המגילה אמיתה של תורה או בדיה.

. 


דומני שכבר כתבתי זאת כאן בעבר, לא יזיק לחזור על כך שוב. 


כד הוינא טליא, בשיחה כלשהי עם אבי סביב המגילה, אמר לי אבא מארי כי דבר אחד קשה בנושא המגילה - העדר כל עדות היסטורית חיצונית. 
טלטלה אוחזת אימפריה אדירה, מעשי טבח/מלחמת אזרחים ברחבי האימפריה - ואף אחד לא מותיר על כך עדות כלשהי, כלום. רק אנחנו, היהודים, זוכרים זאת. 

לאחר שהביע את תמיהתו, הוסיף אבי כמה הסתייגויות, שאם נתמצתן, עמדו על הבאות: 

* לא מצאנו אינה ראיה. 

* אין לנו כמעט ידע אמיתי על הממלכה האחימנית, רוב הידע מגיע מבחוץ - מההיסטוריונים היווניים (הרודוטוס) - שהתעניינו וידעו מעט מאד, ולא מכלי ראשון. 

* העובדה שהמגילה "הצליחה" להכנס לתנ"ך, בניגוד לכמות אדירה של ספרים חיצוניים שהתדפקו על השערים הנעולים. מה שבן סירא והמקבים לא הצליחו. 


השאלה הוסיפה להדהד בי, ובכל שנה - עם פרוס חג התחפושות - שבתי לדוש בה. 


בשנה לאחר פטירתו של אבא מארי, נתקלתי בסיפור המוזר אודות הכומר הזורואסטרי קארטיר. 

בקצרה, קארטיר היה כומר/כהן דת זורואסטרי בסביבות המאה השלישית לספה"נ, שהוביל גזירות ומהפכות ברחבי האימפריה הסאסאנית (יתכן שיש הדים לגזרותיו בגמרא, "מחטטי שכבי" וכד'). 
מהלכים גראנדיוזיים - ובכל זאת שמו ופעולותיו לא נזכרו ולא היו ידועים עד שבחפירות ארכאולוגיות במאה העשרים, התגלתה הכתובת שהותיר אחריו. 

לי היפריע, למה מתיתיהו לא הזכיר את אסתר, בין שאר האנשים החשובים שהונצחו לנצח ע"י הקרבה עבור אידאליים של העם או האמונה(ככל הדמויות שהוא מזכיר כמוסרי נפש, )הרי לפי הניראה מהמגילה גם היא הייתה מוסרת נפש, אולי יש סיבה(אולי לא הזכיר נשים?), אבל זה שאלה שצריך לתת אליה לב.

חשמונאים א' פרק ב'

(נ) ויהי כי זקן מתתיהו וקרבו ימיו למות ויקרא אל בניו ויאמר אליהם. (נא) הנה עת רעה וזוועה עת צרה ותוכחה לישראל. (נב) לכן קומו בני וקנאו לתורת אלוהינו, שימו נפשכם בכפיכם על ברית אלוהינו. (נג) זכרו את המעשים אשר עשו אבותינו בימי קדם, והיו לכם לשם ולתפארת לדורות עולם. (נד) אברהם אבינו נוסה במסה, והאמין בה' ותחשב לו לצדקה. (נה) יוסף שמר את משמרת ה' בעת צרתו, ויהי לאדון במצרים. (נו) פינחס אבינו קנא לאלוהיו, ותהי לו ברית כהונת עולם. (נז) יהושע מלא אחרי ה', ויהי לראש ולנגיד על ישראל. (נח) כלב ענה עדות אמת בקהל עם, ותהי לו נחלת סגולה. (נט) דוד הלך בדרך תמים, ותהי לו המלוכה לירושת עולם. (ס) אליהו קנא לאלוהיו, ויעל השמיימה. (סא) חנניה מישאל ועזריה בטחו בה', וינצלו מתוך כבשן האש. (סב) וגם דניאל בתומת לבבו ניצל מגוב האריות. (סג) לכן אם תבינו שנות דור ודור, וידעתם כי כל הבוטח בה' יסובבנהו חסד. (סד) ועתה אל תגורו מפני כעס הרשע, כי כל כבודו כעש וכדומן על פני השדה. (סה) היום יעלה וישגה ומחר איננו, וכי ישוב אל עפרו אבדו עשתנותיו. (סו) לכן התאוששו בני וחזקו לבבכם בתורת ה', וירם אלוהים קרנכם.

מצד שני, ד"ר תמר עילם גינדין טוענת שיש במגילה דברים שהם די מצריכים להיות מצוי בהליכות שושן באותו הזמן, ולא מתאימים להיות זיוף מאוחר ובמקום אחר

http://www.thmrsite.com/?cat=4




ודרך אגב, איפוה לומדתלומדת שכבר לא שמעו מימנה מזמן, רציתי לאחל לה פורים שמח, אם את עוד כאן תגיבי, תודה.

מתוך מגילה וירטואליית

לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.

כולם נישארו לחיות אח"כ, אבל הם הימרו על חייהם כשעשו המעשה.

במקום שאין מלנקקים, היה אתה לינקזעצער:

.


תודה שהשבת לנו אבדתנו!

הומאז' לעצמי:

עקיבות:
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1011432&whichpage=2&forum_id=1364#R_4 


ובהמשך:
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1011432&whichpage=5&forum_id=1364#R_5 

["המגילה - אמיתה של תורה או בדיה?"
למה זה משנה?
האם המסרים (המורכבים למדי, לדעתי) שלה נחשבים פחות בשל כך? האם המחוייבות לעולה ממנה - הן מבחינה הלכתית והן מבחינה מוסרית/דתית/ערכית וכו' וכו' - פחותה בשל כך?
מאין מגיע הצורך ההיסטרי כמעט להוכיח כל דבר במושגים של "היה או לא היה"? האם  אמת (אמונית, דתית, מוסרית, חינוכית וכו' וכו') מתקיימת רק בסיפור שהתרחש במציאות? האם ביצירות ספרות טובות, איכותיות ועמוקות אין אמת - רק בספרי מתמטיקה והיסטוריה?

(אני לא רק תמהה על כך, אני גם נעצבת - על הבזבוז העצום שנדונו לו יצירות הספרות המופלאות של חכמינו לאורך הדורות, שהשקיעו מזמנם, מרצם וחוכמתם כדי ללמד אותנו משהו, וכ"כ הרבה מאיתנו מצליחים לקרוא רק חצי אחוז מהן, בשל המבט המצומצם כ"כ של "היה או לא היה". כמה חבל.)]