על האימון

תופעת "סינון" המופתים מוכרת לי מקרוב.

מתעטפים בארשת ביקורתית ומכריזים כי ניתן להאמין רק למופתים "בדוקים" ממקורות "נאמנים".

לקינוח מוסיפים כי המופתים בני זמננו "אמינים" יותר ממופתי התנ"ך. יש בזה משהו. שניהם אמינים באותה מידה, אז כל אחד יכול להחליט מה יותר "אמין".

הטקטיקה ברורה. אם תגיד שאתה מאמין לכל מופת תוכרז כפתי. אם תצליח להציג מצגת של סינון "ביקורתי" ואימוץ מופתים "בדוקים" בלבד, אתה תופס שני ציפורים במכה.

גם מאמין להבלים וגם מתהדר בנוצות חכם.

לא צריך להכיר יותר מדי את העסק כדי להבין איך זה עובד. אנו מספיק קרובים אל החלל כדי לראות בזמן אמת איך הדברים נוצרים.

אין לזה שום קשר לאמינות אישית. בדרך כלל הסיפורים מתגלגלים וכל אחד מוסיף קצת נופך עד שיוצא עגל המופת המושלם.

ובכלל מאימתי נאמנות היא ערובה לאי תמימות ואי אמונה באמונות תפלות?

אדרבה, יסבירו נא לנו מדוע מיום שהביקורתיות התפשטה וכלי ההנצחה השתכללו איננו עדים לשום מופת? (הכוונה למופת חותך, דוגמת הליכה על הנהר. לא לברכות כלליות שחלקן מתגשמות וחלקן לא, כפי מיסת הסטטיסטיקה).

עד כדי כך כוחה של טומאת הטלוויזיה להרבות הסתר פנים?

ומה אפשר להוכיח מכך שהטלוויזיה יכולה לשקר? אדרבה, למרות זאת לא מצליחים לביים מופתים. מה זה אומר?

מעולם לא טענתי שהטלוויזיה אמת ותמונותיה אמתיות.

הטלוויזיה בשילוב דמוקרטיה ותקשורת חופשית ותחרותית, מצמצמת מאד את האפשרות לביים מופתים. זאת עובדה.

ואם נניח שלא, מה הסיבה שבדורנו אף אחד לא יכול להלך על הנהר או משהו דומה לזה? וכי אין זה אומר דרשני?

ייתכן
עדיין לא נתת סיבה רצינית שאני אפסיד את האימון שלי במישהו שהוא דובר אמת, ואחשוב שהוא משקר רק בגלל שסיפר על נס, לבד ההנחה המוחלטת שנסים לא קורים ולא קרו, אך הרי על זה גופא אנו דנים? 

למה משקר?

קצת מדמיין, טיפה נסחף. אתה לא מכיר את זה?

אתה הכרת אישית את הדגל מחנה אפריים?

אינך מכיר ת"ח צדיק וקצת מדומיין?

אתה ראית פעם מופת?

יש סיבה שרק אנשים מסוימים ובעיקר בדורות מסוימים ראו?

אני לא אומר שלא קרו.

אני אומר שאני ואתה לא ראינו.

יש חוקי טבע.

האם אין זה חזקה גדולה שצריך הוכחה חזקה מאד נגדה.

בלי ההנחה הדתית הפוזיטיבית שמופתים מתרחשים, לא היית מאמין.

כן אני מכיר את המדמיינים ונספחים, אך זה לא מגיע לקיצוניות כ"כ, ולרוב אם הם אנשים מבינים [פשוט ת"ח] הם מודעים לזה שהם נסחפים. זה אני מכיר אישית. ממילא כשאני רואה למשל הדגמ'א, שהיה ת"ח ויר"ש, לא סביר לי שהוא [או זקנו וכו'] נסחף עד כדי כך. אם אתה רוצה לפרשן את זה קצת, אמרתי שאני מסכים, רק זה עדיין נקרא שאני מאמין לסיפור.

איני מבין איך ההנחה שנסים לא קורים יכול להשפיע על הדיון אם הם קרו. האין זה הנחת המבוקש.
מוסכם שזה נס, כלומר סותר [באיזה אחוז?] את חוקי הטבע, אז אין לנו דרך לוודא את זה אלא באמצעות סיפורי אנשים, עד שלא יקרה הנס לעינינו ממש, ומוסכם שנס זה דבר נדיר.  אז כל השאלה הוא רק אם לתת להם אימון. וזה לא קשור לדת בכלל [אם הייתי מכיר אותם, הייתי מאמין גם לכל מיני מופתים שלא בתוכן הדת שלי או בכלל] מכיוון שהנחתי להאמין, הכי רציונלי שאאמין גם לזה. 

אתה מסכים כי גם כשמאמינים למישהו זה לא גורף.

כתבת מקודם שעל כסף תבקש ערבות.

כגודל החידוש (נס זה חידוש. לא?) כך גודל אי האימון.

מהי היכרותך עם הדגמח"א שאתה כה מאמין למה ששמע בשם זקנו?

בעצם לא הוא נסחף.

הוא פשוט האמין למישהו כמו שאתה מאמין...

על כל השאלות יש תשובה אחת: אימון.

נסים הם אכן חידוש נדיר, אך לכן אמרתי שאני משוכנע שהדגמ'א לא שיקר, לא האמין סתם למי שאין ראוי להאמין לו, וכן הלאה על כל סוג שאלה אחרת שתעלה.  [איני מבין מאי נפק"מ מהי הצד השני, האמון שולל כל אלו כאחד] 
 
אכן אין לי אימון מוחלט, [אגב לא אמרתי איך אני אנהג בכסף, רק ציינתי תופעה] ולכן אמרתי שניתן לפקפק ולפרשן. אבל בכללות אני מאמין. 

אני מכיר את הדגמ'א מתוך ספרו ומתוך המסורת עליו. 

מה שלי יש הערה, זה שמוכח שכבר אז היו החגורות, כמו המודערנער פאס של היום ללא נקבים, כי אחרת מאי שנא חגורה מנוקבת בחורים מאשר ספינה מנוקבת, אייך לא שקע הפאס.?(זה סתם הלצה)
אבל למה הדגל מחנה אפרים נאמן עליך, דיברת איתו פעם על מה הוא מאמין בסיפורי אגדות ומה לא?, אף אם הוא גאון בפירושים, מי אמר לך מה הוא באמונות, אני מכיר גאונים ממש, שבעניני אמונה הם חיידר קינדער. פשוט לא יאומן, במה שמיתרגלים לחשוב ולחקור מדהים לדבר איתם, אבל כשמגיע לקצת לוגיות, 'יין נסך' ו'שחיטתו נכרי' זה גג ההבנה שלהם.

כדאי לכם ליקרוא הקדמת ר"ח מוולאוז'ין בהקדמת הספרד"צ ביאור הגר"א, תיראו שסיפורי חסידים, יש יותר אצל הליטוויקעס

תו'ד
הכל סברות טובות ויפות, אך התשובה לכולם הוא שיש לי אימון בו. [ומה הקשר ללהאמין באגדות? מדובר במשהו מכלי ראשון, ואני לא חושב שהבעש'ט שיקר]

וכבר סייגתי את האמון כל כך עד שאיני יודע מה נשאר ממנו, בכל אופן הנקודה העקרונית נשארת. 

צענע ויתכן

גם אני שולל, כמעט אפריורי, סיפורי מופתים נוסח "הוא הלך על המים".

אז אל תלינו עלי.

גם אני מבקש ראיות ברורות.

אבל אני מבין מי שיגיד: יש לי מסורת מבית סבא ועליה אני סומך. וכי עליו לזרוק את המסורת שלו על סמך ספקנות של אדם (אמנם חכם ומרשים) שהכיר דרך האינטרנט?

אולי צריך להכיר סבאים.

***
ירוחם

הביקורת שלך על מעשה הבעשט נאמרה לדעתי בידי רב יוסף על הסיפור על פנחס בן יאיר ונהר גינאי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");