חווית הטיפול התורני-מקצועי בחד מיניים במחננו .

שלום לכם גולשים יקרים:

אני סטודנט בתחום מדעי הרוח. נושא עבודת הדוקטורט אותו בחרתי הוא "אתיקה מקצועית מול הוראות התורה". המחקר הספציפי שלי הוא בפרדוקס הקיים בין אתיקה מקצועית בתחום הייעוץ- בו לתרפויט אין זכות להביע את דעתו האישית-ערכית-דתית, אלא עליו לבוא מהמקום הפנמנולוגי (שדה אישי) של המטופל.

אני יודע שהנושא בו אני מבקש את עזרתכם הוא קצת רגיש לציבור בכלל ולציבור החרדי בפרט אך ההכרח לא יגונה.

בשורות הבאות אני מצטט קטע ממאמר שהתפרסם בספר "ייעוץ בבית הספר בחברה משתנה" (רמות) בעריכת רחל ארהרד  ואביגדור קלינגמן (עמוד 194):

...הפיכתו של תהליך הייעוץ לאמצעי שמטרתו לשכנע את הנועצים לשנות את המכוונות המינית שלהם עומד בניגוד לקוד האתי של היועצים החינוכיים בישראל, ובסתירה להנחת-היסוד של מקצועות הטיפול והייעוץ, המבוססים, בין היתר, על אמפתיה, קבלה ותמיכה. אנשי המקצוע חייבים לנקוט משנה זהירות ולהימנע מלכפות זהות מינית מסולפת על צעירים הנמצאים בשלבים הראשונים של רמות הגילוי והבניה.

כפי שהנכם מבינים כבר, הנושא אותו אני חוקר הוא "הייעוץ אותו מקבלים חד מיניים בחברה החרדית". חשוב לי לציין כי אין אני בא מתוך מטרה של קנטור או השמצה חלילה וחס- כי "בתוך עמי אני יושב"..  (אם זה לא מספיק ברור: אני חרדי בן-תורה, בוגר ישיבות)

לגופו של עניין; אני בשלבי מחקר מתקדמים בעיקר על נועצים שבאו ליועצים חרדיים (בדווקא) וקיבלו מהם עצה ותושייה, כאשר אני רוצה לברר מהו סוג הטיפול אותו קיבלו? מה יעצו להם? איך קיבלו את הנושא? האם באו בגישה של "תחייה בכפילות" או שמה "תגלה לאשתך והיא תבין אותך"? (שמעתי מנועץ אחד שהרב אמר לו שיחשוב על בן מינו בזמן שהוא עם אשתו). איך התמודדו היועצים/רבנים במקרים הנ"ל עם הבעיה, שלדעת חוקרים רבים היא נוירוטית-מולדת, בצל האיסור החמור ובצל הדחייה החברתית האבסולוטית בציבור שלנו. (נקודת המוצא היא ששום רב/יועץ לא יכשיר חיבור כזה, ומצד שני האם הרב/יועץ מכיר בבעיה כמולדת ובלתי ניתנת לשינוי - הלא לא ניתן להכריח קטוע ידיים להניח תפילין של יד! ואיך א"כ מתמודד היועץ עם הבעיה בלי לבטל את רגשותיו של הנועץ?).

כאמור, לא לשפוט ולא להביע דעה בא אנוכי אלא "לחקור תופעה גרידא!".

בכוונה אני לא מפרסם מס' טלפון ואינני רוצה שמות (אפי' לא בדויים) אלא רק "מידע".

אודה לכל אחד שנמצא בחוויה לא פשוטה זאת לשתף אותי ואולי כאשר אסיים את עבודת הדוקטורט שלי אוכל לעזור בעתיד לאנשים טובים אלו אשר כל חטאם הוא שככל הנראה נולדו שונים מאתנו.

ניתן לפנות אלי בפרטי או בדוא"ל: [email protected]

תודה מראש על שיתוף הפעולה.