מחזה הזוי, אבל אמיתי. עזרת נשים מוזנחת של בית כנסת נידח, אי שם באחת משכונות ירושלים. בראש השולחן יושב ד"ר בני בראון, איש רב פעלים, וסביב השולחנות יושבים כעשרים בחורים, שהגדרתם כ'בחורי ישיבה' היא ההגדרה הרחבה ביותר שניתן להכיל במילים הללו. אבל כולם שירתו שם אי פעם, בהיכלי הישיבות.
נושא השיעור, הגותו של הרב ד"ר יצחק ברויאר, ממייסדיה של אגודת ישראל, והאיש שנשאר בודד לאורך כל הדרך, אולי משום שלא היה פרגמטי מספיק. והגותו היא, לאומיות חרדית ומדינת התורה... נושא מרתק ומעלה אבק, ללא ספק. במחשבה שניה, אולי היא עוד תבוא יום אחד לידי ביטוי.
ד"ר בראון נותן סקירה קצרה, על שרשיו של ברויאר, על הרקע הימנו הוא צמח. הציבור מקשיב בקשב רב, אבל לא ביראת הכבוד השמורה למגיד שיעור, בישיבה. או למרצה באוניברסיטה. טוב, זה רק טיש של ליל ששי, והכוסות החד פעמיות הפזורות פה ושם, ועשן הסיגריות, יעידו.
הציבור אינטליגנטי, ערני, לא מפספס אף נקודה. מאידך, צריך להסביר גם חלק מן המושגים הפשוטים, לא כולם יודעים את הכל. מה הם בעצם מרכיבי ה'לאום'? ארבעה מרכיבים? או שמא חמישה? מרכיבים אובייקטיביים? סובייקטיביים? תודעה משותפת? שותפות גורל? פולקלור? דת בטוח שלא.
אחרי הסקירה על ברויאר, פרש בודד בתוך אגו"י, שלעג כל ימיו על הגדרת אגו"י כפותרת בעיות השעה... ואחרי ההסבר על ההגדרה המקובלת ל'לאום'. ממשיך בראון ישר אל העיקר, איך 'נאכל' את העם היהודי במאה התשע עשרה? לא עונה כמעט לשום הגדרה, אבל כולם מסכימים באופן אינטואיטיבי שהעם היהודי הוא 'לאום'. מישהו רוצה לדעת מה בעצם הבעיה להסתדר בלי הגדרה, ד"ר בראון עונה בסבלנות. מישהו אחר שואל למה תודעה יהודית לא יכולה להחליף את ההגדרות הראשונית, שפה גזע תרבות וארץ, גם הוא מקבל מענה מסודר.
מתפתח ויכוח צדדי, כמה יהודים דיברו עברית בוורשא של אז? והאם הם היו אליטה או 'העם'? והאם זה עונה להגדרה של שפה משותפת? ואולי בכלל יידית היא השפה המשותפת לעם היהודי בגולה? מגיעים למסקנה משותפת, אין צורך לחקור אם זה סימן או סיבה, העם היהודי קדם להגדרת המודל של 'לאום', וכל השאלה היא איך מכילים אותו בהגדרות המקובלות.
ד"ר ברויאר טען בתוקף שהוא יהודי לאומי, ולא הסכים לקבל את הגדרות הציונות. לדעתו יש מקום להגדרת העם לפי חוקיו, לפי משפט התורה המחייב, שאינו תלוי בהסכמת העם...
ד"ר בראון מסביר שמשפטו המפורסם של רס"ג, 'אין אומתינו אומה אלא בתורתה', הוצא מהקשרו, ואין הכוונה אומה = עם, אלא אומה = קהילת המאמינים.
דפי מראי מקומות מחולקים בין המשתתפים, אין מספיק דפים. כולם רוכנים על הדפים לשמוע את בראון מקריא בפאתוס רב את דבריו של ברויאר, 'השעה דורשת בהירות. הבית הלאומי קם ויהי. עמי המערב הבטיחוהו לעם ישראל. ואני שואל: לאיזה עם, העתיק או החדש? ... האם הבית הלאומי ייהפך באותה שעה בית כלא לתורה ויחתום גזר דין, לפי משפט גלוי, על קץ שלטונה היחיד של התורה?'.
בראון ממשיך לסקור את קורותיו של ברויאר, כשעלה לארץ הקודש בשנות השלושים, וגילה תנופת עשיה כבירה, נעשה פרגמטי משהו, ושיתף פעולה באופן מלא עם השלטון הציוני ההולך ומתהווה. כשהוועדות הבריטיות הגיעו לארץ לשמוע את נציגי כולם, הבהילו אותו מטעם אגודת ישראל, תנסח לנו משהו שנוכל להגיש. היחיד שיש לו טאץ' דיפלומטי, שיודע שפות, שיכול לבוא ולייצג משהו על חזרת עם ישראל לארצו, וקבלת שלטון ההלכה באופן מלא.
בתכנית היסוד לחוקה של ברויאר, בפרק הראשון יש הרבה מילים יפות, ולא מעשיות. התורה תהיה המשפט הקיים של העם הישראלי [...], הציבור העברי [?] במדינת ישראל יסור למשמע(ו)ת התורה בכל מעשיו, הן בחקיקה, הן בכלכול המשפט, והן בכל שטח המשטר!!!
אין צורך לדון על מדינת הלכה, כל אי האפשרות לישימות של התכנית, פשוט אין צורך. כולם נזעקים? חכמי הלכה? יתלו מכשפות בכיכר העיר? ומי יקבע מי הם חכמי התורה? פלוני או אלמוני? ד"ר בראון מרגיע, יש מיניסטריון התורה בתכנית של ברויאר, אבל הוא רק משהו כמו משרד הדתות. הפרק השני נוחת בבת אחת לקרקע המציאות הכואבת, אבל הנוחה. אין צורך לקחת אחריות, ב"ה יש רוב חילוני, וכל מה שאנחנו מבקשים מהאנגלים זה שיתנו לנו קהילות נפרדות... עם מיניסטריון משלנו. כמו בהונגריה, כמו בגרמניה.
עוד בפרק השני, נצטרך ללמוד מאומות העולם כמה פרטים לגבי ממשל מתוקן.... ככה בקטנה... איך מנהלים ממשלה, אולי דיני חברות, עוד כמה פרטים. ובכלל, עצם העובדה שיקראו למדינה ההולכת לקום בשם 'מדינת התורה', זה גם משהו. לא התוכן קובע, השם הוא הקובע. הבה נסתפק במועט! מדוע לא?! נקים מדינה רגילה, אבל הסמכות שלה תישאב מכח התורה. וזה גם משהו.
ציטטה אחרונה וכואבת מהמראי מקומות... יעקב כ"ץ בספרו 'עת לחקור ועת להתבונן' מספר שגם ברויאר הודה שאפילו בתחומם של דיני ממונות אין ההלכה במצבה הנוכחי מסוגלת לשרת את החברה המודרנית. בשיחה בעל פה לא נמנע ברויאר מלכנות את חושן משפט 'משפט קפוא' המחכה לגואל שיבוא ויגאלנו מקפאונו, האידיאל של מדינת התורה לא היה אפוא גם לגביו אלא חזון תלוש מן המציאות במצבנו הנוכחי.
מתפתח ויכוח על מדינות שכן העמידו חוקה חילונית, אירן למשל... או אתא תורק. ומשם גולש הויכוח לדרך בה מיישם הציבור התורתי הלכה למעשה את 'מנהג המדינה'. אם תחת הכותרת 'מנהג', אם תחת הכותרת 'דינא דמלכותא', או 'דין מלך ישראל' הפחות מוכר. בראון מספר על ההתכתבות של הרב הרצוג ורבי חיים עוזר. לדעתו של ר"ח עוזר אי אפשר להעמיד משפט תורתי במדינה יהודית, וצריך להסתמך על דברי הר"ן המפורסמים, אי אפשר באמת להעמיד סנהדרין ולהרוג רק בעדים שראו כמכחול בשפופרת, ושמא במקום סייף הווה נקב... צריך זרוע חילונית שתדון באמצעים מודרניים מקובלים.
הרב הרצוג לא קיבל את הדעה הזו, ולכן ניסה להכניס הכל לתוך התורה, העיקר שיהיה אפשר לכונן משטר המבוסס על התורה, עם השינויים וה'הסתייגויות' שלו. כולל מס מיוחד על הבכור היורש כפליים, מס של 50% שיחולק בין האחרים.... וגם מס ירושה שיוטל על הבנים היורשים שיחולק לבנות... למזלו הכל היה בתנאי שהמדינה תקבל על עצמה לשפוט לפי התורה, ומכיוון שבטל התנאי, בטלו גם משפטי התנאים.
בראון מסכם: את המשפטים הגבוהים של הוגי הדעות, אמרו ר"ח בריסקער והרב שך בשפה עילגת. ר"ח בריסקר עם האימרה הידועה שהציונים לא רוצים מדינה, אלא לעקור תורה ומצוות. והרב שך עם הגוילים נשרפים ואותיות פורחות, ורק התורה החזיקה אותנו בגלות.
מושגים כמו תשמ"ד מופרחים לחלל האויר, ניכר שיש כאן כמה שעשו שיעורי בית... הויכוח מתלהט. מה יעשה הציבור החרדי כשיהפוך - אם יהפוך - לרוב במדינה? האם אנחנו צריכים פשוט להתפלל שזה לא יקרה לפני ביאת משיח צדקינו. בראון טוען שדרגים בכירים מודאגים, איך נרכיב ממשלה, כולם יהיו סגני שרים? מישהו צועק שיהיה גוי של שבת שר לעניני הכל, ואנ"ש יהיו רק סגנים. מישהו אחר מזכיר שגם מרדכי משנעשה שר, פרשו ממנו מקצת סנהדרין. אי אפשר להשיג הכל. בראון טוען שהבטחון החרדי יגבר, וכשההשקפה לא תהיה מבוססת רק על נגד, אולי היא תהיה מעט יותר סתגלנית. מי יודע.. וכמה שנים זה יקח?
הויכוח מתרחב ל'מיהו חרדי', שזה אומר באופן ברור שצריך לפרוש, זה אפפפעם לא ייגמר.
נכתב בחפזה ע"י אחד מן השומעים מן הוועד להוצאת כתבי מו"ר שליט"א, אם טעיתי, אתי תלין משוגתי, ותולין הקלקלה במקולקל...
תוקן על ידי לומדמכלאדם ב- 24/02/2012 03:41:50
