פורים והשכרות

שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה:

סעיף ב
* <א> חייב אינש לבסומי בפוריא * עד דלא ידע (ד) בין ארור המן לברוך מרדכי.
הגה: <ב> וי"א דא"צ להשתכר כל כך, ג אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) (ה) [ב] וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. (מהרי"ל). ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים. ...
 
ויש אומרים (יג) ז דאם הזיק אחד את חבירו (יד) ח מכח שמחת פורים, פטור מלשלם. (ת"ה סימן ק"י). ועיין בח"מ בדיני נזיקין.

אם בא אחד רוכב בסוסו מאחרי חבירו, ופגע בסוס שחבירו רוכב בו והכה את הסוס, חייב לשלם כל מה שישומו בית דין שנפחת מחמת הכאה זו. ואפילו היה הסוס המוכר של עובד כוכבים, וצריך הניזק לשלם לעובד כוכבים יותר ממה שנפחתו דמי הסוס, כד] <ה> אין המזיק חייב לשלם יותר ממה שישומו בית דין. כה]
בחורים הרוכבים לקראת חתן וכלה והזיקו זה את זה ממון חבירו דרך שמחה ושחוק, וכן בשאר דבר שמחה, {יג} הואיל ונהגו כן, פטורין (מרדכי ס"פ הישן ותוספות והרא"ש ואגודה פרק לולב וערבה), כו] מ"מ אם נראה לב"ד לעשות סייג וגדר, הרשות בידם (פסקי מהרא"י סימן ר"י).

ועל כך כתב בעל תרומת הדשן (פסקים וכתבים סימן רי )L

כאשר באו לפני לדין ר' אליעזר בר שלום ור' גרשום בר שלום, וצעק ר' אליעזר על ר"ג =רב גרשום= על אשר נגחו ודחפו בעת סיבוב הושענות בחג הסוכות וכיון להזיקו, כאשר היה שונא לו כבר זה ימים ושנים, ונדחף כ"כ עד שנשבר עצמי כתפו ונזקק לרופא לרפואתם. ור"ג השיב שסבב כמנהג העולם שרגילין בדחיפות בעת הזאת, ואם נדחף ממנו בלא כוונתו להזיקו אירע לי, ועוד האריכו דברי ריבותם לפני, וגם ראיתי כל עדיותם /שמא צ"ל: עדותם/ ודקדקתי בהם ולא ראיתי שום עדות מבוררת, שנדחף ר"א מכחו של ר"ג, רק אומדנות והוכחות הכרתי מתוך העדיות. אך ע"א שהעיד שא"ל =שאמר לו= ר"ג בלילה שלפני יום הדחיפה שדעתו לדחוף למחרת ר"א, וכן א"ל בצאתו מבהכ"נ. למה לא סייעת לבעה"ב שלך כשנדחף, עדות זה מבוררת יותר משאר כל העדיות. ומ"מ אם היינו יורדין לעומק דין של תורה לא היתה מספקת עדות זאת, דמה שא"ל ר"ג להעד בלילה כדלעיל, אית לן למימר דעביד איניה /שמא צ"ל: איניש/ דגזים ולא עביד כדאיתא בהדיא בפח"ה /ב"ב דף לג:/ בההיא דאזיל ואיגזור דיקולא דפלניא. וגם מה שאמר אחר צאתו מבהכ"נ כדלעיל, ההוא הודאה חוץ לב"ד הוא ומפי עצמו וגם שלא כנגד הבע"ד =הבעל דין=, ולא מהני מידי כמבואר בא"ז ריש ב"מ. ומטעם אומדנות והוכחות אין להעניש ולחייב את ר"ג, דקי"ל כת"ק דר' אחא פ' המוכר פירות /ב"ב דף צג ע"א/. וההיא דשור שהיה רועה על גב הנהר ונמצא שור הרוג בצדו, אע"פ שזה מועד ליגח וזה מנוגח, אין אומרים זה נגחו הכי פסק רב אלפס פ' הפרה. וכ"ש בנדון זה שצריך אומדנות טפי שכיון להזיקו, דאם לא כיון להזיקו אע"ג דודאי נתזק מכחו היה פטור מכלום, כיון דבשעת שמחה של מצוה הזיק כדאיתא בא"ז ובאשירי בשם התוס' בסוף מס' סוכה. אמנם רואה אני וגם לבי אומר לי שענין כזה צריך גדר וסייג גדול, שאם ח"ו יארוב איש לרעהו במקום הזה תיבטל מצות הסבוב מפני יראת ההיזק איש מפני שונאו. ואף אם יזיק איש לחבירו בגופו בעת כזאת עונו /עוונו/ גדול יותר משאם יעשה כזה במקום אחר ובשעה אחרת, האחד שמזלזל בקדושת בהכ"נ, והשני שעושה מצות הי"ז בעבירה, מוסף ע"ז בעת שס"ת עומדת על הבימה, שכתוב בה לא יוסיף פן יוסיף, ודרשו רבותינו משם שאפי' יש אדם רשע מישראל שמכה אותו עובר בלאו, כיון שקבל עונשו ואין לכבוש המלכה עם המלך בבית. ואחרי שהדברים נראין ומוכיחין שר"ג כיוון להכות ולצער ר"א בגופו, ועל כל כה"ג ב"ד עונשים אפי' אם היה שלא מן הדין, וע"כ הנני מטיל על ר"ג שיעשה חרטה ומחילה. וככה יעשה: ילך ביום קה"ת =קריאת התורה= בעוד שהס"ת על הבימה, ממקומו למקום ר"א דרך פני אה"ק =ארון הקודש=, וילכו שמה טובי הקהל, ויאמר לר"א אליעזר חטאתי לאלהי ישראל ואח"כ לך, כי זלזלתי בקדושת בהכ"נ ובמצות הי"ז, וגם עברתי על מה שהזהירה תורה שלא להכות ולצער איש את חבירו בגופו, וע"ז אני מבקש סליחה וכפרה מאלהי ישראל ואח"כ מחילה מאתך כי נתחרטתי על אשר עשיתי. ושכר הרופא שיערתי במדה בינונית, ויתן ר"ג לר"א ב' זהובים ואותן ב' זהובים יתן ר"א בידיעת ב' אנשים נאמנים לכבוד ב"ה בגרע"ץ לאיזה מצוה שירצה, כי אינם באים לו אלא מטעם קנס כדי לחזק הגדר כאשר ביארתי לעיל, ומש"ה לא חייבתי כלום על השבת, כיון שאיננו מבואר כשכר הרופא שהוא ידוע שיצטרך ר"א להוציא ממון על ככה. נאם הקטן והצעיר שבישראל.