בלימודים משותפים בבתי ספר ובכל הנסיבות בהן לומדים עם אחרים הנמצאים ברמה קרובה, טבעי שההתקדמות בלימודים תימדד גם ביחס לאחרים.
יש בזה שתי מגרעות בולטות:
1. שהתחרות הופכת להיות מטרה וקנה המידה היחידי.
2. שההתקדמות מוגבלת לניצחון על המתחרים ואחר כך אין מוטיבציה.
לכן חשוב מאד מאד שנמצא קנה מידה תחליפי ואידיאלי.
מהו???
נשלח ב-26/1/2003 00:16
יענטע,
חשבתי על הנושא ולא מצאתי קנה מידה שאינו מ"אחרים". אבל בכל זאת מצאתי קנה מידה יותר טוב מהסטנדרט הסביבתי.
אם יש נאמר ספר שיש לסמוך שהגיע לנוסחה מדויקת כי רואים שהסומכים עליה מצליחים, אז קנה המידה הוא הבנת הנוסחה.
בפיזיקה, זה יהיה הנוסחה של איינשטיין.
כך בדברים אחרים. בתורה הייתי מאד רוצה למצוא נוסחה או ספר שניתן לקחתו כקנה מידה.
תוקן על ידי - ווטו1 - 1/26/2003 12:19:40 AM
נשלח ב-26/1/2003 00:31
תחרות יכולה להיות במשמעות חיובית
תלוי מה המינון והמטרה
היא גורמת לאדם לשפר עצמו ביחס לעצמו או לאחר
היא מראה לו כי גם הוא יכול ולא רק האחר
היא נותנת לו מוטיבציה לשינוי, ועוזרת לו להתגבר על קשיים
אז מה כל כך גרוע בתחרות בריאה ובונה?
נשלח ב-28/1/2003 15:31
Anyname,
זה נכון שיש מה להפיק מתחרות בריאה ובמינון. אבל הבעיה שדרוש הפניית כוח לשמור על בריאותה וגם הנקודות שהעלתה יענטע אינן נפתרות.
ידוע לי על אדם חכם שרצה מאד ללכת להתבודדות כדי שהשמים יהיו לו הגבול ולא גדולי החברה. הוא התייעץ באחד מ"גדולי" הדור שעבר ולא נתקל בהתנגדות!
נשלח ב-28/1/2003 15:34
ווטו,
מאי קמ"ל???.
אולי תפרט יותר..
נשלח ב-28/1/2003 15:49
יחידי,
התכוונתי לתמוך בשאלת יענטע ולהסביר ל-Any שעבור חכמים מבקשי אמת בכל מחיר, שרוצים שהשמים יהיו הגבול להתקדמותם, לא מספיק להם בתחרות בונה. הם זקוקים להסרת התחרות כקנה מידה ולמצוא קנה מידה שמלווה אותם עד לשמים!
נשלח ב-28/1/2003 15:54
ווטו
חבל שתשובתך הצטמצמה בשלוש שורות פלוס, אבל העומק הטמון אשרי מי שחי כך..
נשלח ב-6/2/2003 08:53
ההלכה האחרונה ברמב"ם:
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה. ולא קנאה ותחרות. שהטובה תהיה מושפעת הרבה. וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם. שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
מקור: משנה תורה להרמב"ם, שופטים, מלכים, י"ב, ה.
האם יתקדמו בגאולה? אם כן, למה יתקדמו בלי תחרות?
נשלח ב-6/2/2003 09:39
ילמדנו רבנו, השאלה שלך אינה מובנת?
שאלת האשכול היתה אם ניתן למצוא דרך התקדמות בלי המגבלות של התחרות?
כתבת שבגאולה תהיה התקדמות. מה זה נוגע לנושא התחרות? אתה מתכוין שמכלל הגאולה שתיבטל התחרות? אולי! אבל עדיין נשאלת השאלה איך נפטרים מזה היום?
נשלח ב-6/2/2003 10:06
קצת באיחור:
האם תחושת התחרות אינה בנויה בתוך הגנים שלנו?
האם אין זה אומר שלא נוכל להשתחרר ממנה כליל?
פרט אולי לימות המשיח, אם מונח זה מציין שינוי מערכות כללי באדם?
איך מתמודדים עם זה? כל ימיך בעמוד והתמודד קאי! (=זו עבודה לכל החיים).
חלק מהעבודה הוא בירור מתי התחרות מועילה ומתי לא.
יש משפט מפורסם ששמעתי בשם החזון איש:
להשתתף בצערו של הזולת, זה אנושי.
לשמוח בשמחתו של הזולת (למשל: לפרגן לו הצלחה חברתית הניכרת), זו כבר מעלה גבוהה יותר. של מלאך ולא של בן אדם.
זו יכולה להיות מליצה, אך ניתן גם לדרוש אותה על מבנה האדם מול המבנה התיאורטי של המלאך. (במדרש: אמר להם משה, וכי יש ביניכם תחרות, או קנאה, או שנאה?).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-6/2/2003 10:48
מיימוני,
זה ענין של חינוך עצמי מתמיד לקראת מצב כזה וכל אחד כפי יכולתו. רק פתי יאמין שאדם מושחת תחרותי ייהפך למלאך על ידי תקיעת שופרו של משיח! [ראה באשכול "משיח רעיון עתיק וכו'"]
"לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין להיבטל הימנה"
ברור שללא התנגדות, אין קנה מידה להתקדמות.
הכוח של גלי הים מתבטא אך בהתנגדות, כל משחק דורש אתגר תחרותי להתקדמות מי שמשחק בו וכן בכל מטלה בחיים.
בכל זאת, בהתקדמות האדם האינטלקטואלית והמוסרית, אמורה להספיק התחרות עם דעות וטקסטים בלתי מובנים ועם התנהגות שאינה מושלמת עדיין.
התחרות עם אחרים, גורמת לעוינות בין בני אדם. וזה גם מעוות בעצם. כי הרי לא ניתן לדון אדם עד שמגיעים למקומו ולעולם לא מגיעים. לכן גם לו היתה אמורה להיות תחרות, היא היתה צריכה להיות לגבי ה"מאמץ לפי הכלים" של כל אחד. אז היה על כל אחד להתחרות בראש ובראשונה בהלן קלר.
נשלח ב-14/2/2003 00:08
יענטע,
מפאת קוצר הזמן, אכתוב רק בנקודות:
* למוד המלווה בתחרות גורם גם לקנאת סופרים המרבה חכמה, אין ספק שדברים רבים וטובים לא היו מתפתחים בעולמנו ללא פרמטר תחרותי . כך גם הלימוד צריך להיות בתוך חברה ולא מנוטרל מהסביבה בבחינת "אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה" (בראשית רבה סט ב)
*ואולי דוקא ניטרול מהסביבה התחרותית ומתוך כך מהחברה יכול להביא לדברים הרסניים? ע"ע רשב"י כשיצא מן המערה.(שבת לג ב)
נ.ב בקשר לדבריך הראשונים - אחרי שמשיגים את הנצחון על המתחרים לעיתים צריך לעמול לא פחות קשה ע"מ לשמרה..(כך שהמוטיבציה לא יורדת)
כל טוב!
תוקן על ידי - החפרפרת007 - 2/14/2003 12:11:07 AM
נשלח ב-10/3/2003 11:37
חפי
אבל צריך שזה יהיה מאד מבוקר'
1. כי להישאר תקועים בקנאה זו לא התכלית, כפי שאביא לך ציטוט מרבינו יונה לפרקי אבות ד' כא שצריכים להתקדם מעבר לכך,
2. לחנך לקנאה הזו יכול להביא את אלה המעוניינים בחכמה רק כקרדום לחפור בה להתגדל, לדרוס אחרים.
רבינו יונה:
'ויש דרך טובה בקנאה ואם אחרת טובה ממנה מה שאחז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה כי על ידי שרואה חבריו קדושים וחכמים גם הוא חפץ להיות כמותם ומפני הקנאה מרבה על חכמתו וטורח ומוסיף לעשות טובה וללת בדרך ישרה. אך יותר היא שזה אם בלא קנאה חפץ באלה כי יראי ה' הם'.
נשלח ב-11/3/2003 22:47
יענטע,
תודה על הציטוט,
ולגבי הקנאה - כמובן שלא צריך ואין חינוך לקנאה אך זו עולה באופן טבעי ומשמשת כטריגר - צריך לחנך לניווטו אל החיובי.
נשלח ב-12/3/2003 03:46
אין חינוך לקנאה?
אומר האורחות צדיקים בשער הקנאה: "וכן לענין המצות יקנא כל אחד בחבירו ויתפוש מעשה חבירו הטובים. ובסוף השער הוא אומר דבר הנוגע לקיומו של הפורום הזה: "וחובה על כל ירא שמים אשר הוא טהר לב להעיר קנאה כי יראה יד השרים והסגנים במעל. ואמרו רבותינו ז"ל כל פרצה שאינה מהגדולים אינה פרצה שנאמר ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה."
