סיכום בכמה שורות של "שיעור חסידות" סטנדרטי. מי כתב? (חידה)

כשמביאים המשל, צריך להבין גם מה בעל המשל רצה להעביר המסר בדבריו,ולא סתם להביאו בפשט הניראה, שלפעמים הוא מטעה
(וביפרט כשמביאים המשל כדי לקנטר מיקינאה, צריך לעמול טפיי להבין העניין. היה לי חברותא בבריסק, שהיה מהחריפים ביותר בכל הזמנים שם, שכשהייתי מתחיל הלימוד ב'הריני לומד ע"מ ללמד ולעשות' היא צועק עלי -'דו ביסט נורמל?' 'לילמוד ע"מ ללמד ולעשות איז ממש ניט לישמה' 'לישמה אייסט נאר ע"מ לקנטר'. והעומק בדבריו היה שע"מ להוציא התויעלתיות המרובה מהלימוד והמחשבה (שזהו עלישמה אליבא הנפש החיים) אפשר רק ע"י לקנטר שאז חושבים הכי בעומק שהרי זה לקנטר האחר(וכמאמר הקוצקער 'שטן ופנינה לשם שמים ניתכוונו' ושאל מינלן שפנינה והשטן לשם שמים ניתכוונו אולי רק לצער לחנה או לאיוב אמרו זאת, ותירץ 'אזא רישעות קען זיין נאר לשם שמים'. והמיבין יבין אייך הגיעו בבריסק לאן שהגיעו)

ונחזור למשל דנן, שייפלא אייך ר"ב מפשיסחא מיביא המשל מ'כומר' שהוא המשל לחכמה ולגדולה, היה לו להביא מחכמי המישפט או הרפואה, שגם להם היו בגדים מיוחדים וספרי חכמתם, ומה לו להביא בדיוק מהאוייבי ישראל הגדולים את משל וסימבול ה'חכם', וגם שהכמרים היו סמבול לשקר והתיעוב(בישראל).
ועוד שסומך על המשנה שעושה עצמו חיגר ופיסח, ואדרבא הם בעלי מומים, ואינו דומה לסומך עצמו על החכם שהוא השלם.
ועוד שאילות גדוילות יש כאן.

אלא המשל היהכאן להייפך מימה שהביא כאן המיביא את המשל.

ר"ב ניתכווין באמת שגם האדמורי"ם האמיתיים וכל הדומים להם וביפרט המקובלים שתחת לפלפל בחכמה באמת הם מגלגלים עיניהם לשמים בצידקות ואמונה, ותחת לחשוב הם מבלים לריק ימיהם. גם הם דומים לכמריים, ואיין ביניהם אפרש, הללו סומים והללו חיגרים. וכל עניינם הוא בבגדיהם החיצוניים או באייזה ספרים שכאילו חכמים, ואף שיכור ברגע קט משים עצמו כקשור להם, ואינו מיבין באמת כמו שהם אינם מבינים כלום באמת.

וזהו עומק משלו, והמיבין יבין.

תורה ? ודעת ??? , על זה אמרו המבין יבין ומי שאינו מבין יעשה עצמו כמבין... לתועלת אלו שלו ראו את הדברים במקור -המשל היה בתגובה לשאלת חריף אחד , אם העושה עצמו חיגר לא ימות עד שיהא חיגר והעושה עצמו סומא לא ימות עד שיבוא לכך מה יהא בסופו של העושה עצמו רבי הגם הוא לא ימות עד שייעשה רבי? . ענה לו ר׳ בונים מפשיסחא בחריפות במשל זה שאכן ייעשה רבי אבל יאבד את האמונה והשייכות למושג האמיתי של צדיק אמת, ואמונה בחכמים כמו אותו שיכור שאיבד את היכולת להבחין בינו לבין כאלו היודעים לקרוא בספרים. השאלה מהעדפת הכומר במשל במקום פיזיקאי היא אכן טובה אולם עדיין סברת הכרס שדחסת כתשובה לא עונה מספיק. ייתכן מאד שר׳ בונים מפשיסחא סבר שיש הרבה עומק בספרי הכמורה כמו דעת רבים מחכמי הפורום ... וייתכן מאד שיש קשר ישיר בין הרואים בספרי הכמורה ערך כלשהו לזלזול בספרי החסידות למרות שאצלך הכל שווה...

הנה העתק, מדרש שמחה ח"ב מס' פאה:
וכל מי שאינו לא חיגר ולא סומא וכר ועושה עצמו באחד מהם אינו מת מן הזקנה
עד שיהיה כאחד מהם (פ״ח, מ״ט).
וקשה אלא מעתה, מי שאינו רבי ועושה עצמו רבי וכי מן היושר שיהא נעשה
אחר כך רבי.

כל מי ששומע השאילה הזו תיצלנו אזניו, בישלמא המזלזל בחיגרין וסומין נענש שנעשה כמותן, אבל המזלזל באדמורי"ם, האם ייענש שיהיה אדמו"ר, כלפי לייא ?

אלא שכבר בהשאילה התחיל הר' בונים לעשות שחוק מהאדמורי"ם, והישוום לחיגרי ועיוורי דעת, וע"כ המחקה אותם יענש להיות כמותם. אלא שאיין זה מן היושר שיהיו רבי שיש בזה אייזה תועלת(ונימצא עונשם שכרם)

 וע"ז המשיך ההיתול בהתירוץ להשוותם לשיכורים המדמים שהם כומרים. ועוד רמז לערך האמונה שהוא ראה באדמורי"ם,
ומיהמפורסמות מה שאחזו בפשיסחה וקוצק מכל הנהגת הרביסטעווע.

חבל שנריב על השטויות האלו, יש כאן אשכולות עם נושאים מאוד רציניים, אא"כ אתה רוצה לדון לשם השעשוע, בכייף

אם אעשה עצמי משתעשע לא אמות עד שאזכה להשתעשע? :)

תו'ד
אתה מפרש את הרר'ב על פי ר'ח, שאמר  שאי אפשר לחקות רבי, כי מי שמחקה הוא  כבר רבי. לא ברור שלזה הוא מתכוון, אבל הפירוש יפה. 

אני לא מפרשו ע"ד ר' חיים, כי הלוואי שר' חיים היה מכווין למה שר"ב כיוון. ר' בונים הבין הבעייה הרבה יותר חריף, וע"ז בא המשל מהכומר, ואכן שיטת ר' בונם הביאה לדיכאון הקשה של הקוצקער ב20 שנותיו האחרונים. ואני לא רואה שבריסק הגיעו לתוצאות יותר משובחות.