| עטT כתב: |  |
אני רק תמהתי איך גנבת לאותו בחור את העולם הבא שלו .......
|
|
שיטת הרמב"ם היא שהכרת הוא היעדר נפש האדם מהעולם הבא. כך מובא בדבריו בכמה מקומות; למשל במשנה תורה[1]:
"הטובה הצפונה לצדיקים, היא חיי העולם הבא [...] הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה – שתיכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים, שנאמר "היכרת תיכרת הנפש ההיא, עוונה בה" (במדבר טו,לא). וזה האובדן הוא שקוראין אותו הנביאים דרך משל "באר שחת" ו"אבדון" ו"תופתה" ו"עלוקה"; וכל לשון כליה והשחתה קוראין לו, לפי שהיא הכליה שאין אחריה תקומה לעולם וההפסד שאינו חוזר לעולם."
– תשובה, ח, א-ח
כלומר: חיי העולם הבא עומדים מצד אחד, וההיכרתות מהם בצד שני, וזהו עונש הכרת.
דעה זו נסמכת בין השאר על דברי חז"ל בעונש על עבודה זרה שהובאו לעיל:
"והרעה השלמה היא היכרתות הנפש ואובדנה, ושלא תזכה להשאר קיימת, והוא הכרת הנזכר בתורה. ועניין הכרת – היכרתות הנפש, כמו שבאר ואמר: "הכרת תכרת הנפש ההיא", ואמרו עליהם השלום: "'הכרת' - בעולם הזה, 'תכרת' - לעולם הבא". [...] הנה כל מי שדבק בתענוגים הגופניים, ומאס באמת ובחר בשקר – נכרת מאותה מעלה, ויישאר חומר נכרת בלבד."
– פירוש המשנה לרמב"ם, הקדמה לפרק חלק
יש לשים לב לכך שכנראה את המשפט החז"לי אין הרמב"ם קורא כך:
- "עונש הכרת הוא: 'הִכרת' בעולם הזה וגם 'תִכרת' בעולם הבא",
אלא: - "עונש הכרת הוא: לאחר 'הִכרת' בעולם הזה, גם 'תִכרת' בעולם הבא".
לאמר, אין עונש כרת כלל בעולם הזה, אלא לאחר שהאדם יוצא מהעולם הזה "יישאר חומר נכרת בלבד". יש לשים לב שהרמב"ם לוקח את דברי חז"ל שנאמרו על עבודה זרה, ומפרש אותם לגבי כל הכריתות. עוד יש לשים לב, שבשונה משיטות אחרות אותה נפש הנזכרת בעונש כרת, איננה מדברת על האדם החי, אלא על נפשו לאחר שהוא מת.
כמו כן, הרמב"ם מדגיש במקומות שונים שאין קשר בין עונש כרת לעונש מיתה בידי שמים, שזה האחרון הוא מיתה של האדם בטרם עתו, ואינה שייכת לענישה בעולם הבא.
|
|
