|
|
| נשלח ב-25/8/2012 22:47 |
|
| |
אולם: ויברך דוד ... ברוך אתה ה' אלקי ישראל .. לך ה' הגדולה ברוך אתה ה' למדני חוקיך
הכל בנוכח
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 11:31 |
|
| |
| ייתכן כתב: |  | |
אבן עזרא ועוד (גם רש"י וחז"ל) עוקבים בעקביות אחר שינויים בלשון זכר ונקבה (כולל הדוגמה שהבאת מויאמר משה ואהרן) ומשתדלים להסביר כל יוצא מן הכלל באופן נקודתי. רשב"ם כפי שראינו "הרים ידיים". |
|
אם איני טועה האבן-עזרא הוא בעל הכלל "כל שאין בו רוח חיים זכרהו או נקבהו". לגופו של עניין, כללי דקדוק נוקשים בדרך כלל לא מאפיינים שפה חיה ומדוברת, בשביל לכתוב בנוסח אחיד לפי כללי הדקדוק צריך מודעות והסכמה על תקן מקובל, זה כנראה לא קרה לעברית לפני העבודה של המדקדקים היהודים בספרד המוסלמית וגם אחרי זה רוב הכותבים בעברית התעלמו מהתקן (אני מניח שקראת אי פעם שותי"ם ושאר טקסטים שנכתבו במה שקוראים "עברית רבנית"). בעצם, מכיוון שהמדקדקים העבריים רובם כתבו את ספריהם (ובכלל זה את ספרי הדקדוק) בערבית ואלו שכתבו בעברית בדרך כלל לא הקפידו על כלליהם, קשה לדבר על דקדוק עברי לפני מה המאה ה-18 וכתבי "מבשרי התחייה".
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 11:32 |
|
| |
ואולי כללי הדקדוק התנ"כי שונים?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 12:02 |
|
| |
ברור שאילו היינו כופים על השפה כללי דקדוק בימי התנך הם היו שונים מאשר במאה השמינית.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 12:06 |
|
| |
מטפחת עד כמה שאתה צודק- מספיק לקרא את מכתבי בר כוזיבא המלך,או מגילות אחרות שנמצאו המערות קומרן. או קטעים מהגמרא שלא עברו עריכה לשונית.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 12:07 |
|
| |
מטפחת, זו בדיוק השערתי בהודעה הפותחת. סגנון הכתיבה הרבנית אינו ענין לכאן. הוא נבע, מאי ידיעת השפה על בוריה ומחשיבה באידיש או בשפה אחרת. בעל, ייתכן. אך לשם כך יש לנסות להציע שיטה בעלת רמה מסוימת של עקביות. מחמת עצלותי, אינני מעתיק כאן עשרות דוגמאות, לאי הקפדה על כללי הדקדוק המוכרים לנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 12:16 |
|
| |
| ייתכן כתב: |  | | מטפחת, זו בדיוק השערתי בהודעה הפותחת. סגנון הכתיבה הרבנית אינו ענין לכאן. הוא נבע, מאי ידיעת השפה על בוריה ומחשיבה באידיש או בשפה אחרת. |
|
הוא נבע משימוש בשפה בלי להזדקק לכללי דקדוק, לנו זה נראה אי ידיעת השפה על בוריה, מבחינתם זה היה פשוט השימוש הטבעי. אילו העברית הייתה מתחילה להיכתב בימינו כללי הדקדוק שלה היו שונים מאוד. באופן כללי דקדוק הוא בדרך כלל הקפאה של מצב בזמן מסוים של השפה הכתובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 12:24 |
|
| |
מטפחת דברתי על בר כוזיבא המלך (בר כוכבא) שרבי עקיבא כינה אותו מלך המשיח, צבר שורשי- יליד הדרום, לא ידעתי כי הוא דיבר גם יידיש? מענין.
אם לא שמת לב- באתי לחזק ולא לחלוק עליך.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 12:25 |
|
| |
אני מסכים עם הגדרתך על הדקדוק. היא קצת קשה לעיכול, למי שמאמין באלוהותה של לשון הקודש. הכתיבה הרבנית, בחלקה לפחות, אינה נובעת רק מכתיבה טבעית, אלא מאי הכרת השפה במידה מספקת ומאי התייחסות לצורתה החיצונית של הכתיבה. דוגמה קטנה. בספרות הרבנית, מופיע לרוב הביטוי, לנסוע "על שבת", שהוא תרגום מילולי מאידיש. לא מעט רבנים התנסחו בצורה מדוקדקת יחסית. כתיבתם של האחרונים "משובשת" בהרבה משל הראשונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 17:28 |
|
| |
| ייתכן כתב: |  | | אני מסכים עם הגדרתך על הדקדוק. היא קצת קשה לעיכול, למי שמאמין באלוהותה של לשון הקודש. |
|
מה הקשר?
למה נראה לך ששפה הכי אלוהית שיש צריכה להיות לפי כללי דקדוק של ימי הביניים או לפי כללים בכלל, שפה מעצם מהותה לא צריכה להיות לפי כללים, כללים הם לחוקים למשפטים לא לשפה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 17:30 |
|
| |
בתנ"ך אין הקפדה על צורת הזכר והנקבה של מספרים. מדוע אם כן קיימות שתי צורות?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 17:34 |
|
| |
שפה מבטאת רצון מחשבה ורגש. אם לשפה אין כללים, משמע שהמחשבה פראית והרגשות פרימיטיבים. אדרבא ללשון הקודש יש כללים ברורים, וחכמי ישראל, מחז"ל ועד לאחרונים השתדלו ללמוד ולהבין אותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 17:39 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | בתנ"ך אין הקפדה על צורת הזכר והנקבה של מספרים. מדוע אם כן קיימות שתי צורות? |
|
מה רע בשתי צורות?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 17:41 |
|
| |
| מ80 כתב: |  | שפה מבטאת רצון מחשבה ורגש. אם לשפה אין כללים, משמע שהמחשבה פראית והרגשות פרימיטיבים. אדרבא ללשון הקודש יש כללים ברורים, וחכמי ישראל, מחז"ל ועד לאחרונים השתדלו ללמוד ולהבין אותם.
|
|
לא מוכרח, דבר שאין לו כללים הוא פראי?!, כדרכך מניח הנחה ומסיק מסקנה, ובדרך כלל עיקר הדיון על הנחת ההנחה שלך, ועל זה אתה לא מביא שום ראייה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 17:43 |
|
| |
מ אנחנו בעד ספונטניות שאינה כבולה לכללים חיצוניים.
|
|
|
|
|