אופציית הפיקציה

ייתכן

קראתי את דבריך האחרונים ועיינתי שוב בדבריך הראשונים. חוששני שאני סובל מחוסר הבנה מהותי על מה נסוב האשכול (אם כי כמובן אפשר לחרוג ולסטות לכל כיוון).

אנסה לסכם מה שאני מבין וציין לי מה החמצתי.

בתחילת האשכול טענת (אני מביא רק חלק ממה שהבאת):

הנושא היה: האם אפשר באמת לדון על דת. כאן היה ראוי לפרט אם הכונה לאמונה באלוקים כלשהו במובן הדאיסטי (=יש אלוקים שברא את העולם, גומל טוב לטובים ורע לרעים, אחראי לעולם הבא, מציג אידיאל של התנהגות וערכים) או אלוקים יהודי (שנוסף לכל אלו גם נתן תורה בסיני ובחר בעם ישראל וכמו במסורת שלנו בניסוחה המקובל). או אם הכוונה לאמונה בתורה ומצוות, כלומר שהתורה, המקרא וספרות חז"ל, מייצגים את דבר ה'. אלו שתים או שלוש טענות נפרדות.

באשר לכל זה העלית את החששות הבאים:

בע"ב,

כמדומה שהנך מערב בין הדת עצמה, המופיעה לפנינו כנתון הסטורי וכדת ציבורית להוכחתה. אולי למזלה של הדת בימינו, הציבור, רובו, אינו עוסק באימותה או בהפרכתה. ליחידים המעוניינים בכך, הציע מיימוני דרך פנומנולוגית - אקזיסטנציאלית. זכותו כיחיד לנקוט בכלים אלה עבור עצמו ועבור חברים מקשיבים לו. זכותם של אחרים לסרב לעשות בהם שימוש. ממילא נראה שהדרך הרציונאלית חסומה בזמנים הללו.

בע"ב,

בכך גם מיימוני מודה, שיש עקרונית להפריד בין הדברים. ראה אצלו באות ג. לדידו, לא תהא זו דת אחרת, מפני שאת החלקים ההסטוריים ידון בכלים המתאימים להם. אכן, על מדת ההצלחה המובטחת בדיון זה, אפשר להווכח מעשרות אשכולות בנדון.

הרב מיימוני,

אני מנסה למקד את הדיון.

האם העובדה כי מישהו (לצורך הדיון, אתה) טוען, בכנות ראויה לכל שבח, כי צריך למצוא את הדרך כדי להאמין וכל השאלות איתן אנו עושים שימוש בחיי היום יום, הופכות להיות ניסיונות שיש להיזהר לא להישבר מהן, אינה מסרסת כל יכולת לדון, על באמת, בנושא? זו טענת האשכול.

בנוסף אתה טוען כי האדם יכול להשיג את האלוהים באופן חוויתי וכי המתודה לשאלה זו שונה מכל המתודות לבירור עניינים בעולמנו. זו סוגיה בפני עצמה. בעל העיר נכונה, על מסוכנות הכלי ועל כך שהוא שייך לרשות היחיד.

ואיזו חוויה בכוחה להוביל למסקנה על "בחירת ה' בעם ישראל"? האין זו שאלה עובדתית טהורה?

אם הנך מסכים כי את טענת ההתגלות יש לברר בכלים הרגילים לבירור. האם בירור זה נעשה באופן חופשי לגמרי, או שאנו עוסקים בצורך למצוא את ההוכחה וממשיכים לראות בשאלות, או יותר נכון בקלישות הטיעונים, ניסיונות שיש להיזהר לא להישבר מהן.

בקיצור, את אומרת שהעיקר זה האדם, והתורה היא רק כמו רכב להסעה, שתלוי בנהג.

להוא_אה  -  נכון מאד. אתה צודק. סולם זה דימוי הרבה יותר מתאים.

לבעל - אני חושבת שמה שמענין אותנו פה הוא לא השכר (או העונש), אלא המקום הנפיש והרוחני שהמצוות מביאות אליהן. שיהיה לא לשמה, שיהיה למען המטרות שנראות לנו ראויות. למשל, למען החיבור לישר ולטוב. למשל, כדי להתעדן מבפנים. למשל, כדי להביא נוכחות רוחנית לחיינו.