האם כותב/עורך המקרא הכיר/התייחס לכללי הדקדוק?

אולם:
ויברך דוד ... ברוך אתה ה' אלקי ישראל .. לך ה' הגדולה
ברוך אתה ה' למדני חוקיך

הכל בנוכח

ברור שאילו היינו כופים על השפה כללי דקדוק בימי התנך הם היו שונים מאשר במאה השמינית.

מטפחת,

זו בדיוק  השערתי בהודעה הפותחת.

סגנון הכתיבה הרבנית אינו ענין לכאן. הוא נבע, מאי ידיעת השפה על בוריה ומחשיבה באידיש או בשפה אחרת.

בעל,

ייתכן.

אך לשם כך יש לנסות להציע שיטה בעלת רמה מסוימת של עקביות.

מחמת עצלותי, אינני מעתיק כאן עשרות דוגמאות, לאי הקפדה על כללי הדקדוק המוכרים לנו.

אני מסכים עם הגדרתך על הדקדוק.

היא קצת קשה לעיכול, למי שמאמין באלוהותה של לשון הקודש.

הכתיבה הרבנית, בחלקה לפחות, אינה נובעת רק מכתיבה טבעית, אלא מאי הכרת השפה במידה מספקת ומאי התייחסות לצורתה החיצונית של הכתיבה.

דוגמה קטנה.

בספרות הרבנית, מופיע לרוב הביטוי, לנסוע "על שבת", שהוא תרגום מילולי מאידיש.

לא מעט רבנים התנסחו בצורה מדוקדקת יחסית.

כתיבתם של האחרונים "משובשת" בהרבה משל הראשונים.