תורה ודעת,
הנך הגון מכדי להשתמש בטריקים עלובים ופחדניים מעין אלו.
המשחק הזה לא ממש רציני.
יש לנו שאלות גדולות וחשובות על החיים.
עשה טובה, כתוב בראשי פרקים מה היא השקפתך על העולם, מה אנחנו יודעים, מה אנחנו לא יודעים, מה התפקיד ומה התכלית. מה השאלות והאם ייתכנו תירוצים, ובאם לא למה צריך לישאוף.
יש מערכת דתית עם פרטים ודקדוקים, אמונות ודעות.
המערכת הדתית, ברמה שהאדם חש אליה מחויבות, כמו כל תיאוריה אחרת, עומדת למבחן ההוכחה.
יכול אדם לטעון כי היא עומדת במבחן.
עליו לנמק את טיעונו.
אני טענתי כבר, לא חייבים לקבל הדת באמיתות מוחלטת, מספיק לקבלה באמיתות מיסתברת, וע"ז היצעתי את המישנה בה אני דוגל, ההגיון המחייב בורא - תכלית - וכנראה דת. המסורת(שאין דוגמתה לשום עם) המספרת על היתגלות(ברמה מסוימת, אם תירצה 60 ריבוא, לא תירצה אישית למשה) - מיסגרת בחיריית( המיתחלקת להרבה פרטיים המיתפזרים על החיים ומיקריהם). יחד יש כאן מקום הגיוניי לדת ואמונה. אלא שיש בעיות לוגיות קשות מאוד, בעיקריי האמונה (בבורא) ובעיקריי הדת( כבעעית הבחירה מכמה היבטים, כמה ביכלל המשמעות האישיית הידועה לנו על טוב ורע אמת ושקר, כמה התכלית בכול הקורה כאן ולמי ניצרך, ועוד הרבה בעיות אחרות). אם נצליח ליפתור אותם נחזור לחפש בדקדוק על דת ישראל. יש כאן שתי מישורים, המישור הכללי(על הדת) והמישור הפרטי(על אייזה דת). איין כאן בריחה, יש כאן העדפת העיסוק במיסגרת וברעיון הפילוסופיי, מאשר דיון בחלק היותר פרטי והיותר היסטורי.
והנה נמצא הפתרון.
בא נדבר על השאלות האמתיות של החיים...
סוג של תרגיל הסחה.
היבהרתי. וגם מיסברא, אייך אפשר לדון על דת פרטית לפני שקובעים המיסגרת הכללית לדת ולמצופה ממנה(אם יש כזה דבר).
אולי כדאי גם להיות הוגנים וישרים עם עצמנו.
עם מי שיטען כי אינו מחויב למערכת ותוכה הוא אוכל וקליפתה הוא זורק, אין לי שום ויכוח.
כנ"ל עם מי שאומר כי כל הדתות שוות לטובה.
לא כל הדתות שוות, אלא שאחרי שניגמור לדון על מהות דת, נתחיל לפשפש בכל פרטי דת. א"א לדון על הפרט לפני שיודעים ביכלל מה הכלל.
אולי גם עם מי שיאמר כי זו מבחינתו הדרך היחידה טכנית להגשים את מה שנראה לו כייעודו ולא משנה על ידי מי הומצאה ומתי. (זה אפשרי בכלל פסיכולוגית? זה כולל גם אמונה שהלובביצר חי? איפה הגבולות? "דת השכונה? איש בשכונתו יחיה? אוי, אכזרי הוא ההגיון...)
אבל שיגיד זאת ברור. שגם אני אבין.
ממש לא קשור. דת השכונה היא תוצר פסיכולוגיי, אנחנו כאן דנים ברעיון בהגיון ובלוגיי.
מי שכן מרגיש מחויב למערכת, עליו לנמק ולא לברוח "לשאלות הגדולות".
ואין טעם לדבר אתו על השאלות הגדולות המובילות כולם למסקנה שאומצה מראש, ללא שיטרח לפרט את הקשר ביניהם.
הקשר הוא הדדי, וכל השאלה מהייכן תתחיל מהדת הספצפיית או מהרעיון הדתי.(מעדיף להתחיל ברעיון הכללי וניראה לי שהוא הנכון).
היעלה על דעת מישהו לאמץ מערכת שנוסדה והתפתחה על ידי מי שחשבו באופן שהוא אינו מסכים לו לחלוטין?
יש לזה אח ורע בתפיסה מחשבתית כלשהי?
כן. כי העיקרים הם אותם עיקרים, הם בחירת הטוב והאמת(מיבלי להיכנס לשאלה אם הם שמימיים או אנושיים), רק האפשרויות מישתנות, וזה ביכלל הדיון -כמה אנחנו מפותחים ביחס לפרימטיביות הקדומה, שהרי יתכן שאנחנו פרימטיביים ביחס למה שיבינו מחר, השאלה אם כבר פתרנו את בעיות ההבנה וההגיון. כל זה גם צריך להיות כלול בדיון.
כבר דעת אינך מצפה שבספר שבחי ה' יהיה דיווח על הלעג ובוז שהדברים יתקבלו, כפי שבעל שבחי הבעש"ט התעלם מכך.
למה לא? התנ"ך לא התבייש להביא שום דבר הפוגע, והוא לא מטייח כלום. הוא פותח בחטא אדם, ובחטא קין, ובחטא האנושות (ומדבר ביגנותה בסוף פרשת בראשית), הוא מספר על טעויות אברהם בישמעאל, הוא מספר על טעות יצחק בעשיו, הוא מספר על טעות יעקב בשליחת יוסף לאחיו(ועל חוסר ידיעתו את מצב הפוליטי בתוך מישפחתו), הוא מספר על חטא האחים ויהודה, הוא מספר ביגנות אבותיינו כעם עבדים, הוא מספר על כול ההמראות שלהם במידבר והכעסתם את מיטיבם(שזה הרי נוגד כול היגיון, אנחנו היתרגלנו לסיפורים האלו כבר, אבל תאר לך שמישהו מגיע ומתחיל לספר לנו כמה אבותינו היו עלוקות מרגיזות), על חטא העגל בעצם הליך נתינת התורה, על חטא נדב ואביהוא באמצע חגיגת המשכן הגדולה, על חטא קורח ו250 ראשי סנהדרין, על חטא המרגלים, על כול תוחכת משה, על חטא הפילגש, ועל הניאוצים לכל אורך ספר שופטים, על חטא שאול, ועל חטא דוד ובת שבע, על חטאי שלמה, על חטא יונה, על נביאי השקר והמדוחים שניצלו את מושג הנביאות להרוס בימקום ליבנות, על מעליבי מלאכי האלוהים בכל אפשרות. ועל כול חטאות נביאיה מלכיה ושופטיה. אין הרבה ספרים מצליפים כמו התנ"ך.
ניראה שאייזה פסימי מושבע כתב אותו, כשהתוכן הוא שכול מה שרק צמח וניראה טוב, בסוף קמל והסריח. זה מימבט אחד, ומימבט שיני יש כאן סיפור היסטורי הזהה לסיפור חיי כל אחד מאיתנו(הכול בהנחה שיש בחירה, כמובן), על העדפת התועלת הריגעית שלנו בימקום תועלת הכלל, על העדפת התועלת האישיית שלנו בימקום האמת האייתנה, על ההרגזות וההיתעלקויות שאנחנו לא מפספסים בכל עת בימקום האצילות ושאר הרוח. בקיצור על הגברת החיה שבנו בימקום האדם שבנו(בהנחה שיש הבדל מהותי ביניהם ואנחנו לא סה"כ חיות מפותחות).
אז מה יפלא מהתנ"ך להביא גם אייזה סיפור על אייזה מרתין לותר קדום שבאייזה שלב קם ואמר 'אין תורה אין ברית', ואדרבא שהסיפור ימשיך שהמרתין הזה היתאדה בשריפת גוף ונשמה לגמריי, לאות לבני מרי, שיותר לא יכחישו התורה והברית. ואם אין כזה סיפור, אחת מהשתיים, או שסופר התנ"ך היה קצת תמים ולא ידע שיבוא החכם מאמסטרדם, או שפשוט לא היה כזה סיפור(הגם שסטיסטיית מתוך כל כך הרבה סיפורים היה ראוי שכן יהיה כזה סיפור), סוף דבר -ההשוואה לשיבחי, גם מיצד התוכן של שתי הספרים, גם מבחינת המסר והתופעה שכול אחד מהם בא להביע, הוא לא מתאים.
