תו"ד,
כנאמר באשכול אופציית הפיקציה היתכנותו של דיון, כל דיון, הוא בכך שהמדיינים באמת פתוחים לכל אפשרות ואינם יוצאים מתוך הנחה כלשהי, אותה צריך רק לחקור ולברר ולהתייגע על העמדתה על תילה.
מסכים לגמרי
אכן, בכל הצדדים יש גורמים פונדמנטליסטיים, אך נער (כמובן מהמיעוט השייך לזה) הלומד בתלמוד תורה שאינו דתי, נחשף לפילוסופיה ולחשיבה ביקורתית בונה וגם לרעיונות הדת, בצורה הרבה יותר פתוחה מאשר ההיפך, כידוע לכל מי שזכה לחבוש את ספסלי בתי היוצר מיסודו של ר' יהושע בן גמלא.
אם הבנתי אותך,אתה טוען שהם הרע במיעוטו, אבל מכיוון שהחיים מאוד קורצים, וחוסר עול זה נטייה יותר טבעיית לאדם,וגם כול הרצאת הלימודים של הטבע הוא ברמז דיי מובן שהתוצאה היא, שאין מישהו אחראי לעולם. יוצא שבסופו של דבר, אלו גם אלו, מקבלים סוג חינוך שמונע מהם חשיבה אמיתיית,הרי תסכים עימדי, שבשום מקום(כימעט) בעולם אין פותחים יום לימודים בנוסח שהיצעתי, יוצא שיש כאן אינוס או אקטיביי(כמו במוסדות הדתיים) או פסיביי(ברוב המוסדות האחרים).
נכון שהדת מוצגת כמשהו שאינו עומד במבחן הביקורת. מה לעשות, זה המצב העגום. צא וראה כאן בפורום אם אי מי העמיד את הדת על תילה באופן המתיישב על הלב , כפי שמעמידים כל דעה ודעה.
אני אף פעם לא מצליח לעמוד על טיבעך בבירור, פעם אתה נישמע כופר גמור שאין לו אלא הניראה לעין(וכל השאר חלום יעוף), פעם אתה נישמע לי רך יותר בהקשר לדת, פעם כמסופק. אולי תיכתוב את האני מאמין שלך(או האני מיסתפק) פעם באופן ברור. או שבאמת אתה משקף כל פעם אייזה חלק אחר בהירהורים שלך.
אני מניח שגם אתה לא מצפה שיעמידו את סיפור הבעש"ט בפני התלמידים כפי שמעמידים בפניהם את דרכי העיון והחשיבה. עדיין לא הסברת מה ההבדל בין סיפורי הבעש"ט לתנ"ך (מעבר לכך שזה התרחש סמוך יותר לתקופותינו).
מה בתנ"ך דומה לסיפורי בעש"ט? התנ"ך מציע גירסא להיתפתחות של עם מחיתולי האנושות, זה עם של עבדים שבמהירות הפך לעם כובש ונוחל, מעם שלא היה לו כול אוטונומיה(לא כלכליית ולא ביטחונית ולא מדינית) הוא הופך לעם שצריך לנהל כל ענייניו לבד, ואם מאמינים שבחירת האבות והירידה למיצרים, היו שלבים המשתיתים את העם הזה, וכפי שכבר פעם אמרתי הבחירה אצליהם הייתה שונה מהבחירה אצליינו, אז היו פנים אחרים מאשר הצדדים של הבחירה אצליינו, לא כ"כ מופקע שהיו דברים שהם חוץ לטבע.
אל תישכח שכשחושבים על הפילוסופיא של דת כתכלית העולם, פיתאום ניתקפים חרדה -אז רגע האלוקים האיינסופי הזה בדיוק בחר בי כתכליתו?, מה הוא ממש חושב עלי כרגע? הוא המציא את כול המציאות האדירה הזאת בשבילי? מי ומה אני ?, וכו'. האדם מיטיבעו בורח מאור זרקורים שמאבדים לו את שיווי המישקל, ובהיתבוננות בדת בצורה של תכלית, קורה הדבר הזה. ואז מחשבות כמו שאתה מביע, כמו ניסים, היתגלות, תכלית אישיית, מתחילים להישמע מאוד מפחידים ויומרניים. עדיף לנוח על זריי דפנה, ולחלום על אוטופיות למיניהם(דתיות ולא דתיות), כשה'אני' הוא רק חולם בהקיץ, ולא ממש תורם את המאמץ שלו. אם אכן אנחנו מגיעים להבנה לוגיית שכן, אנחנו חלק פעיל מאוד במישחק המציאותיי שקורה כאן, חייבים לקבל אחריות ולשים כתף, ולהבין את גודל משמעותיינו, והניסים התנכיים הם ביכלל כל המאמץ הזה, כן, אם ניבחרנו כמובילים אז כשעוברים דירה(לא"י) וכשמתחילם חיים חדשים וג'וב חדש(החיי הדת) מקבלים בונוס מהמעביד ובעל המיפעל.
לא קל להיות דתי, לא מעשיי ולא ריגשיי, וודאי שחיים ללא עול הם רגועים יותר, גם לי הרבה פעמים באה המחשבה -רד מיכל הסיפור הזה, תעשה מה בא לך, כצדיק כרשע אמות וכו'. אבל מיד מגיע המחשבה הנגדיית, רגע, תנוח קח נשימה אל תחשוב על זה עכשיו, תחכה שכוחות הנפש יקבלו ריענון, ואז תישקול מה קורה כאן, והאם זה מיסתבר שהיגעתי כאן כדי לנוח וקצת להיתענג ולהשתחרר מלחצים, ובסוף לתת לדור הבא לעבור אותו מסלול וכן הלאה. ושוב באות המחשבות על המציאות מניין היא ולמה. וכו' וכו' ואין מנוס מילקבל הדת כאיזה רעיון שאמור לענות על השאלות אלו, ולו בצורה חלקיית.
יש לי יותר שאלות ללא פיתרונים גם באייכות וגם בכמות, מאשר כיוון ברור, אבל 'והיונה לא מצאה מנוח לכף רגלה' אז 'ותשב אל נוח אל התיבה'. אם יגיע פעם זמן שכן תימצא יונתי מנוח, לא מיתחייב לחזור אל נוח. מה שברור שלהיות עורב, לנצל את נוח והתיבה, לטובת עצמיי, עדיין לא בא בחשבון.
לא טענתי נגד הדקדוק במצוות הדת, אלא נגד הקפדה על מצוות שבטל טעמן ממזמן, או כאלו שלא היה להן טעם מעולם
אז על זה כתבתי לך, שבחיבור לכול התקופות בהם היה תוקף ומשמעיות למיצוות האלו, יש מעלה גם כמיסגרת למיצוות שכן שייכות היום, וגם כמשמעות עכשויית, כי בעיקרון לדעיתי כול המיצוות נושאות אותו רעיון בווריאציות שונות.
אני מסכים כי כל דבר בר טעם, אין ברירה אלא להקפיד עליו גם בזמן ובמצב שהטעם לא קיים, כמו נסיעה באדום באשמורת השלישית של הלילה.
אז כל הוויכוח שלנו האם כיום לאכול מצות זכר ליציאת מצרים, או לא לאכול בשר בחלב כי היו אומות באזוריינו שכך היו עובדים ע"ז, או לשים ציצית בבגד כי לפני שלושת אלפיי שנה היה לזה סימבל מסוים, או לכרות הערלה כי כך היו אבותיינו עוברים בברית משמעותית. זה לעניין או לא. או קיי, ניתפשר על זה. תאמין לי שיש לי עם מהות הדת ותכליותה, בעיות הרבה יותר אדירות.
אם מצדד אתה בדת חברתית, יש לי לא מעט מה לומר, אך זהו נושא לדיון אחר. צריך הרבה דמיון ילדותי לחשוב שהמקום הנעים ביותר עלי אדמות הוא החברה החרדית.
תישמע, אני מכיר עולם, ומכיר החברה הישראלית היטיב. אני לא מדבר על כוכב הוליווד שמקדש אישתו על מנת להרהר תוך חודשיים על שחקנית אחרת, ותוך שנה על 10 אחרות, ותוך שלוש שנים לצוד אישה אחרת מתחת בעלה, ולהרוס כמה נפשות. לא על זה אני מדבר, אני יודע ומכיר מספיק מישפחות ליברליות שהחיים שם טובים מאוד ובלי שום קשר לדת,(ובדומה בישאר ענינים) אבל כשאתה תופס את העניין בגדול ובהנחלה להמון, יש עדיפות גדולה למיסגרת דת, אם לדוגמה אתה רוצה, כך אחוזיי הגירושין בציבור הכללי, לעומת הציבור הדתיי(והחרדי) ותבין מה אני אומר, קח סיגנון דיבור הדתיי לעומת הסיגנון הכללי ותיראה ההבדל(ואני יודע שיש הרבה חריגים לכאן ולכאן, אבל ביכללות אני מדבר). לא אמרתי שזה המקום הכי נעים בעולם, רק נגד ההקרבה שהדת מצריכה העליתי הביטחון והבונוסים הגדולים שהיא מעניקה.
הכי חשוב לא להסתנוור מהיתרון החברתי ולהפכו לדעה פילוסופית על היקום.
ממש לא אצליי.(לקחת דבריי למקום אחר).
מה בדיוק מקסים בלחיות חיי דת שנוסדו ונתקנו על ידי מי שלא רק שלא הסכים לרוב דעותיך, אלא כנראה לא הייתה לו בכלל היכולת להבין על מה אתה מדבר.
חוקת ישראל היא דומה להרבה חוקות אחרות (אני מיתכווין בעיקר לאזרחיות), תיראה כמה ספריי מישפט לרבבות יש לכול מדינה על חוקתה. אלא מה ,תיטעון שאינו דומה חוקיים אזרחיים שענינם הוא לפשר ולהסדיר בין שתי צדדים, או בין עברייני חוק, או במעשהאשר יעשה לרצות הרוב, וכדומה, שחייבים לימצוא בכל פרט וסיפור מה הוא ההכרע והמהלך הנכון, לחוקת ישראל שעל מיצווה כמו לולב ואתרוג שהם אייזה רעיון חקלאי קדום ניכתבו מליון סעיפים, ועל חמץ בפסח שגם הוא אייזה רעיון עתיק נישפכו מליוניי ליטרים נפט, יש בזה צדק מסוים, אבל כמו שטענתי קודם מי שחושב שהנענועיי הלולב הם הנירציים או החיפוס האובססיביי אחרי חיידקי החימוץ הם המטרה, הוא עז גדול. כל העסק של המיצוות זה למשמעות הפנימית שלהם, וככזה צריך להיות הכוונה בדיקדוק ההילכתי, ואכן אני נוהג לקחת אתרוג ולולב כדרך אבותיי באיירופא, ששמחו במה שיש להם אם הוא עונה על הדרישות של ההלכה, ואני נוהג לבער החמץ כמו רבותיי בבבל שבדקו אחרי חתיכות חמץ ניראות ע"י חיפוש בליל יד' וכל השאר מיבטל בטיל, ואת הכול המיצוות כנ"ל. אם יש כל מיני שאלות בהלכה של היכי תימצי מיתחת לאדמה, הם מעניינים לא פחות מכול מיני חקירות מתמטיקס, וכול מיני חקירות וחידות באלף נושאים בעולם. ושוב המטרה שלהם הוא שימור המיצווה הפשוטה שבתוכה נימצא הרעיון הבחיריי, כול מיצווה וענינה, זה שאלו שחקרו את החקירות והמציאו השותי"ם לא הבינו מה שאני מיבין(ואני מסכים עימך בזה) לא אומר שחקירותיהם איינם נכונים.
החברה החרדית לא רק שאינה ממלאה את ייעוד עקירת עבודה זרה ואדרבה, אלא היא גם בנויה מהשורש על שקרים כה רבים ואמונות כזב (כפי שתיארת סוגים שונים של נשארים בדת, למרות הבנתם כי לא ניתנה התורה הזאת בסיני) שפשוט מגוחך לומר כי דת זו מטרתה חיפוש אחר האמת.
הבעיה של אנשיי האמת היא בעייה כלל עולמית, מכול העולם לא תימצא רבים מאוד שמחפשיי אמת,תיבדוק כמה פילוסופיים יש בעולם, תילמד שהם המיעוט. ולכן ניפרוש מהעולם? הציבור החרידי(וגם הדתי) ברובם הם עיזים, ולא סתם עיזים אלא שעולים לא יותר מיתריי זוזי, אז מה איכפת לי מהם,ף לי יש את החברה האישיית שלי, שאנחנו מדברים בשפה שלנו, ותאמין לי חלק מהכייף זה ליצחוק על העיזיות של הכלל, זה נותן סיפוק גדול ומעלה הערך העצמיי. כשאני רואה את הבריסקערס(אותי לפני כמה שנים) עצבניים מחנוכה 'וואס וועט זיין מיט די מצות', או עצבניים משבועות 'וואס וועט זיין מיט אתרוג', או שמהנץ בחנוכה מיסתכלים על השעון מאה אלף פעמים עם כבר לא הגיע השקיעה, או במוצאי שבת מחפשים את הכוכב המליון, או בסוכות שופכים מים על הסכך ליראות עם גשמים יורדים לתוכה, או ביום כיפור נחנקים מרוב לא ליבלוע רוק, או בראש השנה שומעים את התקיעה המאה אלף מאתיופיי שעבר גיור לחומרה אצל תיימני(כי אולי רק הוא יהודי כשר) או בזכור מכניסים חמצן לעמלק מהודר כדי לימחות את שמו בפעם המי יודע(איין מי ש'מקיים' את זכר עמלק כמו בבריסק), אני מיתמלא צחוק וחמלה יחד. אבל כשאני רואה אייך שפרשן בן שבעים בימלוא הרצינות מסביר למה הבעיטה של הכושי מאמריקא ששכרה מכבי מ האן בי איי, הוא היה מוצלח יותר עם הפנדל שלו היה מצודד עם הגבהה קצת יותר עמוקה, או שאני רואה אייך שגברים מבוגרים רירם זב בפומביי לכול אייזה זווית חדשה של דוגמנית או שחקנית,או לשמוע אייזה פרשן צבאי אייך שהוא מיתענג להסביר על הפעולה של הצבא הזה או הזה נגד הקבוצה האתניית היריבה כשהוא לא שם לב שאיין בינו לבין הפירחח בשכונה שמציק לכולם כלום כול אחד מיתפאר בגבורתו ושליטתו על האייזור, אני גם מיתמלא צחוק, ולא שהסיפוק והריגוש שלי שונה מאלו או מאלו, אלא כול אחד צוחק מהריגושים של השיני, דבר אחד בטוח מה שמזין את כולנו זה ריגושים וסיפוקים, לכול אחד במה שהורגל יש הריגוש בציפייה והסיפוק בהגעה. וחלק מהסיפוק זה הלעג מהשיני במה שהוא הורגל. וכול זה לא פותר אותנו מילחשוב קצת לוגיית על מה שקורה כאן ובשביל זה אני כאן לא בשביל ליקטול את כול העולם ואישתו(כפי שפעם הערת לי)אלא בשביל לחשוב מה באמת העניין שלנו.
אני לא הבאתי את דוגמת היבמה לעורר רגשות נגד הדת, אלא לבחון עד כמה אתה מקבלה כתורה משמים שאין לערער עליה.
אז רמזתי לך בתשובותיי, יש חוק, וצריך תמיד לדעת אייך לישבור החבית ושהיין לא ישפך ארצה. תאמין לי שיותר מטריד אותי אישיית הדוגמאות שהבאיתי לך מאותה יבמה, אני לא מסוגל ליסבול הרוע המחריד שיש בעולם.
(אינך צודק כי עם כל חוק הולכים עד הסוף. ממש לא. כל החוקים דינמיים ומתאימים עצמם למציאות כל הזמן. חופש הפרשנות של החוק רחב בהרבה מחופש הפרשנות ההלכתית. המקרים שאינם בידי אדם, כמו פצצה שאינה מבחינה בין צדיק לרשע, גם הם לא אומרים מאומה. אלו טיעונים מחבתיים טיפשיים ברבע גרוש).
בזה אני גם מסכים איתך, ולכן כ"כ נהניתי ליקרוא פעם את האשכול על אייך היה ניראה האומוסקסואליות בראי הלכה והשקפה חזליית בת זמניינו.
עכשיו, אינך צריך לרוץ עד יבמה, קח למשל חוק הגירושין כמה הוא כובל הנשים לבעליהן, אבל תיתפלא שגם במדינות איירופיות אין עדיין הליבראליות שיש באמריקא (במדינות מסוימות) בהם מספיק הצהרת האישה כדי לינתק מבעלה, ולכן באיירופא בעל יכול לעכב האישה מאוד עד שבסוף הליך מתיש היא תקבל הצהרת שופט על ביטול נישואין. אז אצליינו קצת יותר כבדים בנושאים האלו, ועדיין לא מראה על אמיתות או חוסר אמיתות דת.
אני לא יודע מה מיוחד מצאת במקדש. המקדש היה התפתחות סופית לאחר כמה וכמה מקדשים אליליים כמסופר בתנ"ך באריכות.
שבכולם היה ארון הברית, הראיה זה מארון הברית לא מהמיקדש שלו.
בונה המקדש בכבודו ובעצמו, שלמה מלכא, עבד עבודה זרה. כנראה שהוא פחות השתכנע מהלוחות...
זה שאלה יפה המראה כמה הנושא של ע"ז לא היה פשוט, ואפשר לילמוד הרבה מאוד כמה אלוהים אחרים הם משהו די סימבולס(ולא כמו שחושבים היום שהיה סתם עץ ואבן) שהוא גם אומר השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגם בונה לשיקוץ ולמילכום במה, ובאמת ניקרעה מלכותו.
השאלה אם אמונות הן אמתיות אינה עניין ל"נחיצות", אלא לבדיקת עובדות לאשורן. קצת היכרות עם עולם הדת והאמונה, גם של זמנינו, שלא לדבר על זמן התנ"ך, מצביעה על סבירות גבוה מאד לקבלת אמונות ללא הבדיקה והחקירה הנדרשת.
לא אמרתי שלא, עיין כמה נוסעים לאומן או לבית חיינו או לקבר מרן או לעוד הרבה אבנים ביו"ש. ולכן אני כבר אמרתי מתחילת הגיעי לכאן, שלא על המסורת לבד אפשר ליסמך, בדיוק מהסיבות האלו, אמרתי שהמסורת וההגיון המניח בורא ותכלית יחדיו חוברים לאמונה והדת.
בעניין הבעש"ט אתה פשוט לא מכיר כנראה את המציאות. רוב החסידים מאמינים בזה באמונה שלימה.
בבריסק היו הרבה מבתים חסידים, ואמרו לי מה חושבים על השיבחי ועל הסיפורי קפיצת אלכסיי
סיפורי הדת מתקבלים בלא פחות לעג ובוז אצל רוב האנשים החושבים. כלך לך מהוכחה זו שסיפורי הבעש"ט אינם אמת. וכי מתבונן אתה בראי ולפי זה מחליט מה מתקבל בלעג ובוז ולמה מתייחסים ברצינות?
לא היום. אני מדבר על זמן הופעתם. הם לא ניתקבלו בבוז ולא בערעור, לא ידוע מההיסטוריה שלנו, למרות שיש סיפורי דתן וקורח ועוד מחלוקות
מה הכוונה שלך דת דומה למסורת ישראל. באיזה מובן? ברור שכל דת שונה במקצת. דיינו שיש דמיון מובהק בגרעין הדברים. התגלות, נסים, מצוות וכו'.
כן, מה שאמרת, אייזה דת חוץ מהישמעלים והנוצריים, היא כזאת.
אף אחד לא טען כי החיפוש אחר משמעות הוא הזיה. האמונה בכל ההבלים שלא הוכחו מעולם בהחלט עונה להגדרת הזיה.
אני לא יודע מה זה כול ההבלים, אבל אם לא היה עולם ידוע לי(כלומר הייתי אייזה מודעות צפה בחלל רחוק) והיית מספר לי על העולם ומה קורה בו, היית אומר לך רד מיכל ההזיות האלו. עובדה שהעולם ההזייתי הזה כ"כ מובן לנו, כי הוא עובדה הניצבת מוליינו, גם הסיפורים(לאו דווקא כל) האלו מימבט של תכלית (אם נכון שיש כזאת) יכול להיות כאמת.
איני קובע שאי אפשר לעמוד על סוד הבחירה. כידוע לך, עסקו בכך טובי החכמים דורות רבים, הרבה לפני שנגה שמשו של לייבל מינצברג בעולם. פשוט אינני רואה מה בדיוק ניתן לחדש בדיון זה, להוציא הבנה מדויקת יותר על פעילות המוח. ועדיין יש טעם גדול לעסוק בזה שוב ושוב, להגדיל תורה ולהאדיר.
כתבתי לך ששיטתו הדתית של ליבוביץ' חסרת פשר בעיניי. וכי משום כך כל דבריו האחרים בטלים. טעם וראה כי טוב מאד דיבר.
אחפש
גם דעתו בעניין הדת מוכיחה על חשיבה מעמיקה חסרת פשרות ונעדרת רמיה. הוא הגיע למסקנה שאין לדת המקובלת היתכנות הגיונית. מטעם פסיכולוגי כלשהי הוא העדיף לא לאמץ את המסקנה העולה, אלא לומר משהו חסר פשר, באופן שמייתר את הצורך והיכולת לעסוק בזה כפי שעוסקים בכל עניין.
לא נעסוק בלייבוביץ, אבל מה ניראה לך הטעם.
מדוע צריך "להוכיח" שאין נסים. אנו רואים כי עולם כמנהגו נוהג ולרוב התופעות, אם לא לכולם, יש הסברים מדויקים איך הדברים פועלים. אמנם איננו יודעים לומר מדוע הם פועלים דווקא כך.
מה טעם לומר כי המטבעות בכיסי החליפו מקום?
אפשר לומר כי אני זה אתה ואתה זה אני. לאן בדיוק נגיע עם המשחקים המילוליים הללו.
לא הבנת אותי, אני אומר שאין במציאות ראיה לאי היתרחשות נס בכל רגע ניצרך, כי רוב הדברים וסדר הימצאותם לא מוכר לכולם, בהחלט יכול להיות בעיקרון, שכל מיני דברים קורים בלי שנשים לב, כדי שעל ידי השינויים האלו יופעלו דברים ניצרכים, וע"ז הבאתי המשל, שיכול להיות בעיקרון שבכיס שלך זזו דברים בלי שתוכל לדעת לעולם. ועוד דוגמא וודאי יכול להיות שבראש של אנשים מיתקבלים החלטות בלא שהיה להם שליטה עליהם, לצורך הנהגות שונות בבריאה. גם כאן צריך להבין אם מניחים בורא ומניחים שהוא מהווה לבריאה וגם יש לו אייזה כוונה בה, אין שום פלא בצורך לשנות בה דברים מיפעם לפעם באופנים פרטיים או כלליים.התפיסה שאין ניסים אלא הכול קבוע היא רק מיתוך שכאילו מבינים כאן את כול חוקיי הטבע וכאילו הם קבועים ניצחית, ולכן קשה לקבל שינוי בהם, בתפיסת בורא ותכלית כול הבסיס מישתנה, ונס הוא גם בייתכנות וגם בהיסתברות.
מאז שאנשים החלו לפקפק באלילות, משום מה, חדלו הניסים החורגים מסדר העולם הקבוע, להתרחש.
מדוע שנצטרך להביא ראיה שגם בעבר הם לא התרחשו?
מה פיתאום. האמונה באלילות המשיכה עמוק לתוך הבית שני, ברומא וביוון ובעוד אזורים, על מה היה מלחמת החשמונאים, ומה היה ברומא. והניסים כבר פסקו זמן רב קודם לכן. אתה רק מביא ראיה ליסתור עצמך
יש לך "ראיה" שהבעש"ט לא צעד על הנהר על גבי מטפחתו המשומשת?
לא, ואין צורך להביא ראיה על דברים שאין שום סיבה שיהיו, הרי מי שבאמת נוהג בדרך החסידות כי הוא מבין המסר שלה, וחושבה לאמת, אינו ניצרך לרדידות כמו לעבור נהרות במיטפחת, ומי שלא מיבין החסידות מיותר בשבילו כל הסיפורים האלו, משא"כ ניסי תחילת ישראל הוצרכו לכונן האומה,
האידיש שלך חביבה מאד ויש בה הרבה חן. המשך לכתוב לויער ובעקער, אני רק לעניין היודין באתי.
גם לי אישית יש עניין לכתוב בלשון עמי(וגם לעבודתי אני ניצרך לזה הרבה), אני שם לב שמאז שהגעתי לפה, קצת הישתפרתי, אני לא מיתייאש אמשיך ואשתפר. הבעייה פה במדינה ש'לויער' לא יודעים מה זה, אבל 'פויער' כולם מבינים, 'בעקער' לא יודעים מה זה אבל 'לעקער' זו השפה היחידה כימעט(למי שניזקק לרשויות).
עכשיו תישמע עוד משהו, אותי לא מעניין כרגע דת ישראל לעצמה מה היא אמת או שקר. אותי יותר מעניין החלקים היותר עמוקים של דת ביכללותם. כמו ענייני בחירה, ואמת ושקר ורע וטב, ותכלית המעשה האנושיי בעולם, והכוונות הרצויות, והאם יש בורא או רצון מסוים מאיתו וכו'. אם נגיע לאייזה הכרעה בזה. אז לא ממש משנה לי אם יהיה זה דת ישראל כמקור מישמיים או סתם כאייזה מיסגרת, לא זה הנושא שלי. הנושא שלי הוא האם לאדם יש כאן מה לחפש חוץ מלהנות ולחיות בחברה מתוקנת(שבמילים אחרות זה שוב להנות).
