האם שינה הרב אלישיב את גישתו ומדוע? מבט חדש על פרשת הממזרים

פרוטגרס

פרוטו כתב:
"

כאשר ביה"ד בפ"ת וביה"ד הגדול לערעורים פסקו את פסקם ובסופו של דבר בפה אחד! כולל הרבנים אלישיב וישראלי

פרוט'

על כבודי אתה חס ועל כבוד שמים אינך רוצה לחוס?

אתה מוזמן לחשוף כל טעות שלי ולהסביר אותה בהרחבה, כדי שלא יטעו אחרי או אחרי דברי.

כמובן, יתכן שיתברר מתוך הדיון שיש לי דווקא דברים של טעם. זה למשל מה שאני סבור לגבי מה שאני כותב, אחרת לא הייתי כותב.

באשכול של נדב לא היה לי זמן לבקר. כמו כן, יותר קל לנתח סיפור מצד מטא הלכה וסוציולוגיה מאשר להגיב בדיון הלכתי בנושא שאיני "מונח" בו (=בשפה הישיבתית, מודע באופן חי לכל הדברים החשובים שנאמרו בנושא במקורות).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

פרוטגורס, כשחוזרים על טעות הרבה פעמים, זה לא הופך אותה לאמת (אפילו אם זו תעמולה טובה).
הרב גורן הכיר את פרטי התיק מסוף שנות הששים (כשהיה עדיין רב צבאי), ואז נתן יעוץ לעורך הדין שטיפל באח ובאחות. בתחילת שנות השבעים החל לשמש כרב ראשי לתל-אביב, ורק לאחר מכן, בשלהי שנת 1972, היה כל הסיפור הפוליטי סביב בחירתו.
לפיכך, לטעון שלא הכיר את הפרטים, זו טעות מוחלטת. יתר על כן, כפי שספרו מוכיח, הוא הכיר את הפרטים אפילו טוב יותר מן הדיינים שדנו לפניו, הן בבית הדין האזורי בפתח תקווה, והן בבית הדין הגדול. בשונה מהם, הוא פנה לרשויות הסוציאליות בתל אביב ובירר את התנהגות האב, ובכך גילה שהלה טבל את בנו לנצרות, מה שלא היה ידוע לאף אחד מהדיינים לפניו. הוא הזמין וחקר עדים שלא הופיעו לפני בתי הדין האחרים.
לפיכך, היו לו עובדות שלא היו בפני הדיינים האחרים, ולפיכך היה ראוי שידון מחדש במקרה.
לגבי פסיקת בג"צ בעניין. בג"צ לא יכול לקבוע האם מאן דהוא יהודי, אם לאו. תלונתו של אברהם בולק בורקובסיקי, הוא הגר בסיפור, היתה שהרב גורן דן בעניינו שלא בפניו, ולפיכך יש לראות בפסיקתו פסיקה פסולה מבחינה פורמלית. בג"צ הפנה את השאלה לרב גורן, וזה השיב, באמצעות פרקליטות המדינה, שהוא אכן לא דן בעניינו של בורקובסקי, אלא בעניינם של בני "אשתו", והיות והם כן היו לפניו, הרי שפסיקתו תקפה לגביהם, ואינה תקפה לגבי בורקובסקי. בכך היתה הגנה מפני בג"צ, ובוודאי שהרב גורן לא טען כאן שום טענה הלכתית, אלא טענה משפטית גרידא.
לשם האפשרות לדיון ביקורתי, ולא מתלהם, אני מעתיק מפסק הדין (בג"צ מס' 494/72) את הרלוונטי לענייננו:
" 5. למעשה מתרכזת קובלנתו של העותר בסעיף 9 לעתירה. בו טען שלעותר היתה מוקנית זכות טבעית להשמיע דברו בהליך שיפוטי שהתנהל לפני המשיב ואשר בו נקבעה קביעה העלולה לפגוע במעמדו של העותר. אין חולק על כך שהעותר לא הוזמן להשמיע את דברו בהליך האמיר; לא הודע לו עליו והוא לא התייצב לפני המשיב. מכיון שכך.

 היה נראה לנו שאם אמנם פסק-הדין האמור היא בבחינת RES INTER ALIOS ACTA. אינו נוגע לעותר. אינו מחייב אותו וכלפיו כמו לא היה שוב נהיה פטורים אנו מלפסוק בשאלה אם נפגם המעשה עקב אי-הזמנת העותר. והוא הדין בטענתי הנוספת של העותר שפסק-הדין האמור לא יצא מבית-דין רבני המורכב כדין ושמות שאר הדיינים. שישבו בדין או הסכימו לפסק-הדין הנ"ל. שמורים בסוד.

אוזניים, ידוע כי עד כמה שהרב אלישיב הוא איש של ידידים, אזי רש״ש קרליץ היה ידידו הקרוב. אבל משפחה? על מה כוונתך? דרך ר״ח קנייבסקי?

ודאי

"ת ג ו ב ת ו של ה ג א ו ן ה צ ד י ק ר ב י גדלי׳ נדל ש ל י ט ״ א
מראשי כולל חזון איש בבנ י ברק

לפסק הדין אין להתיחס כלל וכלל, ומה שברור הוא שאין בו
אפילו משהו מאחד התנאים המכשירים בן אדם להיות רב ומורה
הלכות בישראל ואפלו כחבר בקהילה קדושה לפנים בישראל לא היה
בין המכובדים.
וגם זה ברור שזו התפתחות צפוי׳ מראשית יסודה של הרבנות
היצוגית. והי׳ רק חבל שהצבור אשר התורה הקדושה אינה אצלו ח״ו
משחק לא יבין את הרמז". 

  מלחמה ברבנות הייצוגית על גבם של האח והאחות?