופרים = בעל מסדר הפרשיות ועוד ועוד)
אז החשיבה המקורית נשארת בשלמותו, כפי שטוען האבן עזרא שהתוכן (בלשונו הטעמים) החשיבה גלויה לעין ולא חל עליו שיבושים,
2, אדם שחושד את כל העולם ואת כל הקדמונים בנוכלות או אינטרס אנוכי וכדומה,
ואז כל גירסה וכל שיבוש הוא חושד שהם במחשה תחילה כלומר בכוונה,
כמו בדוגמא לבלש האהוב כל כך לחוקרים,
יש כאן פשע\רצח והחוקר בה למקום לחקור את הפשע,

וזה ההבדל הגדול ביניהם,
מבקרי המקרא המופקרים (למה מופקרים ?! על דרך הכלל של האבן עזרא שכל גלוי מחשבות הזולת היא בעצם גילוי מחשבות עצמך ותו לא, במילא כל חשד כלפי הזולת היא גלוי רמת המוסר של החושד בכשרים, כלומר זה בוודאי נקבל שהחושד הוא כזה, רק נשאר לבדוק את עצם (תוכן) טענתו האם הם נכונות)
ניגשים למקרא כאיזה פשע,

חכמינו בכל הדורות ניגשים למקרא באופן שכל טעות ושיבוש הם שיבושים טבעיים ולכן לא קשה לתקן ובאמת תיקנו,

הכשל הגדול של מבקרי המקרא (המופקרים) היא אם כבר נכלות למה לא לעשות את זה נכון, למה להשאיר את התוכן המחשבתי המקורי לכל אורך הדרך,
יכולים להשיב שלא הבינו לעומק במילא לא שינו את הכל,
אבל כאן אתה אומר שהם היו טיפשים וטיפשים לא יכולים להיות נוכלים,
אז צריך להחליט מהם היו או נוכלים או טיפשים,

לסיכום:
אנו חייבים לדעת שלא היית כתב וכלי כתב בכדי לכתוב ספר שלם, עובדה שנצטוווינו לכתוב את התורה על אבנים,
(חז"ל שאמרו שמשה כתב את התורה ומי שלא מאמין הוא כופר, היו בקלות יכולים למחוק את הפסוקים שמצווה לכתוב על אבנים) אותו דבר לגבי ספר דברים שמתחיל מיד לספר שהכותב נמצא בארץ ישראל, "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן" שמשמע שהכותב בארץ ישראל (גם כאן הנוכלים יכלו לתקן זאת ולא עשו זאת, למה ?)
אותו דבר לגבי כל פעם שכתוב "עד היום הזה" ועוד ועוד,
הנוכלים יכלו למחוק רק כמה מילים ונפתרים כל הבעיות,

מכאן יש לנו את הביטחון שלא מדובר בנוכלים, אגם שלא צריך ראיה כי ההנחה הראשונית על זולתינו שהוא בחזקת כשר וצדיק, רק בגלל במעררים אנו גם מביאים ראיות שהם היוכשרים וצדיקים,

אבל כאן חכמינו עשו משהו שקשה לאנשים לקבל,
הם שיקרו לנו כביכול, הם אמרו לנו שמשה כתב את התורה, כך שיוצא שכל מי שלא לומד פשוט מאמין שזה כך,
החכמים לדעתי סמכו על הלומדים שיבינו מיד שזה לא נכון, ואז השקר היא רק לעםארצים, (עד היום בספרות ההלכה מקובלת לא לספר את הקלות לעםארצים, כך גם הרבנים בפסיקתם נוהגים כך, אבל הכשל שלהם היא שהיום מאז ההשכלה השיטה הזו כשלה כישלון טוטלי,)
הגיע הזמן לדבר אמת כי היום אין עםארצים, היום כל ילד מקבל חינוך חובה, במילא כל שקר גורם לחוסר אימון כלפי החכמים בכל הדורות,

ייתכן
לא עיינתי כרגע מספיק לדייק בדברי ולהתאים אותה לחשיבה הקלסית, אז תסלח לי על חוסר הדיוק. 
עכ"פ מה שרציתי בעצם להביע זה שהדיון הזה לוקה בהנחות יסוד סותרות. אם מדובר בטקסט שכל אות הוא נבואי ובדווקא, אין מקום לכל טענה על טעות סופר, הרי בכל שינוי מן המצופה יש סודות רמים וכו'. אם מדובר בטקסט אנושי יותר, אז כמו שכתבתי. ממילא ממ"נ אין לך טענה  מכריעה בעד טעות סופר.
כמו כן יש כאן ערבוב בין העיקר השמיני לתשיעי, אולי בהמשך היום אתפנה להבהיר.

מה שאמרתי לכאו' נכון לכו"ע, האם החשיבה המסורתית הוא שאלקים כתב את התורה במו ידיו? חוץ מהלוחות, ברור שאם היה לנו היום סרט איך משה רבינו כותב את החומש הוא היה נראה כמו שתיארתי, שאלת תורה מן השמים שייך למישור אחר, מי גרם לו לכתוב ומאיפה לקח את מה שכתב. לכאו' זה ברור. 
לגבי החיידר, אכמ"ל. 

יהי,

כתבת, "עכ"פ מה שרציתי בעצם להביע זה שהדיון הזה לוקה בהנחות יסוד סותרות. אם מדובר בטקסט שכל אות הוא נבואי ובדווקא, אין מקום לכל טענה על טעות סופר, הרי בכל שינוי מן המצופה יש סודות רמים וכו'. אם מדובר בטקסט אנושי יותר, אז כמו שכתבתי. ממילא ממ"נ אין לך טענה מכריעה בעד טעות סופר".

יש אפשרות שלישית.

דרך הדיוק בטקסט, אפשר לדון באלוהיותו.

מלבד זאת, ניתן לדון על הטעיות לגופן.

אני מסכים כי מי שמניח מראש כי הוא אלוהי, ימצא תמיד את האפולוגטיקה המתאימה.

אם מדובר בטקסט אנושי (כפי שלדעתך מוסכם על הכול) יש בהחלט טעם להצביע על טעויות ולו כדי לתקן. תורה היא ולימוד היא צריכה.

לא הבנתי את טענתך הנוספת, כי ממ"נ אין כאן טענה מכריעה בעד טעות סופר.

אם הטקסט אלוהי אכן אין טעם לדון בטעות סופר, אם הוא אנושי ראוי ללמדו ולהגיהו ככל טקסט אחר. ההוכחות לטעות סופר, מבוססות על עיון בטקסט גופא, כדוגמאות שהובאו כאן וניתן לדון על כל אחת לגופה, כפי שדנים בכל טקסט.

ייתכן
האפשרות השלישית הזו היא זו שלכאו' צ"ע. כי אם בטקסט אלוקי אתה מבין שכל שגיאה יש בה כוונה, אז איך תוכיח משגיאה שהטקסט לא אלקי? 
שוב, זה הפרדוקס שאתה עצמך כתבת לגבי שכר ועונש, אם באנו לדון באמות מידה אנושיים [=הנחה שהטקסט אנושי], טעות זה בעיה. אם נדון  באמות מידה אלקיים, מהיכן נדע מה הסגנון הרצוי בעיני אלקים? לדון על אלקי באמות אנושיים, זה סתירה? [אלא אם כן אתה מניח שאלקים רוצה להרשים אותנו] ; 
אם זה טקסט אנושי, וודאי שיש לתקן [למה? אולי יש ערך בשמרנות?] 

גם אם זה אלקי, וכי האלקיות שבו מבטחת שלא יחולו בה טעויות בהמשך הזמן? [זה הערבוב בין העיקר הח' לט' שכתבתי עליו,] ממילא גם אם אלקי יש מקום לתקן טעויות. 

אם זה טקסט אלקי שנכתב על ידי בני אדם [כדעתי, שאני טוען שהיא מוסכמת, אם כי צריך לדיי במילים אלו יותר], אין כאן כל קושי.