התקדמות מוסרית? בענין העבדות.

תלמיד-ט'

הרשה לי לא להסכים איתך.

כתבת שתפקידם של רבנים לפסוק הלכות ותו לא.

ואני תמה: האמנם?

וכי לא אמרו בגמרא שתלמיד חכם במקום, כל המקום מוטל עליו?

וכי לא מצאנו שחכמים תיקנו תקנות וגזרו גזירות לצורך הציבור והחינוך?

אסרו למכור נשק לגויים.

אסור להרויח "יותר מדי" במוצרים שהם אוכל נפש.

תיקנו חובת לימוד לילדים המוטלת על הקהילה.

תיקנו תקנות ממוניות שיש בהן צד מוסרי: זכות השכן לקנות ראשון את השטח המוצע למכירה (בר מצרא), זכות הלווה שגבו ממנו לפדות את הקרקע שלו לאחר זמן (שומא הדר).

אכן ברבות הדורות תקנות כאלו אינן מופיעות. אבל האם זה בגלל שהחכמים פטורים מלטפל בהן, או שהיו לכך סיבות אחרות?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני

רק הערה חשובה. איני מסכים לגישה הרואה את התורה רק שלב בהתפתחות המוסרית, וכי יש מעצור לה' לצוות על התורה בשיא שלמותה המוסרית שצריכה להיות? הרי אנחנו רואים בתחומים רבים שעדיין דרישות התורה הם מעבר למה שאפשר לדרוש בריאליות, וכי דווקא בתחום המוסרי היא נכנעה לדור שבה ניתנה? [כן אני יודע שזה הכל מבוסס על רמב"ם בענין קרבנות, עדיין זה לא נראה לי אמת לא בתורה ולא בכלל]

ועדיין לא הסברת מה בעיניך פסול עצמית בעיסקא שבעבדות, כפי שהתורה היתה רוצה שתיראה. ["כשכיר שנה בשנה"] אני יודע שבמציאות זה לא היה כך, [כמתואר בספר שהבאת, אותה לא קראתי, אך קראתי תיאורים אחרים.]  ומסכים שלכן אכן היה צריך לבטלה, אך לדעתי זה נובע משחיתות המוסרית ולא מהתעלות, וכמוסבר. 

אין בעייה עקרונית שנעשה תקנה לבטל את העבדות כליל, אך עדיין צריך להסביר איך לתורה היתה דרך יותר טובה להתמודד עם זה, הרי תסכים שסתם לבטל את הענין בכלל זו העצה הכי פשוטה ונוחה, אולי במחשבה עמוקה יותר נראה שזה לא פתרון כל כך טוב?

חושבני שהדגשתי פן חשוב  מאד בשוני בין התייחסות התורה להתייחסות "התקדמות המוסר המערבי". 

נזכרתי שראיתי זאת בשם החזון איש, שהתורה יודעת שיש באדם יצר שליטה, ולכן נתנה לו עבדים. עכשיו שאין עבדים, הוא מוציא את היצר הזה על אשתו ובניו. האם העסק משתלם? 

אכן חסר היום החמרה בענין בין אדם לחברו כנדרש, אך עדיין הגישה שיש כשכן רוצים לדבר על זה במקום תורני, שונה לגמרי מהגישה המערבית, בזה שהיא דורשת באמת התקדמות מוסרית מהאדם, ולא התקדמות חקיקקית שאינה עוזרת לאדם כלום. כלומר, לדרכי, אנחנו אכן ממשיכים הקו של התורה. אלא שבדרך זה קשה יותר להגיע לתוצאות קונקרטיות בשטח, שאין יכולים לחוקק איזה תקנה ולטפוח לעצמנו על השכם הנה אנחנו מוסריים יותר מאבותנו. אלא צריכים לעבוד בפועל על המידות וכו' וכו', וזה כידוע, לא עבודה קלה. 

[אגב, הרב האהוב עליך [?] הרב שטינמאן, מעורר כל הזמן שבין אדם לחברו זה הבעייה העיקרית שלנו.] 

תוקן על ידי יהיאור ב- 19/02/2012 12:25:08

אני יודע שיש להקשות רבות על החזו'א הזה. ואולי המשל שלו לא מדוייק. אבל לדאבוני יש בו מידה של אמת. 
אתה צודק שברמת החוק [לא רק של בית המשפט אלא גם של הנוהג המקובל] יש היום פחות שליטה בבית וכו', [ועי' מ"ש לעיל אודות הפסוק האשה וילידה] אבל השאלה העקרונית הוא האם היצר של האדם בנושא השתפר עם התיקון הזה או נהיה יותר גרוע. ולענ"ד יש צד רציני שזה רק נהיה יותר גרוע. ועכ"פ לא השתפר. רק שזה מתחולל בדרכים נאים יותר [או אלימים יותר, במקרים רבים] 

אם לא באשה וילדים, אז במקומות אחרים אפשר לראות שהיצר הזה חי וקיים לא השתנה ולא השתפר כלל [חשוב על המשגיח שלך בישיבה..] אלא אולי להיפך.

בעל
דווקא טענת נדב מדגימה את טענתי.
התייאשנו מלנסות לחנך את האנושות להיות מוסריים באמת, החלטנו לחנך אותם פשוט להיות הכי רשעים שאפשר להיות, בתקווה שבסידור החוקים על אדני הרשעות הטהורה ייצא לנו בסוף חברה המתנהגת באופן מוסרי יותר. הלזה התקדמות מוסרית ייקרא? אתמהה?

[זה קשור מהותית לייאושנו מכל מה שאינו מוכח אנליטית, ודי למבין] 

יהי אור כתב: