יום פורים ויום כיפורים

ליידוסית

ברוכה הבאה אל הפורום!

סבורני שהשאלה שלך, כמו רוב השאלות, זקוקה לבירור של הנחות היסוד שלה.

מצד אחד את מתארת מציאות אופיינית של עיסוק במשלוחי מנות שהפכו לחובה חברתית ויש בה מעט מאד מן המצוה.

מצד שני, את מייחלת - הלוואי על כולנו - לתחושה של יראת שמים ועליה רוחנית, עד כדי השוואתה לימים הנוראים.

החלק השני ראוי לדיון.

ויש בו כמה חלקי משנה.

1. האם לא ניתן לזכות לתחושה של קדושה והתעלות גם מתוך עיסוק בדברים טפלים או טפלים לכאורה? המילים האחרונות הן כמדומה התשובה. כאשר אנו רואים בעיסוקינו נתינה לזולת, מעשה מצוה, כאשר אנו מתרוממים מעל העיסוק, לא מפסיקים אותו אבל בוחנים אותו ומתכננים כיצד לבצע אותו לשם מטרות "נעלות", זה כבר משהו אחר.

מה יכול להיות "תיקון" ו"העלאת" משלוח המנות?

ובכן, זה דבר שצריך לעיין בו. הנה כמה הצעות.

* לחשוב על נתינה לאלו שאין להם. באמת אין. קרובים, שכנים, חברים, ואפילו אנשים שאינם בחוג המקורבים המיידי אבל הם עדיין זקוקים.

ויש כאלו, ומספרם מתרבה בשל המצב הכלכלי ובשל העדר פרנסה מאורגנת אצל רובנו בציבור החרדי.

* לבחור משלוחי מנות שחוסכים כסף, שמביאים תועלת, שמסייעים להפוך את הנתינה ליעילה ולא בזבזנית. לדוגמא, לא לבזבז זמן ומאמץ על אריזות.

* לתת דוגמא לילדים כיצד מתכננים את שני הסעיפים הראשונים.

* עוד קודם לכן, לתכנן את מסע הרכישות של המשלוחים לפי כללים אלו.

* אולי לאמץ משלוחים של מזון ממש או הראוי לאכילה במקום ממתקים?

2. מקובל לדרוש דרשה שמשווה בין "פורים" ו"כמו פורים" ו"כ - פורים" לבין יום הכיפורים. אבל זו רק דרשה ואין היא יותר ממשחק מילים יפה.

יש כאן, נכון, רעיון חשוב על כך שהתעלות ניתן להשיג בין מתוך יראה, וגם מתוך שמחה. ושמחה עדיפה.

אבל חשוב מאד לדעת שאין די ברצון להתעלות. צריך גם לדעת מה זו התעלות. לאן מתקדמים. וכאשר יודעים לאן רוצים להגיע זו התחלת הדרך. והדברים ראויים להרחבה רבה, ובכך יהפכו משאלה כמעט זניחה לנושא מרכזי מאד בחיים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

נקודת הדמיון היא בכך שבפורים גילה הקב"ה את העדפתו  ובחירתו בעם ישראל בפועל המציאות, דבר שכדוגמתו קורה בעבודת יום הכיפורים באופן רוחני יותר. (זה דורש מהלך שלם בענין הדין האוניברסלי של ראש השנה מול הכפרה והרחמים שמתגלים ביום הכיפורים)
לכן אם מודעים לכך, דוקא בכך ששמחים ומשמחים אחרים ע"י תחפושות משלוחי מנות סעודה וכד', אפשר להגיע להכרה בהירה יותר בערך ובמקום המיוחד שלנו כיהודים הן ברמת הפרט (עליו שאלת) והן כחלק מעם שייחד הקב"ה לחלקו בעולם.  אם כי נראה לי שחלק מהענין בפורים במיוחד הוא להבין שעיקר כוחינו ותכליתנו נעשית כעם אחד בארץ, ובאנטיתזה לדברי השטנה של המן (שבמובנים לא מעטים כמעט תמיד יש להם קצת על מה שיסמכו לדאבון הלב) "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים".
                    פורים שמח.