האם שינה הרב אלישיב את גישתו ומדוע? מבט חדש על פרשת הממזרים

קישור לתגובות הרב ז'ולטי בביטאון הפרדס, ארה"ב

רצץ

<יש טוענים שהתנגדות הרב אלישיב אז לפסק של הרב גורן היתה יותר השקפתית שלא יתכן שראשי המדינה יזמינו אצל הרבנות פסקי הלכה. כך בכ"א טענו לי לפני כשנה כמה ליטאיים חשובים>

גם בעיני ליטאים אלה הם חשובים, אלא שחשיבותם בעיני היא כקליפת השום, אם הם מסוגלים לומר שהרב אלישיב העדיף להפוך יהודים כשרים לפסולי חיתון, מאשר להכנע להזמנת ראשי המדינה.

ואולי.

___________________

פרוטגורס

<מפי השמועה התפרסם, ששאלו את הרב שך בזמנו, אם לפרסם תגובה הלכתית מסודרת והרב שך שלל זאת בהחלטיות, הוא טען, ולדעתי בצדק, כי תגובה הלכתית רק תתן לגיטימציה לעמדתו של הרב גורן ותהפוך את המאבק העקרוני לשתי דעות>

האם בשמועה זו הם קיממו את דברי רשב"י: "אם בקשת ליחנק - היתלה באילן גדול", (פסחים דף קיב עמוד א), ובפירש"י שם: "אם בקשת ליחנק - לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממך. היתלה באילן גדול - אמור בשם אדם גדול", בעוד שהאמת היא שתגובה הלכתית מסודרת היתה נותנת  לגיטימציה לעמדתו של הרב גורן, מפני שהיא היתה מגלה שהוא עולה עליהם בידיעת ההלכה.

תודה לכולם.

יש כאן לפחות שלושה נושאים:

א. מה היתה פרשת האח והאחות. מה היה הטיעון של הרב גורן להתיר.

ב. מה היתה תגובת הרב אלישיב אז. הוא היה רק אחד המגיבים, אבל זה מבוא לנושא שבו פתח נישטאיך.

ג. מה כתב הרב אלישיב לאחרונה על גיורי הרב דרוקמן ומה היו טעמיו לשלילה. האם זה סותר לסעיף ב'.

ד. האם ראוי לענות לרב גורן על היתריו אם יש לחשוד בו באספקת שירות פוליטי. והמסתעף. את הטענה הזו חידד מאד פרוטגורס.

כל הנושאים האלו הם מאד מעניינים. ונראה לי שהאשכול מתחיל להתמקד בסעיף א. והרי גם אי אפשר בלי זה על מנת להבין את ב'.

לכן סבורני שצריך לסכם יותר. ומי שמכיר את הקונטרס של הרב גורן יכול להשלים. לקמן אציע מה שאני זוכר שקראתי בפרשה זו ובקונטרס.

תודה רבה למקור של מיכי, ואם יוכל להוסיף עוד מה טוב. איני יודע מדוע אינו מצליח לשלוח. כל מה שהוא צריך לעשות זה להגדיר לעצמו שם משתמש, וזה מועיל גם למי שכבר כותב כאן בשם אחר...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הרב מיכי,

אתה צודק. חשוב שהערת כדי להעמיד דברים על דיוקם, שלא יתגלו פנים בתורה שלא כהלכה.

נכון הוא שפסול בעד אחד נאמן באיסורים הוא רק בגלל חשש משקר, אך גוי וקטן פסולים ואכ"מ.

בכל אופן לא התכוונתי לנחות לעומקא דדינא, אלא רק להצביע על כך, שבנושאי ממזרות, בשונה מאיסורים אחרים, נעשה מאמץ להתיר גם במחיר עיגול פינות. בדרך כלל התשובות בנושא זה וכן בהיתר עגונות נפתחות באמירה על חשיבות מציאת היתר. (מלבד ההיתר הכללי של ספק ממזר).

כפי שהוער כאן, קשה להעלות על הדעת ענישת האח והאחות בממזרות, משיקולים של שמירה על טהרת הפסיקה. אפשר לקיים שניהם.

מעניין לעניין שלא באותו ענין.

יש שיטות שקבלת מצוות אינה מעכבת בדיעבד.

חזר לסורו, במקרים מסוימים, לחלק מהשיטות, מבטל הגרות, משום סופו מוכיח על תחילתו.

פרוטגרוס,

מקרה הקש בו הנך משתמש שוב ושוב אינו מחזק את טענתך.

ועוד הערה.

הרבנים הנוספים שהזכרת שהשתתפו בהיתר, יכולים אולי להיות חשודים בנגיעות, אך היו מספיק חכמים (ותלמידי חכמים) כדי לא לתמוך, אפילו בסוד, במה שאין בו כלל צד היתר מבוסס.