"הפסיקה האשכנזית" מול "הפסיקה הספרדית"

מאמר מעניין של בני לאו:

מואדיב

צריך לאתר פוסקים שישמשו דוגמא ל"פסיקה ספרדית" ופוסקים שישמשו דוגמא ל"פסיקה אשכנזית".

יתכן שיתברר שיש כאן כמה ענפי משנה.

הנה המלצותי, שמתבססות על המעט שמוכר לי מן האחרונים.

1. פוסקים אשכנזים.

הנודע ביהודה: הכרעות שמתבססות על סימון המטרה לפני שירטוט העיגול וכוללות לפיכך התמקדות במספר מסויים של דעות בראשונים או הצעת מהלך בסוגיה שנראה יוצא דופן. (יש לי דוגמאות בודדות מאד לזה, אבל בוודאי שלא יהיו הרבה כאלו).

החזו"א. יש הרבה. למשל פתרון השאלה מדוע הדלקת חשמל אסורה בשבת. היחס לשמיטה ועוד.

הרב אלישיב. יש מאמר שספרן יודע ללנקק אליו על שיטת הפסק שלו, שמושפעת לדעת המחבר, חוקר מאוניברסיטת באר שבע, מן הקבלה (המטרה שלנו היא לעשות רצון ה' ולא להשיג מטרות חברתיות או להתחשב בצרכי השואלים).

יש להוסיף מן הסתם את הרב פיינשטיין ואת הרב אויירבך.

2. פוסקים ספרדים

גם כאן יש כיוונים שונים מאד. לא הרי הבן איש חי עם חומרותיו הקבליות כהרי הרב עובדיה.

אני יכול לחשוב על שתי דוגמאות לפסיקה ספרדית שכמדומה אליה מתכוונים כשמדברים על הנושא הזה.

הרב עובדיה יוסף.

הרב בן ציון אבא שאול.

אצלם אין את הצורך והרצון לצאת ידי חובת כל הדעות האפשריות, יש התחשבות ביכולתו של השואל, יש שיקלול של דעות הפוסקים הידועות תוך התחשבות מירבית בדעת השו"ע - כל זה לא יימצא אצל הפוסקים ה"אשכנזים" שהזכרתי לעיל.

לפיכך הם מקילים יותר באופן כללי מפני שסף הדרישות שהם מעמידים בפני הציבור הוא לדעתי יותר נמוך.

דוגמא בולטת: הרב עובדיה מתיר להסתמך על היתר מכירה בשמיטה בעוד החזו"א אסר זאת מכל וכל. הטעם של הרב עובדיה, עד כמה שידוע לי, הוא צורך הציבור שאינו מסוגל ליותר. החזו"א סבר שזה נושא להילחם עליו כדי לעצב את פני הציבור.

כלומר, שיקולים מטא הלכתיים פעלו כאן.

מצד שני, הפוסק האשכנזי, כמו הנודע ביהודה, מסוגל להגיע לקולות גדולות מאד אבל זה תמיד, כך הרושם שלי, במקרים יוצאי דופן ולעתים גם לא לפירסום.

הדברים שכתבתי כאן נאמרים בערבון מוגבל מאד והם בגדר התרשמות שאיני יכול לתעד בדוגמאות אלא, במקרה הטוב, בדוגמאות מעטות. אשמח אם יתקנו אותי אם טעיתי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

עוד דוגמא מהזכרון של הרב בן ציון אבא שאול.

באחד מספריו הוא דן במעיכת בננה בשבת עבור ילד.

החזו"א מחמיר בכך הרבה (יש איזה קטע באחד הספרים עליו או באגרותיו שבו הוא קורא להתחזק ולמעוך בצד ההפוך של המזלג, בשינוי)  משום "טוחן".

הרב בן ציון אבא שאול כותב בפשטות שמותר, ומציין שדעת האשכנזים אינה כן, לפי שהם חוששים (כמדומה, אני מצטט מזכרון רופף) לשיטת רש"י אבל "אנו איננו חוששים לזה" ולכן מותר לכתחילה.

(ההתרשמות האישית שלי היא שודאי אין כאן טוחן, אבל זו הערה שעלולה להסיט את הדיון).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הדיון הזה לדעתי מאד חשוב ולא רק כעיון תיאורטי אלא מפני שיש דברים טובים בשני הצדדים. ועיקרם באותו חלק שכיניתי במקום אחר "מטא הלכה".

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מואדיב

שתי נקודות.

ראשית, למרות שודאי יש קשר עניני, היסטורי, והשפעות, אני משער שאלו גישות שונות.

שנית, לשם כך יש להקיף יותר מקורות ממה שיש בידי. כמובן, אם כולנו נשתף פעולה, ויש כאן הרבה חכמים, נוכל להגיע למשהו.

אציין דרישות יסוד ממה שצריך להכין:

1. רשימת פוסקים ומקורות לסקירה ולהשוואה.

2. איתור דוגמאות יסוד בכתיבתם.

3. נסיון לבנות "שיטות" בהסתמך על הסעיף הקודם.

4. נסיון לזהות דגמים היסטוריים (מוסיף על הקודם קשר בין שיטות ואפשרות של השפעה).

כל זה מחייב לא רק יחס בין הפוסק למקורותיו ויחס בין הפוסקים זה לזה אלא גם הכרת המציאות ההיסטורית שבתוכה פעלו והיוותה אחד הקטבים במטא הלכה.

סופר פרוייקט. אבל למה לא להתחיל?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");