הפתרון לכישלון

לא פעם קיימת תחושה שהחינוך מבוסס על המסלול הבא:
גן כהכנה לבית ספר
בית ספר כהכנה לתיכון
תיכון כהכנה לאוניב'
אוניב' כהכנה לעבודה

זה לגמרי נורמלי

בכתבה מדובר על הפסקת הלמודים "אבל כשהוא יודע שמדובר בפחות זמן, ושאם רק יחזיק מעמד עד גיל עשרים בערך, יוכל להתחתן ולצאת לחיים ברגל ימין   וזה לא הפתרון לכשלון אלא אם הלימוד בישיבה הינו רק "פקק" לבלוי שנות הבחרות

נישטאיך

העמדת על בעיה גדולה, שהיא סוציולוגית אבל גם חינוכית והלכתית.

מה המסלול הראוי לחינוך הצעירים בדורנו.

הרי המצב בחב"ד אינו אלא משל לכלל המסלול הישיבתי, אם כי יש הבדלים חשובים.

(ואשר על כן ראוי לשנות את שם האשכול למשהו ברור יותר, ואשתדל לעשות זאת).

אמנם בדבריך חסר לי משהו. מה מיועד לבחורים לאחר הנישואין? האם הם עדיין במסגרת לימודית? או שהם משלבים לימוד עם עוד דברים?

כמו כן, וזו שאלה פרטית על חבד, עד כמה שהבנתי הלימודים בישיבה מתרכזים סביב סדר חסידות ותניא לא פחות ואולי יותר מאשר גמרא, הלא כן?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

התשובה התיאורטית לברי בע"ב היא שלפי התפיסה הליטאית הקלאסית כולל הוא היום שאחרי ומי ש"נאנס" נפלט מהמערכת ושיסתדר לבדו. זה אינו תפקידה של המערכת.

אלא שבעולם בו אינך מתעטש בלי לשאול את הרב תחילה, יש מקום להערתו

בעל 

<אמנם נישט פתח את הדיון על ישיבות חב"ד, אבל נראה לי שבעולם הליטאי כלל אין את היום שאחרי>

בעולם הליטאי הפתרון פשוט ביותר:

אלוקים יעזור, בין אם הוא האבא או השווער, מקסימום תאכל פעם אחת כל יומיים.

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2200823&forum_id=1364

בהודעת ירוחם שם, בסוף עמוד 4:

שאלו אותו רבנים מקומיים כיצד לנהוג בבחורים שנשרו מישיבות ו"לא מוצאים עצמם לא כאן ולא שם". "האם אפשר להקים להם ישיבה שבה יוכלו גם ללמוד מקצוע?" שאל הרב אוחנה. "אתה אומר היות שהוא כבר לא טוב, אז נשלח אותו לרכוש מקצוע?" השיב שטיינמן. "זה להוסיף רעל על רעל. מקצוע זה רעל". על חינוך הילדים אמר, שאסור בשום אופן ללמדם מקצועות חול,

ואתה עדיין בשלך, ממשיך להסביר, מה שאי אפשר להסביר!!!!

מיימוני

<הרי המצב בחב"ד אינו אלא משל לכלל המסלול הישיבתי, אם כי יש הבדלים חשובים>

ההבדלים שביניהם אינם כ"כ חשובים ביחס לעתידם של התלמידים, (כפי שכתבת (?), והצעד המפתיע אינו שרבני ומשפיעי חב"ד קראו להקים בית בגיל צעיר ומוקדם, (כפי שנטען בכתבה), מפני שהם רגילים להכרזות מטופשות, אלא שהם תלו את כביסתם המלוכלכת לתצוגה בראש חוצות.

שאלת:

"מה מיועד לבחורים לאחר הנישואין האם הם עדיין במסגרת לימודית? או שהם משלבים לימוד עם עוד דברים".
 
את החותמים  לא מעניינים הלימודים, או עתידם של הבחורים שאין להם ענין בלימודים, השכלה מינימלית או הכשרה מקצועית, לדעתם בעיותיהם של אותם הבחורים יבואו על פתרונם אם אותם הבחורים יתחתנו בגיל מוקדם, מבלי לחשוב, כיצד הם יתפרנסו, כאשר אסור להם לעבוד מפני שהם חייבים בשרות צבאי, האם הם מציעים שהם יארגנו לכל אחד שיתחתן בגיל עשרים תעודה מפסיכיאטור שהוא אינו שפוי בדעתו, וההוכחה היא, שהוא עשה את שהם הורו לו?

האם בתוכניתם להקים עבור הנושרים, בתי חב"ד בכל טרפיאדה ותחת כל עץ רענן, וכשאלה יתמלאו, הם יקימו אותם בכל צומת אפילו שאין בו טרמפיאדה, או תחת עצים שאינם רעננים?

האם אותם רבנים שכחו מדברי הרמב"ם (הלכות דעות פ"ה הי"א), שעליהם הם חוזרים בתפילתם בכל שנה:

"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו".

ואולי שכחו מהם מפני שהם מתפללים רק פרק אחד רמב"ם ביום, והרי המת משתכח מן הלב לאחר שנים עשר חודשים. (ראה ברכות דף נ"ח, עמוד ב).

<כמו כן, וזו שאלה פרטית על חבד, עד כמה שהבנתי הלימודים בישיבה מתרכזים סביב סדר חסידות ותניא לא פחות ואולי יותר מאשר גמרא, הלא כן?>

איני יודע אם היום הוא כך, או הלואי שיהיה כך, אך כשאני למדתי שם, הרי שבזכותו של אחד הרבנים שחתמו על הכרוז, שהיה הר"מ שלנו, רמתם של בני כיתתי ב"לימוד", היתה לפחות טובה, ויתכן שאף טובה יותר, מבני גילנו במרבית הישיבות הליטאיות המצטיינות.

הדיון מצחיק . נישט התבדח על היכולת לפטור את הנשירה מהישיבה על ידי שיקדימו אותה... ומשם נסוב הדיון על הנשירה בעצמה בלא לשים לב מהי הנשירה המדוברת. כוונת ״מנשר״ הרבנים , תרתי משמע... במילה נשירה היא לא לנשירה מהישיבות אלא לנשירה מהעולם הרוחני אליו רצתה הישיבה להביא את התלמיד לאחר שיעזוב אותה . יש משהו בשיטה שעבד פעם והיום לא . הרבנים שחתמו על המנשר חושבים שהבעיה היא לא בכך שהשיטה הישיבתית לא חושבת כלל על הצורך בלימוד אומנות וכשהתלמידים נחשפים לעולם הם מגלים שזה לא העולם שמופיע בספרים הקדושים ... אלא שהיחשפות לעולם כשאתה ״משוחרר ממחוייבות״ מביאה אותך לבירור פתוח של עולמך הפרטי על אמונותיך והעדפותיך וממילא להחלפת עמדות כללית . בעולם החבדי כמו הליטאי הבחור יותר חשוף לעולם מהעולם החסידי ועל כן לא החשיפה היא שמזעזעת אותו אלא מצבו בעת החשיפה . כמו שרביץ לא הסכים לפטור את החרדים מהעול הצבאי רק את האברכים כך רבני חבד חושבים שהאפשרות של אדם לעמוד על דעתו מותרת לו רק אחרי שהתחייב בכתובה או משהו בסגנון. בעולם החבדי לא מצפים שהאברך ילך לכולל ליותר משנה אלא שיצא לעבוד או במקרה הטוב יצא לשליחות אולם שהוא יישאר חבדניק . המצב הוא שהרבנים אינם מרוצים מהדור האחרון, אלו שגדלו בחמש עשרה שנים האחרונות ללא רבי, ותולים את האשם בטיעון ״שרק המציאות השתנתה אבל הישיבות לא השתנו וגם לא צריכות להשתנות״ ואילו נשנה רק כמה נקודות חיצוניות הכל יסתדר. כלומר מתכונת החינוך של האדם לחיים תשאר אותה המתכונת את ההתמודדות הוא יעשה לבדו אבל נקדים אותה מעט הכל יסתדר...

תוקן על ידי pi_haton ב- 15/02/2012 13:19:40

וזה בסדר גמור . החינוך אמור לתת לאדם את האפשרות להחליט בעצמו על ידי הכלים שנתנו לו מה הוא רוצה לעשות עם עצמו . אלא שעד היום חשבנו שהישיבות הם שעוזרים לאדם לבחור בטוב כל אחד לפי מושגיו ועכשיו מתברר שהלחץ החברתי הוא שגורם לכך פשוט היה חסר לחץ לחבדניקים אחרי קבוצה והרבנים חושבים שיש להם את היכולת להעלות את מדד הלחצים...