פורים בעיני הליטאים האם הם לא מסלפים?

הגראי"ל כתב מכתב, שהופקד בידי מקורביו, ונחשף כאן לראשונה: "ברור כי לא בזה מקיימים הודיה ורצון חכמים בתקנתם על היום" • ה


האם בחורי הישיבה לא מקיימים  רצון דברי החכמים או את רוחם?

 מגילה דף ז:

אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא.

לפי הגמרא אנו מבינים מה היא הדרגה של לבסומי. לשנה ר' זירא לא רצה לחזור על הסעודה עם רבה- מחשש- אבל לא משלילת עצם הבסומי, שהיא כאמור לא ביקר את המעשה.

ולכן השאלה היא לאיזו רצון חכמים התכון הגרא"יל?

לגילוי נאות אני מתנגד נחרצות להתנהגותם של בחורי הישיבה ושל אחרים בפורים- אבל זה לא נגד רצון חכמים. כי הרי כך גם נפסק בשו"ע.

שמעתי... שכל מאכל שלוקחים הבחורים זה מזה אפילו שלא ברשות משום שמחת פורים משעת קריאת המגילה עד לילה סעודת פורים שהם שני לילות ויום אחד, אין בהם משום גניבה ולא משום גזילה ואין להזמינו לבית דין ואין חוששין עליו ובלבד שלא יעשו שלא כהוגן על פי שבעה טובי העיר". ("תרומת הדשן" שאלה קי).

מה זו עושה - עיון הלכתי בשאלת היזק בשמחת פורים:

http://www.ypt.co.il/show.asp?id=19307

השתיה כדת יהודית?:

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1294933&forum_id=1364

כל דורך על סף ישיבה כלשהיא יודע שכיום חג פורים הוא במה לטיפשים וכר פורה לשיווק עצמי אומלל במסווה של שיכרות,

מי מאיתנו לא נתקל במחזה הקומי טרגי של בחר ישיבה צורח באקסטזה לראש ישיבה / בחור שהוא מושא קנאתו: אני רוווווצצצצהההה ללללמממוווודדדד  תתתתתייייירררררההההה. כשהשכרות היא מסווה לשיווק עצמי.

איכשהו נכנס יין יצא סוד לא מייצג נכונה את הלך הרוח הפורימי בישיבות הליטאיות.

איבן חיים

ברוך הבא לפורום!

יש לי להעיר על דבריך ולהציע אופן אחר לראות את הדברים.

נניח שבאמת יש שמשתכרים או מעמידים פני שיכורים ואז צורחים שהם רוצים "רק תורה".

וזו רק הצגה.

ובכל זאת.

יש מי שמציג שאיפות אחרות. לפחות שכר שיחה נאה יש להם, שהם מבינים שהראוי הוא ללמוד תורה.

ובזה יש להם אחיזה בזכות של לימוד תורה. אשריהם ואשרי חלקם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

שכר שיחה אולי יש כאן, אך נאה? קשה לי לראות זאת כך.

ישנן חן מסוים בשכרות המוציא מן האדם את המיטב שבו ואת האמת המסוימת שלו, לא כן הדבר כאשר השכרות משמשת כמסווה לנסיון פתטי של שיווק עצמי, כל מי שנכח במסיבות פנים ישיבתיות יידע על מה אני מדבר.

הענין הזה הוא ההפך הגמור מנכנס יין יצא סוד. או מארור מרדכי ברוך המן.

"משונה" לראות שבר"כ אותם העוסקים במשך ימות השנה בתורה ותורתם עיקר חייהם, ינצלו את שכרותם דווקא להפוגה מסוימת מעיסקם התדיר ויראו את כוחם גם במילי דעלמא, בניגוד גמור לאלו שבמשך ימות השנה בטלתם אומנותם