חייבים לחפש?

לאחרונה חשבתי, האם חייבים לחפש?
אני מתכוונת, בצורה החרדית האינטנסיבית הזו, של לברר כל הזמן ולשמוע הצעות כל הזמן ולדאוג כל הזמן...
האם חייבים?

אולי אפשר לחיות את החיים כפי שהם ופתאום בן / בת הזוג יפלו עלינו משמים?

תאמיני לי הייתי מעדיפה לא לחפש. אבל גם ההוא לא יחפש אותי. יוצא שאם את רוצה להתחתן.. תתחילי לחפש.

בצורה החרדית נדיר ש"נופל פתאום מהשמיים"..
בגלל שאצל החרדים זה בד"כ רק בצורת שידוך ולא מסתכלים בעין יפה על מי ש"מכיר לבד" אז אם לא עושים טלפונים ומעירים כמה שדכניות העסק יכול להישאר על סטנדביי הרבה זמן כי בשוק השידוכים החרדי המוטו הוא: "אתה לא שם - אתה לא קיים"

באמת נמאס..! אבל גם אם לא נעשה כלום, עדיין תהיי חסרה אהבה....   

תמי את סוג של נוסטלגיה בשבילי,וחשבתי שאני השריד היחיד מהדור הקודם של הפורום,אז הי:) לעניות דעתי עניין ה״חיפוש״ זה קצת גישה בחיים כי אלו שהם בלחץ בשידוכים וחייבים כל היום לטחון את הנושא עד דק זה אלו שגם יחיו בצפייה לפרוייקט הבא של החיים כמו ילד ראשון ואח״כ להכניס אותו לגן ואז לילד השני ואז להכניס גם אותו לגן ושיהיה גן איכותי ואז להכניס אותם לת״ת הכי טוב ואחכ עוד ילד ואז ישיבות ואז לחתן אותם ו..ו..ו... קיצר הבנתם,זה הגישה של מרדף,ודווקא אצלנו כי יש כביכול מסלול קבוע שאנחנו כולנו עוברים בו,ואני בטוחה שאם לא היה את פקטור הגיל במגזר החרדי יש מצב שהיינו באמת יותר מאמינים,אבל האבסורד הוא שכמה שאנחנו הולכים בדרך ה ונואמים על אמונה אנחנו אלו שבתקופות שהיא הכי נדרשת רובנו לחוצים ומתקשים ליישם את כל מה שקראנו בספרים. מעשית אני אישית לא בלחץ.ולא כי לא דחוף לי להתחתן,אני אשמח מאוד אבל גם טוב לי עם עצמי ואני לא מתכוונת לעבור את התקופה הזו בהרגשה שאני חייבת כבר מישו כי נמאס לי לחיות לבד.זה אולי לא הכי כיף,במיוחד כשכל החברות שלי כבר נשואות אבל אני מחנכת את עצמי לא לחיות בתסמונת המרדף שסיפרתי עלה למעלה.

אדם. גם בהכרויות צריך פרטנר שאין דרך להשיג אותו..

אני למשל לא מחפשת...

אולי הוא עוד יפול עליי בסתם יום בהיר... =)

(השידוך,כמובן)