המימד "החברתי" הינו חלק מהדת?

מטפחתספרים

ככלל המוסר הנביאי הוא קצת ילדותי וסוג של להלהלה לנד (כמו כל המוסר מהסוג הזה), תן צדקה ותהיה חמוד והכל יהיה בסדר, אבל בניהול מדינה זה לא עובד ככה. אין שם הסתכלות לטווח ארוך (אתה תהיה חמוד וצדיק וי-הוה צ-באות ידאג לשאר, "לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין ליבטל ממנה"; דא עקא שבמחקרי אורך באלפיים השנה האחרונות התברר שזה לא עובד כך ודרושה ריוויזיה מקיפה וחשיבה מערכתית, כנאמר: בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגא.... ואין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו, אותה עשו היהודים מהזרם הנוצרי בעיקר ששם פחות דגש על הציות המדוקדק לריטואלים תנ"כיים/רבניים ויותר על עקרונות כלליים שמגיעים מה'תבונה' ומקבלים אולי תמיכה מסוימת מאי אלו פסוקים כוללניים בבייבל).


לגבי הניהיליזם שבשמאלנות:

בהבט החברתי
קפיטליזם אומר שכל אחד דואג לעצמו, הלא כן?
סוציאליזם אומר שכולם למען הפרט, הלא כן?

בהבט המדיני
לאומנות אומרת שהלאום שלך עומד בראש. על המדינה להגן על אזרחיה (כלומר על אזרחי לאום א' להגן על אזרחי לאום א') גם במחיר כבד בהרבה מבני לאומים אחרים.
שמאל מדיני אומר שיש לקחת בחשבון לא פחות את רווחתם של בני הלאומים האחרים.
לאום שלך ביחס ללאומים אחרים הוא מעגל קרוב יותר. אפשר לדבר באותה מידה על אגואיזם לעומת אלטרואיזם, 'משפחתיות' (המשפחה שלך בראש סדר העדיפויות) לעומת א-משפחתיות, העיר שלך בראש סדר העדיפויות, בני המגזר שלך בראש סדר העדיפויות (אתנוצנטריות), בני הגזע שלך בראש סדר העדיפויות, בני המגדר שלך בראש סדר העדיפויות (סקסיזם: שוביניזם כדוגמה), בני המין-הביולוגי שלך בראש סדר העדיפויות (speciesism; תינוק אחד שווה יותר מאלף שימפנזות, תחושת העונג שלי באכילת בשר שווה את חייהם המיוסרים ומותם של בעלי חיים) - כל אלו הם שוב העדפת מעגלים הקרובים אליך.

אמנם, אפשר להצדיק את הקפיטליזם כנובע מערך תועלתני (תועלתנות = העקרון העליון הוא האושר של כלל היכולים לחוות אותו) ע"י הטענה שכלכלה תחרותית מביאה לתוצאות טובות יותר בסופו של דבר, ובדומה אם כל המדינות תהיינה לאומניות הרי שיהיה זה טוב יותר מאשר שכל אחת תקח בחשבון את כל הצדדים. אך נדמה לי שהקפיטליזם והלאומנות אינם מחויבים לטענות אלו. גם אם ימצא שזה לא יטיב עם כלל החברה, עדיין מעניין אותם הרווח האישי והלאומי ולעזאזל האחרים.

אפשר להתווכח על זה, בשיטות הפילוסופיות המקובלות או השיטה הערסוו-פיזיקו-פסאודו-פילוסופיקו-דתי-לאומי-בלי-מקף-מאגניב הקרויה גם שנרביזם-אברומיזם ע"ש מיסדיה, אבל לקרוא לגישה שדורשת ממך להתעלות מעל האגואיזם והדחפים ולדאוג לכל בני האדם (ו/או לכל המסוגלים לחוות כאב והנאה) על חשבון רווחתך האישית, ניהיליזם?!




ירוחםשמ

הלוואי והיה לי בלאק ברי. יש לי סמארטפון דפוק מאוד.

תוקן על ידי thepresent ב- 28/02/2012 16:24:20

[quote]מטפחתספרים

ככלל המוסר הנביאי הוא קצת ילדותי וסוג של להלהלה לנד (כמו כל המוסר מהסוג הזה), תן צדקה ותהיה חמוד והכל יהיה בסדר, אבל בניהול מדינה זה לא עובד ככה. אין שם הסתכלות לטווח ארוך (אתה תהיה חמוד וצדיק וי-הוה צ-באות ידאג לשאר, "לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין ליבטל ממנה"; דא עקא שבמחקרי אורך באלפיים השנה האחרונות התברר שזה לא עובד כך ודרושה ריוויזיה מקיפה וחשיבה מערכתית, כנאמר: בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגא.... ואין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו, אותה עשו היהודים מהזרם הנוצרי בעיקר ששם פחות דגש על הציות המדוקדק לריטואלים תנ"כיים/רבניים ויותר על עקרונות כלליים שמגיעים מה'תבונה' ומקבלים אולי תמיכה מסוימת מאי אלו פסוקים כוללניים בבייבל).

לא דיברתי על מוסר הנביאים אלא רק שאלתי איזו בעיה מחריפה הצדקה.
לגופו של עניין, אני חושב שהנביאים לא התעניינו בפתרון בעיית העוני ושאר עוולות חברתיות אלא באדישות כלפיהן וכלפי הסובלים (הם התעניינו בפרט וברמת המוסר שלו).

לגבי הניהיליזם שבשמאלנות:

בהבט החברתי
קפיטליזם אומר שכל אחד דואג לעצמו, הלא כן?
לא, קפיטליזם אומר שהמדינה צריכה להתערב ככל הניתן מעט בכלכלה ולהשאיר בידי האדם מקסימום מרכושו, מובלעת בו ההנחה שרכושו של האדם שנצבר כחוק הוא שלו ולא של החברה כולה (קפיטל=הון, רכוש),
הקפיטליזם לא אומר שכל אחד לעצמו, אדרבה רבים מהתורמים הגדולים הם בעלי רכוש ותומכים בקפיטליזם, לאמיתו של דבר הקפיטליזם הוא ליברליזם בכלכלה וחברה.
סוציאליזם אומר שכולם למען הפרט, הלא כן?
לא בטוח, יותר נכון לומר "שהכל למען הכלל"..
-
-

מוסר אלוהי – האמנם?

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2931006&forum_id=1364

הקפיטליזם שם את עיקר הדגש על הזכות לחירות והסוציאליזם על הזכות לשוויון. שניהם ערכים חשובים ושניהם משרתים בדרך כלל בפועל, צד מסוים באנושות.

לעתים אין שני הערכים מסוגלים להישמר כאחד. מה ראוי להעדיף במקרה זה ועל מה לוותר כרע במיעוטו, על זה נפרדו דרכי הימין והשמאל החברתי. לשניהם טיעונים כבדי משקל, מתוך התייחסות מוסרית ותועלתית כללית, לאו דווקא אינטרסנטית צרה.

לכאורה הרגש של מי שלבו רחמן נוטה לכיוון סוציאליזם. קל יותר לרחם על מי שאין לו מאשר להגן על זכויותיו של מי שיש לו.

בנוגע למוסר,
אשמח אם מישהו (בכלל ובפרט אחד מהפטפטנים שרוממות המילה הזו בפיהם), ייתן לי סוףסוף קריטריון שניתן למדידה באשלת מה "מוסרי" ומה לא.
    בתודה מראש. (למרות שיודע אני שסביר שאני נותן כאן קרדיט רחב בחינם, לדלים בדעת )

ירוחם,
אם כך המוסר של ספרטה או של גרמניה הנאצית (לדוגמא וגודווין יכול לקפוץ לי;-)) שקול למוסר של ימינו,הלא כן?

        אחדד את דברי קצת יותר, אם נגדיר כך את המוסר אין שום משמעות להבחנה בין תרבויות מוסריות יותר לכאלו מוסריות פחות , בכל תרבות או "שכונה" (אם נשתמש במושג הלעוס של ידידנו הפטפטנים) מקובל מוסר אחר , ורק שוטה שחושב שהשכונה/תרבות שלו היא הטובה בעולם , חושב שהמוסר שלו טוב או מתקדם יותר משל תרבויות אחרות, הלא כן ?

תוקן על ידי אישציפור ב- 28/02/2012 22:55:51