יש אנשים – במקרה הזה בחורים ובחורות – שחוששים משתיקה, מנסים למנוע אותה בכל מחיר, ישנם כאלה שיגיעו עם פטפון לפגישה ופיהם לא יפסיק מלגרוס כל נושא שבעולם העיקר שחס וחלילה חס ושלום הם לא יכנסו לסיטואציה המביכה הזו....
שתיקה היא דבר מועיל, לא לחינם נאמר מילה בסלע שתיקה בתרי...
תלוי מתי, איפה ועד כמה....
לדעתי שתיקה בפגישה דומה למרווחים בין השורות והפסקות שאתם כעת רואים מול העיניים....
רווח אמור להפריד בין פתיחה, גוף וסיום.
רווח אמור להאיר את העיניים, להפריד בין נושאים, להדגיש נקודות, לתת חומר למחשבה, פסק זמן להפנמה ועוד...
גם שיחה מורכבת מהתחלה, אמצע וסיום... משלל נושאים עד אין סוף – גם בינם נדרשים מרווחים דהיינו שתיקות...
ישנן שתיקות קצרות כמו רווח בין שורות... וישנן ארוכות יותר כמו בין פסקות....
אין מה להיבהל... טבעי שנוצרת שתיקה פעם ב...
(אין מצווה מן התורה להמשיך אותה עד אין קץ... לכן אם היא לא מעלה נושא, קח אתה את היוזמה...)
כמו שהזכירה מוסית שתיקה מראה על כימיה, על תקשורת ללא מילים...
כמובן בגבול ובמידה, לא מדובר על שתיקה מלחיצה... (בעצם לא היא מלחיצה אלא המדוברים שמסויטים מעצם העובדה שהשתיקה הזו תמשך לנצח... מחוסר נושאים... או חוסר אחר...)
בשיחה עם שניים תמיד יהיה את הצד המדבר ואת הצד המקשיב, חשוב לתת לכל צד להתבטא ולא להיות הנואם הראשי על הבמה. כשם בן השיחה שלך יכול ללמוד עליך המון מאופן השיחה ונושאיה כך אתה יכול ללמוד על השני מתוך דבריו... בשתיקות שלך אתה נותן למדוייטת את ההזדמנות להתבטא ולך את האפשרות להכיר את המדוברת...
מי פותח בשיחה?
זו לא תורה מסיני, אין כאן כללים...
מקובל שהבחור פותח בדברים ומעלה נושאים בשעת הצורך (מזכיר לי את הבדיחות על הבחורים שבאים עם רשימות בכיס... ובדיחה ספציפית על בחור שאמר לפגושתו שתסלח לו אבל הוא צריך לבדוק איזה סעיף ברשימה..... נראה לי שצריך לבדוק מה הסעיפים שלו...), אך גם הבחורה אמורה לשתף פעולה ואם יש לה מה לומר, לשתף, לעניין או לשאול היא לא צריכה לטמון את ידה בצלחת או את ראשה בחול אלא פשוט להעלות את הנושאים הנ"ל... פגישה היא דינמיקה בין שניים, שים לב לאן הרוח נושבת וכך תתקדם הלאה...
פעם תהיה אתה רב החובל ופעם תהיה בסה"כ מלח המסיט את המפרשים...
בהצלחה!
(חברה זה רק השחזור... מקווה שלא יצא לי כ"כ מפוצלח.... מוסר השכל: פעם אחרת כותבים טקסט ארוך ישר בוורד....)
