דיון הלכתי בין ישו והפרושים

אתה צריך להבין שמדובר על הבדל של כ-150 שנים בערך. מתוקף קושיא זאת (ועוד) היו מן הראשונים שדחו את הניסיון לראות את ישו תלמיד ר' יהושע בן פרחיה כישו של הנצרות.
זאת ועוד, זכור לי שקלויזנר מביא גירסה אחרת (אולי מהספרי או משהו כזה) לסיפור הזה של ר' יהושע פרחיה, כך שהדבר לא כל-כך ברור. 

השם ישוע מופיע בתנ"ך, כנראה כקיצור ליהושע (ראה ישוע בן נון בנחמיה)

ההשערה שלי אינה מסתמכת ע"כ שהשם היה נפוץ או לא אלא ממשמעות השם שמסתדרת יותר מדי טוב עם יעודו הנוצרי של אותו האיש.  

כפי שטרחתי לציין יותר מפעם אחת באשכול הזה, האבנגליונים אינם נאיביים, הם אינם ספר הסטוריה, הם משתמשים בסימבוליקה בצורה גסה כדי להעביר מסרים.  ישוע = האיש המושיע.
בימינו הם היו מכנים אותו "יגאל" או "גואל".

כתבתי גם שלדעתי הוא לא נולד בבית לחם.
יכולת לטעון ששמואל בוטח הוכיח שאלפי ילדים נולדו בבית לחם ולכן גם ישו נולד שם...
הענין הוא שברור לשנינו שמאוד נוח לאבנגליונים לקשר את מקום לידתו של ישו לבית לחם ולכן הם ממציאים סיפורים בלתי אמינים בעליל שיקחו את יוסף ומרים מביתם בנצרת ללדת ילד באבוס בבית לחם.  מאותה סיבה בדיוק ישו מרפא דוקא עוורים ופסחים כשהוא מגיע לירושלים ושותה חומץ על הצלב.

כתבתי גם שישו כנראה נצלב מכיון שמדובר בעובדה מאוד לא מחמיאה, מוות בזוי (קללת ה' תלוי) מעשה שאינו תורם לאמונה בישו.

אלי_ו,

ישבתי על הסוגיא מחדש, ואשמח לחוות דעתך...

להלן נציג את הפסוקים עם הפרשנות הרלוונטית: "בעת ההיא עבר ישוע בין הקמה ביום השבת ותלמידיו רעבו. ויחלו לקטוף מלילות ויאכלו. ויראו הפרושים ויאמרו לו הנה תלמידיך עושים את אשר לא יעשה בשבת"[1] – בואו ננסה לתאר לעצמנו את הרקע לסיפור: מדובר ביום השבת, יום שבו בד"כ יהודים יושבים בבתיהם עם אוכל שהוכן בערב שבת (כי בשבת אסור לבשל), ואדם שלא טרח בערב שבת – אין לו מה לאכול בשבת. כמו כן, מדובר על עידן שבו לא היו מצויים מרכולים בכל פינת רחוב, וגם אם היו מקומות שבהם היה אפשר לרכוש (בערב שבת כמובן) מזון, הרי שמדובר במורה עם תלמידיו, שמן הסתם לא היו עובדים בעבודה שמייצרת הכנסות, או שהם בעצמם עבדו בייצור מזון שהיה בבעלותם. מלבד זאת, רעב היה דבר מאוד מצוי בזמנם. הפרושים, שראו את תלמידיו קוטפים מלילות בשבת, ניגשו גם במקרה הזה לישו ושאלו אותו מה פשר הדבר, והרי אסור לקטוף מלילות בשבת?! וכאן חשוב לציין שמצויה עוד ראיה לכך שישו האמין בתורה שבעל-פה, שאם לא כן, הרי הוא היה צריך לשאול אותם: וכי איפה נאמר בתורה שאסור לקטוף מלילות בשבת? וטענתו היתה נכונה, כי בתורה שבכתב לא ניתן איסור כזה, אלא רק נאמר שאסור לעשות מלאכה בשבת, ובתורה שבעל-פה קיבלו חכמים שאסור לקטוף בשבת. מלבד זאת, כאמור, מעצם העובדה שהם ראו לנכון לגשת אליו ולהיכנס איתו לדיון בנושא, משמע שהם החזיקו אותו לאדם שומר מצוות; ספר מתי ממשיך לתאר: "ויאמר אליהם הלא קראתם את אשר עשה דוד כאשר רעב הוא ואנשיו. אשר בא אל בית האלוהים ויאכל את לחם הפנים אשר איננו מותר לו ולאנשיו לאכול רק לכוהנים לבדם" - בשיטת פלפול כמעט תלמודית נכנס איתם ישו לנבכי הסוגיה, ומבאר את ההיתר עם טעמים שונים מהמקרא ומסורת חז"ל. גם נראה שהוא בונה את הביאור שלו מן המסד ועד הטפחות. הוא מתחיל בפנייה אל הסיפור המקראי[2] שעוסק בדוד בשעה שברח מפני שאול המלך. במהלך בריחתו הגיע דוד לנוב (עיר הכוהנים), שם דוד פגש את אחימלך הכהן וביקש ממנו שיתן לו לאכול מלחם הפנים, וכך הוא עשה. מעניין לציין שדווקא על אותו הסיפור שעוסק דוד וממנו מביא ישו ראיה, אמרו חז"ל שהיה בשבת, ודוד ראה את הכוהנים שהיו אופים את לחם הפנים בשבת[3]. ומכאן אפשר להבין יותר את ההקשר להמשך דברי ישו על היתר עבודת המקדש בשבת. וגם חז"ל (שישו היה בקיא במדרשיהם) קיבלו[4] שדוד עלול היה למות אם לא יאכל, וצריך להסביר שזה היה המצב עם תלמידיו ש"רעבו" (כי אחרת קשה מאוד להבין את ההיתר, ואת ההקבלה לסיפורו של דוד, ששם, כאמור, היה מדובר במצב של חשש פיקוח נפש). בכל אופן, מהמקרה של דוד אנו למדים את הדינים הבאים: 1. הכהנים עושים את עבודות המקדש בשבת, ומכיוון שמותר להם ע"פ ההלכה, אין כל בעיה בכך. 2. יש מקרים שבהם נדחית מצווה אחת על פני חברתה, כמו במקרה של דוד שאכל מלחם הפנים; ממשיך שם הסופר בתשובתו של ישו: "והלא קראתם בתורה כי בשבתות יחללו הכוהנים את השבת במקדש ואין להם עוון" - ישו עוסק פה במצוות הקרבת הקורבנות במקדש, שעבודתה לא נפסקת גם בשבת. וכנראה ישו פשוט רצה לומר, שבמקום שיש צורך, ומותר לפי ההלכה [והמושג פה של היתר הלכתי משתנה מרב לרב, ומאתרא לאתרא, ובאתרא של ר' יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב, ובאתרא דר' אליעזר היה מכינים כלי מילת בשבת[5]. זאת אומרת, שכאשר יש צורך מסוים (מאוד מוגדר), יש מקומות שבהם התורה התירה], אזי אין לעושים המעשה עוון, בדיוק כמו שלכוהנים במקדש אין עוון, כי עושים במקום צורך וע"פ ההלכה. ולכן, מכיוון שישו סבר הדבר מותר ע"פ ההלכה, ואף הביא לכך ראיות וטעמים, הוא לא חשב שיש ביד תלמידיו עוון; ישו ממשיך לחזק את ההיתר באומרו: "ואני אומר לכם כי יש פה גדול מן המקדש" – ישו טוען בפני הפרושים, שמעלת האדם גדולה ממעלת המקדש, האם יש מישהו שחולק על כך? כבר אמרו חז"ל[6]: "כמה טיפשים האנשים שקמים מפני ספר תורה (!) ואינם קמים מפני בן אדם גדול". חיי האדם יקרים מאוד, שהרי אפילו במקרה שיום כיפור נופל בשבת, ויש סכנה של פיקוח נפש, התורה מתירה (ואף מצווה!) לעשות את כל הפעולות האפשריות בשביל להציל את חייו של האדם, ומזאת משום שנאמר בתורה: "ושמרתם את חוקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם"[7], ועל פסוק זה אמרו חז"ל:[8] "הא לא נתנו מצוות לישראל אלא לחיות בהן שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהן"; ופה עובר ישו לפסים מוסריים ואומר: "ולו ידעתם מה הוא שנאמר חסד חפצתי ולא זבח לא הרשעתם את הנקיים" - כאן ציטט ישו את הנביא הושע ע"ה באומרו "חסד חפצתי ולא זבח"[9], ומובן שהנביא הושע לא בא לבטל את מצוות הקרבנות, אלא, כדרכם של הנביאים, הוא בא לחזק את מה שהיה חלש בעם, כך שבעוד שהיו מקפידים על מצוות הקרבנות, היו שוכחים לעשות חסד עם אחיהם בני-עמם. ואולי ישו בא לומר לפרושים, שעכשיו, לאחר שביארתי לכם את הסוגיה כדבעי, עליכם להבין שמלבד הנושא של קיום המצוות (שהוא בוודאי חשוב לכשלעצמו), הרי שיש עניין נוסף של חסד עם הבריות, על-ידי לימוד כף זכות, דהיינו שגם אם על פניהם של דברים נראה פלוני כעובר עבירה, יכול להיות שבאמת, לאחר עיון מעמיק, האדם הזה נקי מעוון; וכך מסכם ישו את הדיון: "כי הן האדם הוא גם אדם השבת" – אנו מוצאים שזוהי תפיסה פרושית מובהקת. וכך אמרו חז"ל:[10] "לכם שבת מסורה, ואי אתם מסורין לשבת".

ירוחם, הוא אשר כתבתי, בברית החדשה מעונינים להוליד אותו מקום הולדתו של המשיח.

תאריך הולדתו אינו מופיע בבה"ח כלל וכלל,  בלוקס כתוב שהרועים ישנו בשדות באותו זמן, מה שאומר שכותבי האבנגליון ניסו לחבר את לידתו לתקופת האביב או הקיץ.  (זאת הסיבה שהמסיונרים בישראל מתנאים בכך שאינם חוגגים את חג המולד)  אבל צדקת, הוא מאוד קשור לחגי אמצע החורף. ראה בקישור שאפילו מזכיר את קלנדס, אותו קלנדא מע"ז.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%92_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%93#.D7.9E.D7.A7.D7.95.D7.A8.D7.95_.D7.A9.D7.9C_.D7.94.D7.97.D7.92

לא הבנתי את הערתך בקשר לצליבה. אני כתבתי שלדעתי הסטורית ישו נצלב.
מאחר ומי שהוציא את ישו להורג היו הרומאים הוא נצלב, מסמרים מוות איטי ואכזרי עם כל המשתמע מכך.
השניים הנוספים גם הם סימבוליים, כל פרטי סיפור הצליבה הם סימבוליים ומתכתבים עם פסוקים מהתנ"ך.
החומץ, הפור על בגדיו, צליבתו כשסביבו פושעים, העובדה שלא שברו את שוקיו (הדמיה לקרבן פסח) הם כלים ספרותיים סימבוליים.