מהו האיום הגדול ביותר לדת

 

מאת: ניסים אמון

בארץ אחת בה כל האנשים היו עיוורים, נערך כנס גדול בנושא יתרונותיו המופלאים של מקל ההליכה. בכנס הוצגו דגמים משוכללים של מקלות שהתקדמו מרחק רב ממקלות העץ הפשוטים ששימשו כמקלות הליכה בימים עברו.
 
האגדה סיפרה על העיוור הקדמון, אבי הבשורה, שתעה כמו כולם בעיוורונו ונחבל לעתים קרובות עד שיום אחד באופן מסתורי נתקל במקל, הרים אותו, השתמש בו ומאז השתנו חייו. המקל היה הצלה אמיתית, מקור לביטחון ואפילו לתקווה חדשה. דורות של עיוורים גדלו עם המקל, הלכו איתו לכל מקום וישנו כשהוא מונח ליד מיטתם. מקלאים שיפצו מקלות ישנים, סופרים כתבו עליהן ספרים, משוררים חיברו לכבודם שירים, ולמרות שכל המקלות היו פחות או יותר דומים, לכל אחד היה את המקל המיוחד שלו, שהחיים בלעדיו הפכו להיות בלתי אפשריים.
 
בכנס דנו במשמעויות הנסתרות של המקל והיתה הסכמה כללית בדבר הקשר העתיק והנסתר בין מהות העיוורון לבין התגלות המקל. עוד נטען שם כי השניים משלימים זה את זה וכי מקורם הוא נשגב ועליון. אחרון הדוברים היה אדם שבעבר מעולם לא דיבר בכנס. הוא חצה את האולם במהירות ועלה לבמה וכל זאת מבלי שנלווה לצעדיו קול תקתוקו של מקל ההליכה. הוא התרגש מאוד, הודה למארחיו ואמר שמניסיונו האישי אם זורקים את המקל ופותחים את העיניים, אפשר לראות את העולם.
 
סערה קמה באולם. אנשים שכל עולמם היה המקל הזדעזעו מעצם הרעיון. אחרים פחדו שזו רק מתיחה, ושאם יקשיבו לעצה, סופם לתעות באפלה וליפול לתעלה. איש מהנוכחים לא היה מסוגל לראות שהדובר מדבר בעיניים פקוחות ושאת כל הדרך לבמה הוא עשה ללא מקל. אחד מזקני העדה קם ואמר שגם אם יש אפשרות קלושה שיש אמת בדבר, סופו לגרום רק לנזק לכולם: "אם אחד משני בני זוג יתחיל פתאום לראות והשני יישאר עיוור תהיה להם בעיה חמורה; אם ילדים יראו טוב יותר מהוריהם הם יפסיקו להקשיב להם; ובכלל, אם נוטשים את דרך האבות, אין לדעת לאיזו הידרדרות נוראה אנו עוד עלולים להגיע". אחר אמר שאם נוכל לראות בעיניים הגשמיות, הרי שנהיה בדיוק כמו הכלבים, הסוסים והפרות, שגם הם רואים את כל הדברים הגשמיים, אבל אין לחייהם כל משמעות מיוחדת.



- המקל האוניברסלי  -

גם לנו יש מקל. השקענו בו כל כך הרבה, טיפחנו אותו במשך זמן כה רב, וקשה לנו מאוד לוותר עליו. הוא עזר לנו כל כך הרבה עד היום ואפילו הציל אותנו יותר מפעם אחת. נכון, עלינו להיות מטורפים לחלוטין כדי לוותר עליו. עלינו לצאת לגמרי מדעתנו על מנת להשליך אותו מכיוון שבלעדיו נצטרך להיפרד לא רק מהעיוורון שלנו אלא גם מהאישיות שמחזיקה בו. 
אנשים נעו בחוסר מנוחה. מאות שנים של תרבות עמדו בסכנה. עשירי הקהילה, שלרבים מהם היו מניות במפעלים לייצור מקלות הליכה, היו רחוקים מלאהוב את הרעיון. מוטב, כך טענו, לקנות מקל אמיתי אחד במקום לאמץ רעיונות ריקים שיש בהם סכנה גדולה.
 
היה מי שאמר שהוא מוכן לזרוק את המקל אם יגרמו לו לראות, אבל האיש בלי המקל אמר שקודם צריך להיפטר מהמקל ורק אחר כך ניתן יהיה לראות, כמו שחייבים להיכנס אל תוך המים אם רוצים ללמוד לשחות. הוא הוסיף ואמר כי למקלות ההליכה יש יתרונות רבים ולכן אין צורך לבוא אליהם בטענות. המקל הוא רק מקל, הוא לא טוב והוא לא רע. רק מקל, לא יותר, ואין משמעות מיוחדת לעיוורון או למקל, הוא המשיך ואמר, ויתרונותיו הרבים של המקל לא משתווים ליתרונות הראייה, בדיוק כשם שכל התרופות בכל בתי המרקחת בעולם, אינם שווים לגוף בריא.
 
לרוע המזל, הנאום הפומבי הראשון שלו היה גם האחרון. מסיבה זו או אחרת, איש מהנוכחים בכנס לא היה מוכן לוותר על המקל בשביל רעיון סהרורי של ראייה, וכולם העדיפו להישאר בעיוורונם.