האם שינה הרב אלישיב את גישתו ומדוע? מבט חדש על פרשת הממזרים

פסק דין האח והאחות – ויקיפדיה‎

"האח והאחות ערערו לבית הדין הרבני הגדול בירושלים. בהרכב ישבו שלושה דיינים. שניים מהם, מבכירי פוסקי ההלכה בישראל, הביעו השקפות מנוגדות. הרב שאול ישראלי, איש הזרם הדתי לאומי, סבר שיש מקום לפסול את יהדותו של בורקובסקי ולהקל בדינם של האחים, גם בעקבות חוסר יכולתו של בורקובסקי להשלים את קריאת "שמע ישראל". לעומתו, הרב יוסף שלום אלישיב, החרדי, סבר שיש להתייחס בצורה מקלה יותר אל דיני הגיור ולקבוע שאף אם הגר עובר על דברי חז"ל, אין בכך סתירה לכך שהוא רואה את עצמו כיהודי, מאחר שבקהילה היהודית שהוא חי בה מקובל כך: "בזמננו יש לדון שהתנהגות בדרכי יהדות שעל ידה נקבעת גרות לובשת קצת צורה אחרת".

מה היתה דעת הרב אלישיב, בפרשת גיורי הרב דרוקמן?

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2428493&forum_id=771

הרב דרוקמן: לרב גורן היה אסור לבטל גיור אחד היום רוצים לבטל אלפי גיורים

בראיון ב"קול ישראל" עשה הרב דרוקמן, השוואה בין ההתנגדות החרדית בזמנו לרב שלמה גורן, שביקש לבטל גיור כדי להתיר את הממזרים. ובחן את הדעות בנושא-אז והיום, והוא אמר: "הרב שך, הרב קנייבסקי והרב אלישיב חתמו נגד הרב גורן, מפני שביקש לבטל גיור אחד, כדי להתיר ממזרים. והם חתמו ופסקו שאין לבטל גיור".  

מי עשה את שלו-הזמן או התפקיד?

מיכי , טיעונו של הרב דרוקמן בא להתיר גיורי צבא כתשובת ר׳ משה פ. שאשה שלא מקפידה בצניעות כי כך קיבלה על עצמה מלכתחילה את הדת היהודית לפי מה שראתה בסביבותיה אין זו סיבה לפסול את גיורה , טוען הרב דרוקמן גיורים שנעשים במסגרת הצבא מקילים יותר כי סף הדרישה מהמתגיירים הוא נמוך ... היהדות בצבא כרוכה בקולות רבות כמו שמיעת שירת נשים ושאר ירקות ודו״ק . ברור שבמקרה שבו המתגייר הספיק להוליד ילד יפסקו הרבנים שגירותו ומימזורו באים כאחד...

אני שאלתי ונימקתי מהו חוסר הבסיס במקרה של פרשיית האח לבטל גיור שנמצא בדורינו איתן יותר? . בצחוק מר הוספתי שאם היה שייך היום על ידי קיום הגירות להוסיף ממזרים מן הסתם היו מוסיפים , אף שברור שאיני מתכוין ברצינות לחשד זה . ברור שבסיס הגירות של האב אז היה רעוע יותר מהמתגיירים במסלול הצבאי היום אולם אין כאן מקומו בפרט שכבר יש אשכול עמוס בנושא זה.

הרב מיכי,

אבחנתך נכונה, אך עדיין סתירה במקומה עומדת.

על קצה המזלג ממש יש 2 נידונים.

האם גרות ללא קבלת מצוות היא גרות, לפחות בדיעבד.

האם חזר לסורו מבטל את הגירות.

כמובן שיש סעיפים מסתעפים כמו קבלת מצוות מהשפה ולחוץ וכו'.

(הטענה של הרב דרוקמן שאי אפשר "לבטל" גירות, במקרה שסבורים שהמתגייר ו/או בית הדין מלכתחילה לא עשו כהוגן ובמזיד [דוגמת הגיורים הצבאיים או ה"מיוחדים"] לכאורה אין בה ממש. דווקא במקרה האח והאחות כיוון שלא היו מספיק פרטים על הגירות היה מקום לטענה זו ואכן נעשה בה שימוש ועל "סתירה" זו הרב דרוקמן מצביע).

בספרו של גורן מובאים עדויות שהאב המתגייר לשם אישות (יש לזה משקל בחזר לסורו לחלק מהפוסקים) עבר עברות חמורות בפרהסיה וכי מעולם לא נהג כדת משה וישראל. זהו עיקר ההיתר. יש גם עדויות נרחבות על חזר לסורו. למרות זאת לא נפסלה הגירות לדעת הגרי"ש וחרדיו ולו כדי להתיר את הממזרים (להבדיל מלהתיר את אשתו ללא גט).

אם זה לא סיבה לפסול גרות אז מה כן. (אולי הסתמכות על היתר מכירה חמירי טפי וצ"ע).

 סברת הגרי"ש המצוטטת בויקיפדיה (אם ניתן להתייחס לזה כציטוט) כי "בזמננו יש לדון שהתנהגות בדרכי יהדות שעל ידה נקבעת גרות לובשת קצת צורה אחרת", פשטה צורה ולבשה בזמנינו צורה הרבה רחבה.

והדרא סתירה לדוכתא.

אלא אם כן הנימוק היה ערעור על ההוכחות שהביאו לפסול הגירות. עד כמה שידוע בעובדות הרב גורן דייק יותר.

ברוב, אם לא בכל, מכתבי המחאה אין בכלל דיון ענייני, רק מחאה על "מעשה הליצנות" ושאר ענייני פלסתר.

טענתי ממזמן כי אם הדיון היה אז אודות הגרות, הרב גורן היה עומד בתוקף על כך שהאב יהודי כשר למהדרין והרבנים החרדים היו אומרים כי אם ישבות יהיה חייב מיתה.

נישטאיך

עוררת נושא מעניין.

אני זוכר שכתבו עליו פעם בבח"ח והביאו הרבה חומר.

בכל אופן אולי כדאי לסכם את הנושא עבור מי שאינו מכיר?

והאם הנושא הוא היתר הממזרים דאז או גישתו של הרב אלישיב לפסק (אני שוב מאזכר את המאמר של ריינר על שיטתו, שספרן יודע ללנקק אליו) או העלאת ההתרשמות שהרב אלישיב חזר בו ואפילו לא משיקולים עניניים.

יש לציין כי ריינר טען בסיכום מאמרו שהרב אלישיב אינו משתמש בנימוקים של מטא הלכה אלא "יקוב הדין את ההר". הניסוח שלי אבל המסקנה שלו. כלומר, הרב אלישיב פוסק לפי העולה מן הנתונים ומן הסוגיות ורק לפיהם. זו גם הסיבה שהוא הפך להיות "גדול הדור" של הציבור החרדי או לפחות הליטאי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ייתכן . למרות. שאתה מביע בבהירות ובאריכות את דעתי ...:) הוספת / השחלת אמירה כלשהי ללא בסיס ״עד כמה שידוע בעובדות הרב גורן דייק יותר ״ וזאת מנין?. כמו״כ אמירתך הכוללנית על הפשקווילים . במקרה דאז גם הרב אליישיב וגם הרב ש. ישראלי פירסמו באריכות דיון מפורט בנידון ולא פשקוויל.

מיימוני

?

http://www.bhol.co.il/Forums/topic.asp?topic_id=1639725&forum_id=771

וראה את הדיון בעצור:

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2349088&forum_id=1364

שורש העניין בפרשת הממזרים הוא שהרב אלישיב לא היה צריך לשבת בערעור על פסק של הרש"ש קרליץ בשל קשרי המשפחה ביניהם, גם אם הם בעיניים מערביות קשרים די רחוקים הרי שבעולם החרדי זה קשר חזק מאוד וכל מי שעיניו בראשו היה צריך להבין זאת מיד.

אף שמכותרת אשכולי ודברי בפתיחתו ניתן להבין, כאילו הם עוסקים בדעתו של הרב אלישיב בלבד, הרי שהוא מעורר יותר ממה מהשאלות דלהלן, שחלקן וחלקן הלכתיות, ולמשל:

1) באם היה שינוי, האם השינוי הוא בדעות בגלל המקרים השונים, או שלפנינו שינוי בין דעתו כדיין  או לדעתו כ"גדול" לאותו המקרה?

2) האם השינויים הם בדעתו, או במטרות הפוליטיות (שלו או של אחרים)?

3) מהי סמכותו ההלכתית של יחיד גדול שיהיה (או של יחידים או אפילו ב"ד) לפסול או להביע דעה על פסקי דין של אחרים?

4) כיצד עלינו להתייחס ל"דעת תורה" של החותמים על פס"ד יזום על ידי מי שגם לו ב"ד לגיור, ובו הם פוסלים את גיוריו של האחד, אך אינם פוסלים את גיוריו של היוזם ששמו הולך לפניו. וד"ל.

5) האם כאשר חז"ל קבעו הקלה כפתרון לבעיה, ואותו הפתרון יגרום להקלה בבעיה חמורה אחרת, ולמשל ההקלות בעגונה, שהפיתרון לבעיה הפרטית פוגע בדיני אשת אשת איש החמורים, (דברי הרמב"ם בהלכות גירושין יג כט, ידועים לי), האם נקודת המוצא צריכה להיות ההקלה בפתרון הבעיה האישית, או החומרה שבבעיה ההלכתית? ראה הרב ד"ר יצחק זאב כהנא: "קוים בעניני עגונות-משום עיגונא אקילו בה רבנן", (סיני יח עמ' רנו-רנז), ו-ספר העגונות.

6) אם כל החמרה בדיני גירות תגרום להקלות בדיני אישות וממזרות, ומאידך גיסא, כל החמרה בדיני אישות וממזרות, תגרום להקלה בדיני גרות, האם עלינו לבחור באחת האפשרויות, או נוכל לבחור בחומרות שתיהן- גירותו אינה גרות, קידושיו אינם נקידושין, אך בן "אשתו" מגבר אחר הוא ממזר. 

פרוטגרוס,

הרב גורן כתב והדפיס חוברת, בה פירט את הנימוקים לפסק בשפה הלכתית מסורתית.

לא מעט פסקי דין בענייני ממונות ובענייני מעמד אישי היו "פוליטיים".

יעידו על כך מלחמות העולם סביב דפוס סלאוויטא ומלחמות גיטין ידועות ועוד.

זה לא מנע מהצדדים לנמק את דעתם באופן מסודר.

הפוסקים המסורתיים ראו בהתרת ממזרים (ועגונות) ערך חשוב ועשו לשם כך כל טצדקי כולל עיקולי ופשורי, דוגמת התעלמותו של רמ"פ מעדות אישה על בנה. (נכון שאישה אינה נאמנת. אני מניח שאם היה מדובר בעדות על בשר נבילה, לא היו מתעלמים מעדות פסולה).

אם היה שמץ אפשרות להתיר, אין מקום להעניש את הממזרים, רק כדי להראות לגורן שפסקיו אינם פסקים.