אופציית הפיקציה

אבל האמת, כתמיד, מורכבת יותר: החשיבות העצומה שייחסו בעלי ההלכה לחוק האלוהי לא מנעה מהם לתור ללא הרף אחר פתרונות שיאפשרו לעולם היהודי להתאים עצמו למציאות המשתנה, תוך שהם מפגינים וירטואוזיות משפטית שהייתה מותירה את עורכי הדין הממולחים ביותר פעורי פה. בנימיני משוכנע משום־מה שכושר ההסתגלות היהודי אינו עולה בקנה אחד עם הלגאליזם הרבני, אך בפועל הסינתזה ביניהם הייתה מושלמת: השיח ההלכתי אפילו אימץ בהתלהבות את עקרון ה"הערמה", המאפשר לעקוף באלגנטיות הגבלות ואיסורים שונים. הודות לעיקרון זה יכולים יהודים שומרי מצוות לעבוד את אדמת ארץ ישראל בשנת שמיטה וליהנות מלחם טרי מיד עם צאת חג הפסח; המכירה הפיקטיבית של הנכסים ה"אסורים" (חמץ ואדמות) לגוי, לפרק זמן מוגבל, פוטרת אותם מן הצורך להתמודד עם מציאות בלתי נסבלת מבחינתם. התיאורטיקן הסלובני סלבוי ז'יז'ק, שאת הגיגיו מכיר בנימיני היטב, ציין בהקשר זה שבעיני הנוצרים, ההסדרים ההלכתיים האלה נתפסו תמיד כסוג של הונאה, שכן היהודים "מוצאים דרך להפר את הציווי תוך קיום לשונו... להשקפתנו, הנוצרים, הם אשמים בלבם, שכן השקיעו את על מרצם לא בהפנמת האיסור האלוהי, אלא בשאלה כיצד לאכול מן העוגה ולהותירה שלמה..."

מתוך הגליון האחרון (תרתי משמע, וחבל) של תכלת http://www.tchelet.org.il/article.php?id=548

כחלון

ברוך הבא אל הפורום!

יפה כתבת.

וחבל שדבריך ייבלעו בסופו של אשכול, ועוד יותר אם האשכול יתארך והם ייעלמו.

אם הבנתי, אתה טוען (טענה שגם אני סבור בה כמוך) שה' ברא את האדם עם כשרון לאמונה ולדת, והכשרון הזה מתעורר בו. (או לפחות בעם ישראל, אם כי לזה איני רואה בסיס כיון שאני סבור שכל בני האדם נבראו בצלם ואין ליהודי נשמה מיוחדת ושונה).

זו טענה אונטולוגית. כלומר לגבי המציאות.

הטענה של יתכן היתה לגבי היכולת שלנו לבדיקה לוגית טהורה.

לפיכך, דומה שהטיעון שלך מספיק בהחלט לפתיחת אשכול נוסף, אם גם אשכול המשך.

אם הבנתי, יש בינך לבין ייתכן מחלוקת לגבי הגמישות ההלכתית. האם היא משקפת חוסר נכונות להיפרד מעל הדת ומרעיון ההלכה המחייבת, המתפרשת מחדש, או שהיא נובעת מאותה מחוייבות הבנויה לתוכנו.

אמנם לדעת שניכם יש כאן גישה שאין לה הצדקה שיטתית והיא נכפית על ידי האדם הממאן להיפרד מדתו. ובזה אני סבור שאני חלוק על שניכם. כלומר, ודאי שפרשנות מחדש אינה צעד הכרחי לוגית. אבל  כאשר אנו רואים את ההלכה, ואת הנתון הדתי, כנכון, אנו מעדיפים לפרש מחדש אמונות אחרות שיש לנו לאורו.

וכבר כתב על זה פרופסור אליעזר גולדמן את אחד החשובים במאמריו ואחד החשובים שקראתי, וראוי היה לסכמו לפורום, אודות הפרשנות מחדש של דברי נבואה וכך הוא גם לגבי דברי הלכה ומסורת.

יש כאן לדעתי מקום לשני אשכולות. את הראשון יש לפתוח על המחוייבות הבנויה, האונטולוגית והפסיכולוגית, לדת או ליהדות. ואת השני על הפרשנות ההלכתית שתשנה כל דבר לפני שתוותר על הרעיון של מסירת התורה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ייתכן

אתה שוב ושוב מנסה להסיט את הדיון לפוזיציות נוחות עבורך מבלי שאתה משדרג את טענותיך.

מי דיבר על קיצוניים? אני חוזר ומדגיש שוב ושוב. אני מדבר רק על מיינסטרים! האם האמונה הקומוניסטית היתה נחלתם של קבוצה קיצונית? אמונות 'ההשקפה הטהורה' בתל אביב של היום - צאצאי הקומוניסטים של פעם, היא נחלתם של אנשים קיצוניים בדוקא? אתה באמת חושב כי תל אביבי מאמין, מגלה סובלנות לדעות ותרבויות אחרות - כמו למשל למתנחלים - יותר מאשר מאמין באלוקים לדעות כפרניות? אתה צוחק או שאתה רציני?

האם כאשר הפרובינציאלים ו'בעלי התשובה' התל אביבים, אשר הזדהו שנים עם השמאל מתוך אמונה כנה כי השמאל בסך הכל שואף להגיע לפשרה עם הפלסטינים מתוך ראייה פרקטית ופשרנית, ולפתע התברר להם כי 'הגדולים' מהשמאל בכלל לא מעוניינים להגיע לפשרה, הם פשוט מעוניינים מסיבות דתיות פנאטיות שהפלסטינים יינצחו בכל מקרה, ומכאן השנאה התהומית שלהם לצה"ל. האם הדבר גרם למישהו מכל אותם בעלי תשובה לערער על ההשקפה הטהורה במשהו? מישהו מאותם עשרות אלפי הבעלי תשובה ניסה פעם להרהר באיזה שמאל הוא מאמין? בזה הפרקטי כביכול או בזה הדתי? או שעיסקת החבילה היא כוללת לכל מה שיגידו כהני הדת בימים ההם ולא תסור ימין ושמאל?

כבר שאלתי פעם, האם אתה מאמין שאדם רציני יכול להתקדם באקדמיה ובשכונות הקאסבה בתל אביב, מבלי שהוא יהיה אנוס - במקרה הטוב -להתחזות לתומך נלהב בעמדות השמאל? אם זו היא לא דוגמטיות, מה היא כן דוגמה?

אז נכון שחלק מהתעמולה ההשקפתית של החילוניות התל אביבית היא להכריז שהיא פתוחה ומאפשרת כביכול לאנשיה חופש מחשבה ופעולה. האם בשל התעמולה הזו אתה מבקש מכולנו לכרוך את עצמינו בנאיביות שלך? האם הג'יאד הפונדמנטליסטי הדתי שלא לאפשר לשום שופט בעל עמדות ימיניות לכהן בבתי המשפט ולשום עיתונאי ימיני לקבל עמדה בתקשורת והכל מחשש לטישטוש ההשקפה הטהורה בקרב צעירי הצאן, מלמדת על פתיחות? עוד מעט תגיד לי שהיא גם מלמדת על דמוקרטיה! או איך הם קוראים לזה? להציל את הדמוקרטיה.

שים לב, אתה מבקש ממני במלוא הרצינות לראות בשמאל הקיצוני, עמדה הגיונית, מבלי לאפשר לי לחשוד בה בפיקצייה ובתעמולת המונים. וכל זאת מדוע? רק בשל כך שישנם אנשים המחזיקים בעמדה הזו! או רק בשל כך שהיא משודרת מבוקר עד ערב ברדיו ובטלוויזיה! ואם כן, אני שואל: מדוע לא לראות בדת האלוקית כעמדה? אין מספיק אנשים שמחזיקים בה? או שמא הם לא מספיק פופולארים וזוהרים עבורך, כדי שאוטומטית תדרוש מכולם להכיר בהם כעמדה שיש לה הגיון? בכלל, האם העובדה שאנשים מחזיקים בעמדה כלשהי, היא רלוונטית לשיפוט שלנו אם היא פיקציה או לא?

ייתכן

נניח שנסכים שיש הבנה אחת לנוסח התפלה והבקשה , והיא שוללת את ההבנה הפילוסופית, למה נצטרך לשנות אותו אם אפשר לפרש אותו? מה דוחק בך שהיינו צריכים לשנות את הנוסח כל אחד לפי הבנתו במהות התפלה?

[חוץ מזה, שגם אליבא דהפילוסוף, איני חושב שהוא סובר ששייך תפלה בלי בקשת רכים, זה חלק מפירוש המילה תפלה, הן לפי הצורך הפסיכולוגי שלו והן לצורך הפילוסופי שבו, ממילא אין בכלל הו"א להשמיט את הבקשות מן הנוסח.] 

אבל השאלה על אי שינוי הנוסח מתחיל הרבה לפני הוויכוח במשמעות התפלה, ואותו תשובה שיש שם יש גם כאן. [פשוט ענינים של שמרנות וכו'] 

ר' ירוחם,

התייחסתי לדברים שציטט בעל.

פרוטוגרוס,

אם אתה מתעקש להשוות, אז בעיתונות החרדית הביטוי היחיד לזה  שיש בכלל דעה אחרת הוא דרך ההתקפה על אותה דעה ואני לא מכיר שום כלי תקשורת שאין בו ביטוי כלשהו לדעה ימנית או דתית.

אינני טוען כי רק הדת סובלת מהיעדר אופציית הפיקציה. ולכן? אתה מרגיש בחברה טובה עם השמאל התל אביבי?

אני מכיר אישית לא מעט שמאלנים פרגמטיים והכללותיך משוללות יסוד.

כשאני מתווכח איתם אינני חש את מה שאני חש בדיונים על אמונה. יש ויכוח. לפעמים חריף. השפה היא אותה שפה והטיעונים לקוחים מאותו עולם. (בסופו של דבר זה מצטמצם לשתי שאלות. זכותו העקרונית של מי על הארץ הקדושה ומה ההשלכות והאם יש סיכוי לנצח בכוח או לחלופין להשיג שלום אמת באמצעות ויתורים מפליגים. שתי השאלות לטעמי ראויות. אם אתה רוצה לדון עליהם פתח אשכול ואשמח להשתתף. אני חושב שאוכל לייצג את העמדה השמאלנית הקיצונית למרות שאינני מסכים לה כלל).

בכל מקרה הם מנהלים שיח שפוי ואינם מדברים על "ניסיונות" או על קריאת תשובות לפני השאלות.

אם נתייחס לתגובות בפורום, הן נעות בין חוויות (אין לי בעיה עם זה, אך אני מצפה שייקרא שמו של הילד בישראל) לערפול עד כדי חוסר אפשרות לקיים בכלל דיון (שום דבר לא באמת נכון, אך צריך לקיים את הכול כי... וכיו"ב) וכל מה שבאמצע.

למעט הטיעון של דינו (שאינני מסכים לו, אך הוא "פועל" במישור הטיעונים הקונבנציונלי) לא נטענו כאן שום טיעונים סבירים לטובת הדת, כאלה שניתן לדון עליהם בלי לקבל מראש חבילת הנחות שעליה בכלל נסוב הדיון.

סתם בשביל הספורט. מה יש לך לומר בעד הדת?

היכן ראית שאני אומר שאם אנשים נוקטים בעמדה יש בה ממש? אני מתייחס לטיעונים ולשפת הטיעונים.

אני גם מכיר לגמרי בכך כי יש עוד אנשים החושבים חשיבה דתית. כאמור, אז מה?

עדיין הדת חריגה בעניין זה ולא לטובה.

אני חושב שמיצינו פחות או יותר.

יהי,

כתבת, נניח שנסכים שיש הבנה אחת לנוסח התפלה והבקשה , והיא שוללת את ההבנה הפילוסופית, למה נצטרך לשנות אותו אם אפשר לפרש אותו? מה דוחק בך שהיינו צריכים לשנות את הנוסח כל אחד לפי הבנתו במהות התפלה?

אני שואל שאלה פשוטה. מישהו חשב שתפילה היא בקשה מה' והיא מועילה בפועל. הוא הלך ותיקן נוסח תפילה. מגיע מישהו שחושב שזו שטות וחוסר הבנה מה זה אלוהים.

הוא צריך "דוחק" כדי לשנות? למה לפרש?

כך נוהגים עם דעה שמתגלית כשגויה?

וכי אין הגישה הזאת מוכיחה את טענתי?

אני מקבל כי מי שמסכים עקרונית עם הרעיון יכול לשמור על הנוסח המקורי, למרות שהוא היה אולי מתנסח אחרת. אבל מי שחושב שכל הרעיון שגוי מיסודו? מה טעם "לפרש". אפולוגטיקה בטהרתה.

[חוץ מזה, שגם אליבא דהפילוסוף, איני חושב שהוא סובר ששייך תפלה בלי בקשת רכים, זה חלק מפירוש המילה תפלה, הן לפי הצורך הפסיכולוגי שלו והן לצורך הפילוסופי שבו, ממילא אין בכלל הו"א להשמיט את הבקשות מן הנוסח.]

על זה אפשר לדון. אך מה טעם להיצמד לנוסח שנתקן על ידי מי שטעה כל כך במהות התפילה.

אבל השאלה על אי שינוי הנוסח מתחיל הרבה לפני הוויכוח במשמעות התפלה, ואותו תשובה שיש שם יש גם כאן. [פשוט ענינים של שמרנות וכו']

יש הבדל בין מה שמקובל עקרונית ורק יש צורך לעדכן ולשנות (גם זה חסר הגיון לחלוטין. מיליון שנה ישמרו את כל שגיאות וטעויות הדורות הקודמים כדי לשמור על המסגרת שקמה על יוצריה ומקיימיה, אבל זה דיון נפרד) לבין מה שמבוסס על טעות חמורה.