סיפור אמיתי - גידול סרטני...לא זה לא קורה לי!!!

לפני יותר מחצי שנה.

התלבטתי אם להעלות את הסיפור או לא, בסוף החלטתי שכן.

אני אישית ממש לא אוהבת לדוש בנושא הנל, אבל אם באלכם אתם מוזמנים... (בלעדיי כמובן)

הסיפור אמיתי לחלוטין, הפרטים בדויים.

תהנו

----------------------------------------------------------------


היא הייתה אז בת 17. סיימה י"א.
זו הייתה תקופה לא קלה עבורה. התחיל מזה שהיו לה כל הזמן כאבים חדים בבטן ובגב, והיא עברה סדרת בדיקות מפרכת.
באותו יום היא הייתה אצל הרופא עם אמא, הוא מלמל כמה דברים וביקש ממנה לצאת מהחדר.
אחרי דקות ארוכות הוא קרא לה בחזרה, "תשמעי הניה, עוד שלושה ימים את הולכת לעבור ניתוח בבטן, אין לך מה לפחד, אחרי הניתוח תרגישי הרבה יותר טוב"
ממ..ממ..ה זתומרת ניתוח? למה? 
"אבחנו אצלך משהו שצריך להוריד, אמא שלך כבר תסביר לך הכל בבית..."
הן יצאו משם, אמא בעיניים אדומות שהתקשתה להסתיר, והני... מבולבלת, מפוחדת...

היא אכלה ארוחת ערב בזריזות, התקלחה ונשכבה במיטה. לישון...פשוט לשכוח מהכל...

"שישה חודשים מוטי...היא יללה בחצי לחישה חצי צעקה. שישה חודשים נותרו לילדה שלי...לתינוקת שלי...מוטי..."

הני שמעה פתאום את קול אמה. רגע זה חלום? מה השעה? היא שפשפה את עינייה, 12 בלילה.

"איך את מדברת אסתר?! אנחנו אנשים מאמינים, יש הקב"ה, יש ניסים!
שום רופא לא יחרוץ את גורלה של ביתי...
וחוץ מזה, הרופא אמר שיש לה סיכוי טוב לצאת מזה אם היא תעבור את הניתוח בהצלחה...בעזרת ה'...בעזרת ה'..."

הם מדברים עלי עכשיו? לא יכול להיות...זה לא באמת קורה...זה חלום...!!!
היא ישבה רועדת על המיטה עד שהם נרדמו.
אני חייבת לדעת מה יש לי בדיוק...חייבת לדעת... הכל!

בצעדים שקטים היא יצאה אל הסלון, לתיק של אמא. הרופא נתן לה היום דפים...בטוח יש שם משהו.

גידול סרטני בשחלות...ניתוח כריתת שחלה...

היא הביטה על השם בראש הדף "הני גולדמן" כן, היא לא חולמת, זה השם שלה...

גידול סרטני...לא זה לא קורה לי!!!

והדמעות...ללא הרף... ללא הפסקה... אני חייבת לצאת מפה...חייבת...

והיא רצה...לא משנה לאן. לא משנה כמה. היא רצה, עם הדמעות...

אבל למה הם לא אמרו לי למה? אני ילדה גדולה!! אני אמורה לדעת מה קורה איתי!!
כריתת שחלה אלוקים...מי יודע מה יקרה לי...

והיא המשיכה לרוץ ברחובות הדוממים. עד שכבר לא היה בה כח. היא נעצרה באיזושהי סמטה,
נותנת לרגליה להפיל אותה. וישבה שם כמה דקות, מייבבת.

היא ראתה שמישהו מתקרב. האמת? לא היה אכפת לה. שיקחו אותי...שיהרגו אותי...מה כבר יכולים לעשות?
גם ככה אני עומדת למות.

הדמות התקרבה, היא זיהתה אותו. שלומי.
בחור בן 19, הוא בא מהארץ להדריך בקמפ כאן במיאמי. 
אכל אצלם בערב שבת עם עוד כמה בחורים.
היא קצת התפדחה שהוא יראה אותה ככה, אבל לא היה אכפת לה...לא היה אכפת...

היא הסתובבה עם הפנים לכיוון השני, חיכתה שהוא יעבור.
אבל הוא נעצר, כמה צעדים ממנה, מהסס...

אחרי כמה שניות הוא התקרב.
"מסוכן לך פה לבד בחושך...ולמה את בוכה...?"
היא הסתכלה עליו במשך דקה, בלי להוציא מילה.
ואז היא הבינה שהוא מתכוון לזה באמת. והסכר התפרץ, היא פשוט סיפרה לו הכל...מהתחלה ועד...עד אותו הרגע.

"אלוקים...בשביל מה בראת אותי בכלל?!" היא התייפחה...

לשלומי לא לקח הרבה זמן להתעשת, בחור מעשי, תמיד אמרו עליו.
"הני... את תעברי את הניתוח הזה בעז"ה בהצלחה, ואת תראי שהכל יסתדר. אני בטוח.
את תחזרי להיות בריאה, אבל העיקר תלוי בך ובאיך שאת תקבלי את המצב הזה... 
הדבר האחרון שאת צריכה עכשיו זה לשקוע בדיכאון. זה ישתלט עלייך בסופו של דבר...אני רוצה שתשמחי."

"למה אתה כל כך בטוח בזה?? ו...תודה שאתה מנסה להיות נחמד. אבל מה אכפת לך ממני בכלל..."

"אכפת לי. ואני אלחם ביחד איתך... עד שתצליחי"

באותו רגע הם התחילו במסע... המסע שלהם.



הני עברה את הניתוח בהצלחה וכבר הספיקה להתאושש, החיים חוזרים אט אט למסלול הרגיל שלהם.
שלומי חזר לישיבה בירושלים, והיא פה במיאמי מתחילה את שנת הלימודים האחרונה שלה, כיתה י"ב.
שנה לאחר מכן, כשסיימה, היא טסה לישראל, ללמוד בסמינר בירושלים...
היא יצאה מהמחלה לגמרי.

הם שמרו על קשר. הוא בעצם זה שהחזיק אותה בכל התקופה הזו... העמוד שעליו היא נשענה...
בזכותו היא יצאה מהמחלה...
כבר בשיחות הראשונות שלהם הם ידעו שזה זה. הם מתחתנים, ויהי מה.

אבל הייתה בעיה אחת, בעיה אכזרית... היא באה ממשפחה אשכנזית מיוחסת, והוא... ספרדי.
ההורים שלה לא יקבלו את זה בשום אופן, היא ידעה.

הוא לא רצה להסתיר מההורים. על ההתחלה סיפר להם שהוא בקשר עם מישהי ושהוא מתכוון להתחתן איתה.
כמובן שההורים כעסו ולא הבינו מאיפה זה בא על הבן "מחמד עיניהם".
כל המורים בישיבה משבחים אותו... "אין בחור כדוגמתו..." אז מה קרה לו?!
אבל עם הזמן הם הבינו, וסמכו עליו.

היא פחדה מהרגע שתספר את זה להוריה...איך הם יגיבו?!

"את חייבת לספר להם הני, אני לא רוצה שיהיו בעיות אח"כ..."
"הם יהרגו אותי שלומי! איך אני עושה דבר כזה??"
"אני סומך עלייך,תמצאי דרך...מתישהו זה יהיה חייב להתגלות..."

תגובת ההורים הייתה צפויה... חד משמעית - לא יקרה.
והם העבירו את הבת שלהם גיהנום. עם ספרדי היא ל-א תתחתן!!!

הם סחבו את הסיפור עוד כמה חודשים...מבחינתם היה ברור שהם מתחתנים. אין דרך אחרת. מצב נתון.

במשך שנתיים היא ניסתה לשכנע את ההורים שלה... ואמרה להם שאם היא לא מתחתנת איתו היא לא מתחתנת עם אף אחד,
כל זה לא עזר. 

"אם את מתחתנת איתו - שכחי מאיתנו. את לא הבת שלנו יותר..."

וכך בסופו של דבר היה. הני נלחמה. שניהם נלחמו.

היה להם קשה...מאוד קשה...

ושלומי ידע טוב מאוד לקראת מה הולך. ידע מה הוא מקריב למענה...

היא מצאה משפחה חדשה, משפחה חמה. משאירה את הוריה מאחור...


היום, שלוש שנים אחרי.

היא בת 20, הוא בן 22, 

הם מתחתנים.









--------------------------------

בסופו של דבר ההורים הגיעו ללוות את הבת שלהם לחופה

ומיד אחרי החופה הם עזבו.

אפשר לראות בתמונות את האבא מוחה דמעה בזמן החופה

דמעות של רגש או דמעות של 'כאב'? אין לדעת...

על שאר הילדים שלהם הם אסרו להגיע.

והזוג הטרי ב"ה פורח לו...עכשיו נותר רק להתפלל שיזכו לפרי בטן, בעז"ה.

תוקן על ידי אסיק_good ב- 02/02/2012 21:08:47

עשה לי צרמורת.. 

בניין עדי עד. כ"כ מעריכה אנשים עם אומץ. הם כ"כ אנשים שיש ללמוד מהם. שה' יתן להם אושר תמידי.

איזה בחור יקר שהוא. איזו בחורה היא להתנתק מההורים.

ואגב, אחרי נכדים, ההורים.. בד"כ חוזרים. אם יש לך דרך לעמוד על הסיפור מקרוב.. אשמח לעדכונים.. רק בשורות טובות!

אני במקום ההורים לא הייתי מגיעה אפילו לחופה.

האלכסנדרה.. את כ"כ מעוותת. וואו.

למה מעוותת? לנישואין עם ספרדי אין כפרה

חחחחחחחחחחח יואו אני צוחקת וצוחקת וצוחקת.