מקורות מטעים

צריך לשאול את פרו' יעקב שמואל שפיגל מפרוייקט השו"ת הוא עסק בתחום קרוב

לא הבנתי במה מדובר. האם אתה יכול להביא דוגמא בבקשה?

הכוונה בשאלה היא, כאשר פוסק מבסס את דבריו ומפנה למקורות או תקדימ ים הילכתיים וכאשר נגשים ובודקים מתברר שהמקור שאליו הוא הפנה הפוך לגמרי [לא מדבר על משהו שאפשר לפרש כך או כך ] ומסתבר שהמשיב "בנה" על זה  שלא יבדקו את המקור.

במחקר ידוע שליאו שטראוס היה כזה

מחוסר בקיאותו בספריו של ליאו שטראוס אביא רק דוגמא אחת: במורה נבוכים שתרגם פינס לאנגלית התכבד ליאו שטראוס לכתוב את ההקדמה. ושם מחלק את פרקי המורה נבוכים לפי קבוצות של שבעה פרקים. וכל ילד שלמד חיבור עשרוני פשוט יראה איך טעה בחשבון פשוט ולו רק כדי להכריח את הרמב"ם לחלק את פרקיו לשבע. וידוע כי חלוקה מעוד סיבות אינה נכונה מפני שפרקים כו-כז (או כה-כו, אינני זוכר כעת) היו מחוברים והופרדו או להפך, ולכן יש הבדלים בין מהד' אלחריזי לשאר מהד'.
ועם בשביעיות עסקינן נביא דוגמא נוספת. הרב אלחנן סמט יבדל"א היה מראה בשיעוריו כי ה"מילה המנחה" מופיעה תמיד שבע פעמים בכל קטע מקראי. אלא שדא-עקא שפעמים רבות מופיעה המילה ביותר מבשבע פעמים. אלא שבתורה שבעל פה אי אפשר למרוח לגמרי את השומעים והיה תמיד נכנס לדוחקים ומתרץ תירוצים מהסגנון שאילו התלמיד היה אומר כן - מיד היה נשטף.

כך טענו על הרב ברוך הלוי עפשטיין (התורה תמימה) באתר אחד של חב"ד כתבו על זה פעם. הנה מצאתי את הלינק: http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=785

מגן אברהם סימן קנו, ס"ק ב

שו"ת משנה הלכות ט, שכח (וכן בסי' שאחריו) בעניין שו"ת המהרי"ט סי' צט והמסתעף

אחד המאפיינים גאונות תלמודית לדעתי הוא היכולת להוכיח כי מקור שעליו בנה פוסק מסויים - לא הובן על אמיתתו.
והרי בכך מוכיח הגאון שאותו מי שקדם לו השתמש במקור מוטעה. והטעה אחריו אחרים. אם כך, זהו תחום רחב כרחבה של הספרות התלמודית. ( החסרים רבנים שכותבים כלאחר יד " וכן כתב הרשב"א ..." כאשר מעיין חריף יוכל להתקומם כנגד קביעה פסקנית שכזו ? )

אך אם המדובר בנתינת מקור מוטעה ביד זדונית, זה כבר תחום ששיייך לספרות המוסר ולא לספרות ההלכה.

נראה שיש מצב שבו גאון חולק על גאון האם התשובה שלפנינו היא מן המוסר או מן ההלכה, וזה מה שקרה בעניין המהרי"ט, וזו גאונות גדולה יותר (אם כי לא ברור שהיא אמיתה של תורה, אבל אם תורה אין כאן - גאונות יש כאן) שגם בדבר שנראה זיוף או מחוסר הבנה - מצליח הגאון לתת לו כוונה פשוטה וברורה