פירוש בית הלוי קשה

תוקן על ידי maxmen ב- 08/02/2012 19:32:27

תו"ד
כתבת:
"והנראה בביאור הפסוקים אלו, דהנה איתא בבראשית רבה דהקב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא ע"ש, ואמר הגר"ח זצ"ל דהנה אנו רואים שכל חוקי התורה מתאימים להנהגת העולם, כמו לא תרצח ולא תגנב, שרציחה וגניבה הם חורבן העולם, וכמו"כ מאכלות אסורות דאיתא ברמב"ם שהם מזיקים לבריאות האדם, ולכאורה הדבר הוא שמכיון שרציחה וגניבה הם חורבן העולם וכדומה, לכן אסרה התורה לעשות כן, אבל האמת הוא להפך, שמצד הנהגת הועלם היה יכול להיות ההיפך, שרציחה וגניבה הם יהיו קיום העולם, ואך מפני שהקב"ה הסתכל בתורה, וחוק התורה הוא שדברים אלו אסורים המה, ברא את העולם באופן זה שהנהגתו היא שחורבן העולם יהיה אם ירצחו ויגנבו וכדומה."

את מסכים עם זה? אני כבר מעדיף את הגדרתו של רש"פ ששאלו אותו איך הרמב"ם יסיבר את איסתכל באורייתא וברא עלמא, וענה: "ברור שלרמב"ם התורה צורך העולם ולא התורה צורך העולם, וזה פשוט לתשב"ר"

כבר אמרתי ביקורתיי בזה, אלא שאם עצם הרעיון שהכול כאן מומצא מבלי שיכוליים לעמוד על עקרוניות הדבר במוחלט, אני מסכים. ואם מישהו יפתח כאן אשכול על זה, להבין מה הוא טוב ומהו רע האם הם בעצם או לא, ואפילו אם כן האם היו מעולם וקדמותם כקדמות הבורא והוא משועבד להם או לא, אשמח לדון בזה.

אילו בריסק, המעריצים את הרמב"ם, היו לומדים גם את השקפת הרמב"ם, הם לא היו מסוגלים להגיד את המשפטים שצוטטו בשמם.

תיתפלא לשצוע האבסורדיות בזה, שמקובל בבריסק שהגר"ח אמר שהיה יכול להסביר המורה נבוכים בדיוק בדרך שהסביר הרמב"ם ביד. כבר אמרתי שהשיטה שם לקחת החפצא כרצונם, ולהיתעלם לגמריי מהגברא ונטית ליבו.

לדייר

הפירוש הזה הוא אבסורדי לגמרי בגלל שיש מצווה לאכול מצה  או בגלל שיש איסור לרצוח או לגנוב
נבראה הבריאה כך שתהיה מציאות של רציחה וגניבה ואבותינו ישתעבדו במצרים ובסוף
מרוב בהילות יאכלו מצות????

אתה צודק לגמריי, (וגם לדעייתי אין שום טעם בעשיית מיצווה בלי שנבין ענינה וניבחר בטוב והאמת. אנחנו לא חיים כבובות בלי הבין, שכל מעשה שלנו פועל בעולמות אחרים, כל העולמות הם בחינות נפשו והגיונו של אדם, וחבל שאנשים גדולים הפכו הדת למישחק עולמות, מי שהכניס את זה לבריסק זה סבם הנפש החיים בסיפרו).

אלא שהם לא כ"כ רחוקים מימה שחז"ל אומרים

שהעולם ניברא בשביל התורה(עיין רש"י תחילת בראשית, ורש"י על הפסוק בירמיהו 'אם לא בריתי יומם ולילה'), זאת אומרת שהתורה היא משהו לעצמה, גם מיבלי שיש אנשים שיקיימו אותה, ואדרבא האנשים ניבראו בשביל לממש את התורה שהיא שעשועיו של הקב"ה.והייתה אצלו קודם בריאת העולם הרבה. יש כאן אייזה עשיית אליליות מהתורה, ומציאת תעסוקה ושעשעוע לקב"ה(לפחות עדיף מהמישחק עם הלוויתן שסידרו לו),

אייך אתה מיסתדר עם זה? זה לא בריסק זה חז"ל.

לתלמידטועה

תו"ד

ומה עם האמירה  בגמ' בר"ה שיצאו בניסן בכושרות בחודש נח למסע?

שגם מה שהוא נוח למסע זה בשביל שייצאו בנוח(הרי לאבסורד איין גבוליות), ברגע שלוקחים את הראש ומעמידים אותו למטה ועליו את הרגליים, הכול הפוך.

ועוד - נח מאוד להביא רציחה כהוכחה שהטבע מתאים לתורה, אבל יש ערימה של מצוות שאינן מתאימות.

הטבע ניברא לפי אייזה תורה סתומה,(הם לקחו רעיון פילוסופיי נכון מאוד לדעיתיי, וסירסוהו לגמריי) וכול שאר הבריאה ניבראה כהיכי תימצי לקיום המיצוות הסתומות הללו שהם התורה.

אבל מבחינה פילוסופיית אתה מסכים עם הרעיון שהכול כאן ברוא הטבע וגם המידות, ואיין כאן שום דבר שהוא מוחלט?

אגב לשיטה זו בוודאי שאין מוסר טבעי

ואיינך יודע כמה הם חיים לפי הכלל המפחיד הזה. צדקה וחסד ולולב ןמצה, נעשה באותה קריריות(עמוסה בנרווען וחרדיות). ואל תחשוב שאיין להם סיוע בק"ן ראיות לכל דיבריהם (עיין רש"י סנהדרין עו ב -רש"י למען ספות הרווה וכו' זה המחזיר אבידה לגוי -השווה וחבר נכרי לישראל, ומראה בעצמו שהשבת אבדה אינה חשובה לו מצות בוראו, שאף לנכרי הוא עושה כן שלא נצטווה עליהם.

ומה דעתך האישיית על 'מוסר טיבעי', יש לי הרבה חקירה בדבר, אולי תיפתח ע"ז אשכול.

איני מיתכווין להיתווכח על הדברים שאביא כאן לא בכללויות ולא בפרטיות,יש כאן מספיק חכמים להבין. (הבאיתיים רק כדי שיכירו אייזה מבט של בית בריסק שאולי לא כ"כ ידועה, בנקודה שהעלה דייר. ושתבינו מיזה כמה הם מרגישים שונים משאר העולם בהבנה הזאת, כי ע"ז מושתת אצליהם הרבה משיטתם)

(מדברי הגרי"ז בסעודת הברית של נכדו בן הגרי"ד - ו' אדר תשי"א)

רש"י בפ' תרומה (כה, לא) הביא מה שדרשו חז"ל עה"פ מקשה תיעשה המנורה, מאליה לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר לו הקב"ה השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה לכך לא נכתב תעשה, וכן הביא רש"י בפ' בהעלותך (ח, ד) וזה מעשה המנורה, שהראהו הקב"ה באצבע לפי שנתקשה בה לכך נאמר וזה.

והנה המפרשים הקשו (עי' העמק דבר תרומה כה, ט) בהא דנתקשה משה בעשיית המנורה ומה היה קשה לו והרי גם לדורות ובבית שני ידעו האיך לעשות המנורה, הרי דאפשר גם בלא ראיה בהר לכוון ולעשות מנורה. ותירצו דמקדש של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה, וכדי שיהיה השראת השכינה במקדש היה צריך לכוון בעשייתה שיהיה כנגד מקדש של מעלה על כל פרטיו ודקדוקיו, ומשה נתקשה בעשיית המנורה לכוון כל פרט בעשייתה כנגד למעלה, ע"כ הראהו הקב"ה המנורה ולמדהו פרטי התבנית שבעולם שנגד פרטי המנורה. אבל בבית שני אף שעשו כל כלי כדין מ"מ לא היה מכוון כל כך, דהיה חסר לעושיה ידיעה זו, ומשו"ה היה חסר השראת השכינה, ע"ש.

ונראה הענין להיפך, דהן אמת דמקדש של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה, מ"מ לא היו צריכים לכוון מקדש של מטה כנגד מקדש של מעלה, אלא מקדש של מעלה מכוון כנגד מקדש של מטה, והוא משום דמקדש של מטה תבניתו ועשייתו הוא "תורה" ומקדש של מעלה הוא "בריאה" מהקב"ה, והבריאה מכוונת לפי התורה, דאסתכל באורייתא וברא עלמא , ונמצא דהבריאה היא לפי התורה ולא התורה לפי הבריאה, ולפ"ז מאחר שמקדש של מטה הוא תורה משום כך מקדש של מעלה מכוון לפי מה שהוא בתורה, וע"כ לא היה צריך כלל לכוון את של מטה כנגד של מעלה, כי הדבר הוא בהיפוך, כי הלמעלה מכוון כנגד הלמטה שהוא תורה.

ויסוד הדבר, הוא עפ"י דברי מרן הגר"ח זצ"ל שאמר, דהנה אנו יודעים שיש מצוות שהם קיום העולם כגון פריקה וטעינה וצדקה וכדומה, שהם יסוד בנין וקיום העולם, ומאידך יש מצות ל"ת שאנו מוזהרים עליהם כגון לא תרצח ולא תגזול, שאלו העבירות הם חורבן העולם כי אילו היה אחד רוצח את השני או יגזול את של חבירו לא יהיה לעולם קיום, ונדמה לכאורה שלכך צוותה התורה ע"ז כדי שיהיה קיום לעולם ובנינו, והזהירה על כך כדי למנוע חורבן העולם. אבל באמת אין הדבר כן, אלא נהפוך הוא, שמאחר שיש ל"ת של רציחה ומשום שכתוב בתורה שאסור לרצוח, ע"כ הרציחה מזיקה ומחרבת את העולם, וכן הדבר במ"ע כצדקה וכדו' דמשום דכתוב בתורה דמצווים בצדקה ע"כ הוי צדקה מעשה שמקיים את העולם, וכן מבואר בחז"ל (ב"ר פ"א) ואהיה אצלו אמון, אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה בי נסתכל וברא עלמא, א"כ הבריאה היא לפי התורה, והתורה היא היא התכנית של העולם, דהרי באמת היה אפשר לברוא את העולם באופן אחר לגמרי, באופן שרציחה יהיה דוקא קיום העולם וצדקה יהיה חורבן העולם, כי היד ה' תקצר? אלא לפי שבתורה יש מצות צדקה ע"כ נברא העולם באופן זה שתהיה הצדקה קיומו ובנינו, וכן מאחר שיש איסור של רציחה וגזל ע"כ נברא העולם באופן זה שרציחה וגזל מחריבין אותו, כי העולם נברא לפי התורה ולא שהתורה ניתנה לפי העולם, דהרי התורה היתה קודמת להבריאה, וכמ"ש "אסתכל באורייתא וברא עלמא.

והנה לפי זה באמת קשה על מה שמצינו טעמים למצוות, מאחר שהדבר הוא להיפך שהבריאה היא לפי המצוה, ונראה דאה"נ דאי"ז נתינת טעם להמצוה שמשום טעם זה נאמרה המצוה, דזה לא יתכן וכש"נ, אלא דהאמת הוא שא"א להבין ולידע המצוה וטעמה, אלא שכל ענין נתינת טעם למצוה, ביאורו הוא הטעם שאנו מרגישים בה, הטעימה שיש לנו בזה, שמאחר שיסוד הדבר גדול ועמוק מדי לקוצר הבנת בשר ודם, ע"כ על ידי טעם זה אנו מרגישים את ערך המצוה, אבל לא ח"ו שזה הטעם של המצוה ומשום כן ניתנה המצוה כי זה לא יתכן כלל, וכש"נ, וכל הטעמים על המצות הוא בגדר זה שלפי הרגשתנו אנו טועמים בה, וע"י הבריאה שנבראה לפי התורה ניתנת לנו הרגשה וטעימה כל שהיא בהמצוה, דהיינו שלפי הבריאה אנו מרגישים טעם בהלאו דלא תרצח שעי"ז שרציחה מחריבה את העולם אנו מרגישים ומבינים איזו טעם בהלא תרצח, אבל לא שזהו הטעם למה נאמר לא תרצח מאחר שבאמת הדבר אינו כן, א' מפני שגם אחרי הטעם עדיין אנו לא מבינים למה באמת נברא העולם באופן זה שרציחה מחרבת אותו, וע"כ נצטרך לומר מפני שכך היה רצון הבורא יתברך שרציחה תהיה חורבן העולם, א"כ למה לא נאמר גם על המצוה גופא שכן היה רצון הבוי"ת ודי בזה להבין למה נברא העולם באופן זה, ועוד שהדבר הוא להיפך שהבריאה היא לפי התורה, ותורה קודמת להבריאה, ובי נסתכל וברא את העולם, ע"כ אי"ז טעם לתורה כלל.

וכבר היה מעשה בהגר"ש שקופ זצ"ל שנסע לקבל את משרת הרבנות במלאטש וכשבא לפני הגר"ח זצ"ל ביקשו הגר"ח שיגיד לו את הדרשה שדרש בבואו לעיר הנ"ל, ורצה לומר לפני הגר"ח את חלק ההלכה שדרש, אבל הגר"ח אמר לו כי הוא רוצה לשמוע דוקא את דברי הדרוש שאמר, ואז אמר הגר"ש שדרש על מה שאמרו בני ישראל "נעשה ונשמע", וביאר באופן זה, דהנה יש מצוות שמעיות שיש להם טעם והבנה, ויש מצוות חוקיות שהם גזירת הכתוב, והנה המצוות השמעיות מקיימים אותם ביותר חשק והתלהבות מאחר שיודעים טעמם והבנתם משא"כ במצוות חוקיות, שהם גזירת הכתוב מקיימים אותם בפחות התלהבות וחשק, וע"ז אמרו ישראל "נעשה" דהיינו שיעשו המצוות החוקיות באותו חשק והתלהבות כמו המצוות של "נשמע" שמבינים טעמם.

ואמר ע"ז הגר"ח, דהנה כשנבוא להסביר המצוות השמעיות ולהודיע שבעשייתן אנו מתקנין ומטיבין את העולם ולהיפך בעבירה אנו עושים רשעה בעולם ומחריבים אותו, והמקובלים הוסיפו עוד הסברים כי בעשיית המצוה אנו בונים עולמות לאין שיעור ומאירים בהם, ולהיפך בעבירה מחריבים עולמות ועושים חשכות ואפילה בהם וכו', משום כך כשאדם שומע גודל הפעולה שבהם יתלהב בעשייתם, וימנע מן העבירה מאחר שהם כ"כ פועלים ומשפיעים בעולמות וכו' וכך אמנם דעתנו נוטה. אכן באמת לא כן הוא הדבר, דהנה מבואר באבות (פ"ה מ"א) "בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות", והנה באמת צ"ע מה יש אם מחריבים עולמות, ומה איכפת לן בזה, ונראה דזהו שביאר התנא ואמר מפני שהעולם הוא מאמר ה' ואם מקיימים את העולם, אז מקיימים מאמר ה', ואם עוברים עבירה חלילה מחריבים את העולם ומבטלים מאמר ה', נמצא דכל עיקר קיום וחורבן העולם הוא קיום וביטול מאמר ה', ולפ"ז נתבונן נא, באם אנו מסבירים שעבירה מחרבת עולמות וכדומה, היינו שעי"ז מבטלין את מאמר ה', והנה חורבן העולמות זהו רק גרמא, וגם אחרי החורבן, העולמות מתקיימים (אלא שמתקלקלים), והנה כל כוחו הוא רק בזה שיש מאמר ה', וזה נחרב ע"י עשיית עבירה, א"כ אדם העובר עבירה הרי ודאי הוא עושה ההיפך ממאמר ה', ומאמר ה' ישר, ובזה שעובר עליו מבטל בידים ובוודאות את מאמר ה', וא"כ איזה הסבר צריך להוסיף לזה למה לא יעשה בהתלהבות יתירה עוד יותר, ויותר מכל ההסברים של חורבן העולמות, מזה גופא שהמצוה היא קיום מאמר ה', ולהיפך עבירה היא כנגד מאמר ה'.

ומשל למה הדבר דומה, למי שבא להסביר את מאור השמש בזה שהוא רואה באיזה מקום סדק של חדירת האור של השמש, כן הוא ממש בנידון דידן, הלא זהו העיקר שהוא מאמר ה', ויש לקיימו ולא לעבור עליו, ולמה יש צורך בהסברים ההם, אשר קטנים המה ביחס למציאות של העבירה או המצוה גופא.

כשסיים מרן זצ"ל מאמר זה, נשאל א"כ מהו הביאור בהא דמסיימת המשנה באבות "להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות" ולמה צריך לזה, והשיב, כי המשנה מלמדנו שמשום טעם זה עצמו כדאי הדבר שיגיע להם עונש.

והנה עוד שטיקל

הרמב"ם בפ"ד מיסודי התורה הי"ג וז"ל, עניני ארבע פרקים אלו שבחמש מצות האלו הם שחכמים הראשונים קורין אותו פרדס וכו', ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר, ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצוות, ועפ"י שדברים אלו דבר קטן קראום חכמים שהרי אמרו דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא אעפ"כ ראוים הם להקדימם שהם מיישבים דעתו של אדם תחילה ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה לישוב העוה"ז כדי לנחול חיי הועה"ב, ואפשר שידעם הכל קטן וגדול איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר, עכ"ל. והנה הטעם הב' שכתב הרמב"ם דראוי להקדים הויות דאביי ורבא משום דהם הטובה וכו' כדי לנחול חיי העוה"ב, ואטו ע"י שיעסוק אדם במעשה מרכבה לא ינחול חיי עוה"ב, ומה שייך לומר דמטעם זה יקדים הויות דאביי ורבא וצ"ב.

והנה כתב הרמב"ם בפי"ב מהלכות מלכים ה"ה וז"ל, ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה וכו', והנה נראה לומר פשוט דאף דכתב הרמב"ם שם בהלכות אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבוטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שום חידוש ממעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג וכו', והיינו דלא יהיו שום שינויים בהנגת העולם ומדרך העולם הוא דאיכא מלחמות, אמנם נראה דבאמת אומות העולם עושים תחבולות שונות שלא יהיה מלחמות בעולם ולא עולה בידם, והביאור הוא משום דהא מבואר דהקב"ה איסתכל באורייתא וברא עלמא והיינו דכל בריאת העולם והנהגתו נברא ע"י התורה, והתורה היא התכנית של העולם. וא"כ נמצא דכל הנהגת העולם וכו' תלוי בקיום העולם ע"י ישראל ושבע מצות בני נח, שכשהתורה מתקיימת אז ההנהגה היא כמו שצריכה להיות, וכשנברא העולם נברא באופן שלא יהיו מלחמות, אלא כיון דאין העולם מתנהג עפ"י התורה העולם מתקלקל, לפיכך יש מלחמות. ולכן לעתיד לבוא דכל הנהגת הבריאה תהיה עפ"י התורה, ממילא לא יהיו מלחמות, ואינו שינוי מדרך הטבע, ומפורש הוא בקרא ישעיה ב' והיה באחרית הימים וכו' עמים רבים ואמרו לכו ונעלה וכו' כי מציון תצא תורה וכו' ודבר ה' מירושלים ושפט בין הגויים והוכיח לעמים וכחתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, והיינו כנ"ל דכולם ילכו על פי התורה לא יהיה עוד מלחמה, ועיין רמב"ם פ"ט מתשובה ה"ב. ועיין רמב"ם הלכות דעות בסוף [גבי לאו דלא תקום] וזו היא הדיעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה ישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה. והיינו דקיום ישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה, הוא רק כשהנהגת בני אדם הוא עפ"י התורה והלכות דעות, וכנ"ל. [ועין רמב"ם פ"ט מתשובה ה"א וכנ"ל].

והנה עיין רמב"ם הלכות תשובה פ"ח ה"א הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי עוה"ב וכו' ושם ברמב"ם ה"ו וז"ל שמא תקל בעיניך טובה זו ותדמה שאין שכר המצוות והיות האדם שלם בדרכי האמת אלא להיותו אוכל ושותה משקאות טובות וכו' ודברים הדומים לאלו כמו שמדמים אלו הערבים הטפשים האוילים השטופים בזימה, אבל החכמים ובעלי הדעת ידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הם ואין בהם תועלת ואינה טובה גדולה אצלינו בעה"ז וכו' ועיין עוד רמב"ם פ"ט ה"א ומבאר דכל תכלית וטובות העוה"ז הוא כדי לנחול חי העוה"ב והוא ע"י קיום התורה והמצות.

ואשר לפי"ז נראה לומר בביאור דברי הרמב"ם הנ"ל דזה ודאי דע"י לימוד מעשה מרכבה זוכה לעוה"ב, אלא דהביאור הוא במה שכתב שהם הטוב ההגדולה שהשפיע הקב"ה לישוב העולם הזה, דישוב העולם תלוי ע"י קיום התורה, וזה תלוי במצוות מעשיות כהויות דאביי ורבא דהם מצות מעשיות ובזה תלוי ישוב העולם ולפיכך צריך להקדימם. ומש"כ דישוב העוה"ז כדי לנחול חיי עוה"ב היינו דתכלית העוה"ז הוא כדי לנחול חיי העוה"ב [הגר"ד], ע"כ.