מהו האיום הגדול ביותר לדת

כול מה שהוזכר בתחילת האשכול, יש ביכולתו לערער מאוד הדת, וכמובן, שאם מיצטרף הכל יחד(כמו שאני מניח עבר כאן על רובא דרובא מהמשתתפים פה) אז ההיסתברות שהדת היא דבר הבטל, הוא גדול ביותר.

אבל הסיבה העיקריית שלדעתי היא עמוד השדרה של העירעור על הדת, הוא ההבנה שיש 'היתפתחות של חשיבה' (ממש אבולוציה של מחשבה, כשכל דור מברר המעולה והזך שבדור הקודם או באחד הדורות שקודמים, ומבררו ביותר, עד שמנציח המבורר), שבדורות הקודמים לא היה מיתחשב במחשבתם מה שאצלינו, ההגיון אצליהם היה מה שנקרא 'פרימטיב', ואף שאפשר להכניס בכל מחשבת פרימטיביית קודמת חלק ממה שהיום מגיעים לזה אחרי דקדוק החקירה(כלומר שבאמת אין תשובה וביאור לבאר באמת מהות הדברים כולם, לא הרעיוניים ולא הממשיים וגם לא למוצא הדברים או תכליתם, והכול הוא ציור ותואר הדברים איך שהם אצליינו),מ"מ ניכר בראשונים שהם נקטו צד אחד בחקירתם(אני מיתכווין בחקירות פילוסופיות, ולא בחקירת הטבע שברור שהיו בורים גמורים ביחס להיום) ולא מגודל העיון, אלא מהמחשבה הפשוטה שהייתה נראית אצלם כאמת הברורה, שככול שמפשפשים בהבנת כל צד שנקטו בחקירת דברים נראית כלל לא פשוטה. ובדיוק כמו שטוענים שהבריחה מהדת יכולה לבוא בסיבות של רצונות אישיות כך יכולים להסביר המצאת והיתפתחות של הדת בסיבות של נטיות אישיות (כגון פתירת החידתיות של העולם, הרגשה פסיכולוגיית של אחראי גדול על הכול, תחושיות של הכרת הטוב למישהו, חרדה פסיכולוגיית ממאורעות שאינם תלויים בנו, וגם הרגשיים מיסטיים וכדומה,)

אלא שאת כל הפירכות האלו היה עדיין אפשר ליישב בדחוקים גדולים,(לכל הפחות על גרעיני הדת היותר עיקריים, ופחות על המיצטרף והיותר טפל),וכמו שאני טענתי כאן, שכול הפירכות הללו הוא במסגרת ההוכחות הנסבתיות, אבל בחישוב לוגי שמחויב ממציא, ובחישוב שעד כמה ש'אנחנו' ברעיונינו הם המומצאים, ובחישוב שאם הכול הוא בתכלית מכוונת גם לנו יש תכלית, ובחישוב שאם יש ענין בחיריי בכל צעד בחיים אז שם הוא ענין הדת. א"כ יכול להיות מקום לאיזה דת (ואפילו בסברא שגרעינה הוא המצוי בדת ישראל, במחשבה מדוקדקת מה לקבל כעיקר ומה לקבל כטפל או אפילו בטל). ולא תהא כהנת כפונדקית, שהרי סבירות האבולוציה כפי שהיא ניטענת בידי האבולוציים המיתחדשים, כמה וכמה תירוצים דחוקים מעלים, וכמה טענות כגון שהתוצר שלפנינו הוא הפאקט ואין לישאול עליו למה הוא כזה, וא"כ בדחוקים כאלו עוד אפשר היה ליישב חלק מעיקריי הדת, שהרי הסתירות והאיחור של כתיבת התנך אין בידם להפריך שלא היה מסורת על העיקריים, וחוסר ההבנה והידיעה בענייני הטבע לא מורה שבשעה שסברו בטעות היה שייך המיצוות האלו לפי סברתם, ועוד מיני דחוקים.

אלא שכאן כאמור מתחילים החקירות הגדולות במשמעיות הדת,ופרטיה. מה הוא העומד לבחירה, מה משמעיות האמת והשקר הרע והטוב, והאם תיתכן בחירה(מכמה סיבות), וכו' ועוד הרבה בעיות גדולות. ושם לדעתי היא מקום נפילת הדת לגמרי( אבל יחד עם נפילת המחשבות הרגילות של רוב באי העולם, בין בהבנת המדע ובין בהבנת משמעיות ההגיונות והמחשבות, כי מי שחושב שהתשובה נמצא בכפירת הדת לגמריי הוא טועה כימעט כמו מי שחושב שהתשובה נמצא בדת, אם יש תשובה היא לא נימצאת בהגיוניינו, וגם אי אפשר לה להימצא שם, ואפשר שכלל אין שאלה כלל, והשאלה היא גם תולדת צורת הגיוניינו,.וזה נמצא אצלי בחקירה מנין המושכלות הראשונות ומה תוקפן, וכבר רמזתי כאן כמה פעמים על אלו שהעצימו (לוגיית,לא רגשיית)את גודל ה'חידה' מהעולם ). וכאן דווקא אני נוטה לקבל הטענות של ה'תאוות', כלומר שהיום המחשבה(גם אצל אנשי המדע) היא מוטה אחר הרצונות האישיים (ולא משנה כרגע איזה מהנטיה, של מיניות או של מינות או של מינוס), שנטיה זו לפעמים גוברת אצל אדם על ההודאה באמת ופעמים היא מסלפת אצלו את דרך המחשבה וההגיון הצריכים להיות באמת, ולכן הרבה מחשבות ושיטות הם לא נמצאים אצל בעליהן כמסקנות מדרך חשיבה הגיוניית, כי אם מוטות(ולא משנה כרגע עם לטובת הדת או לנגד הדת).
אלא שהמשגיחים הללו שהיזכרתם, קטנה (או סתמו)דעתן מלהבין את הבעיות האמיתיות שיש במחשבה האנושיית, ובכך הם פותרין עצמן מעיסוק בשאלות שלא ימצאו בהם ידיהם ורגליהם . (ודרך אגב, הווארט של 'איר זוכט ניט פאראנטפערן אייערע שאלות, אייערע שאלות איז נאר פאראנטפערן אייערע תאוות', זה הברקה של הגר"ח, וכפי התיאוריא שלי על בית בריסק, ר' חיים לא יכל ליסבול שיש באמת קושיות אמיתיות על הדת או על הצורת מחשבה האנושיית, כי 'ווי קעמען טראכטן אנדערש פון תורה', 'עס איז ניט דא קיין פארוואס, אזיי שטייט און אזיי איז דאס', היו אצלו יסוד מוסד, שלא נתן לו אפילו פתח קטן לחדור מחשבות שענינם ערעור הדת (או אפילו התורה). אני לא מאמין שבהיותו בישיבת וולוז'ין לא שאלוהו איזה קושיות המערערים את המחשבה הרגילה, ואין שום סיפור על אייזה תשובה בעניני פילוסופייא שלו מכול שנות חייו. אלא א"כ נאמר שהסיפורים האלו על שאמר להגרי"ז על ילד שאמר לו שביוסיפון יש מעשי החורבן אחרת מהגמ',שאסור לעמוד בד' אמותיו ויינו יין נסך, ועוד מעשים דומים, שהם אמת. מצד שני יש מעשה שאחד ממשכילי בריסק האריך לדבר אם הגר"ח הרבה, ופעם ביקש הגר"ח מר' משה מידנר(שהיה מגאוני העת מחסידי סלונים) לנסות לענות למשכיל הזה,ואמר ר' משה שאינו יכול לדבר עם בחור זה מחשש שישפיע עליו, והגר"ח כן האריך עימו. ).