|
|
| נשלח ב-18/4/2012 11:17 |
 |
| |
סתם לידע הכללי בישראל סובלים מהתופעה כ-5.5% מהאוכלוסיה (6.9% בקרב נשים לעומת 4.1% בקרב גברים)
צפורית.. ישנם כמה הרבה דרכים לטיפול:
טיפול פסיכולוגי, תרופתי, אלטרנטיבי, לדכאון ממש קשה טיפול בנזעי חשמל.
הסחת דעת מהמחשבות הדיכאוניות באמצעות עיסוק ועשייה,ובמיוחד עשייה המשנה את מצב הרוח ומשמחת את האדם. טיפול בבעלי חיים.
פעילות ספורטיבית-משפיעה לטובה על יצירת הורמונים (סרוטונין)
עוד...
שנשמע בשורות טובות!!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2012 22:17 |
|
| |
בשביל כל זה צריך סביבה תומכת ואוהבת, וכשאין?
נראה לי שרב המדוכאים סובלים מזה שאין....
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2012 11:43 |
|
| |
שלום לכם,
חדשה כאן, והיות ושימשתי פה כנושא שיחה, לפחות בחלק מהאשכול, הייתי רוצה לשתף קצת מנסיוני...
בזמן האחרון עברתי כמה משברים לא פשוטים בלשון המעטה, עד שהגעתי למצב של יאוש ורצון לסיים את הכל, או במילים פשוטות- למות.
נפרדתי ממספר אנשים ללא ידיעתם (כלומר פגישה/ שיחה, סגירת ענינים פתוחים, חובות וכו', או אפילו סתם כמה מילים שתמיד רציתי לומר ולא היתה הזדמנות...), ואז פניתי להפרד מציפורבודד היקרה, רק שלה סיפרתי את האמת.....אולי בתת מודע רציתי עזרה, למרות שבאמת לא האמנתי שמשהו יכול לשנות את המצב, שיש איזה סיכוי שיהיה יותר טוב. ציפור פנתה אליכם כאן והתייעצה, כמו שקראתם כאן באשכול.
כשהגעתי לציפור הייתי ללא רצון חיים, הרגשתי מיותרת ואפילו מזיקה, לא האמנתי שיש איזו ישות בעולם שתרצה שאחיה. ציפור לא נבהלה ממני (ככה לפחות היה נראה לי) ולא התחילה לבכות ולדבר אל הרגש שבי (מה שלא רק שלא היה עוזר אלא מכביד עלי עוד יותר), וגם לא אל ההגיון (ברגעים כאלה ההגיון משתתק...)
היא פשוט היתה שם בשבילי, הכילה אותי, ואמרה בצורה עובדתית, לא רגשית- את תהיי חסרה לי. אכפת לי ממך. ומשום מה האמנתי לה. ידעתי שזה נכון. אז החלטתי רק לדחות את העניין, לשמוע מה יש לה להציע. הרי תמיד אוכל לעשות את הצעד הזה, אם עדיין ארצה....מאז הכל הסטוריה....... ננקטו מספר צעדים, ובכוחות משולבים החלטתי לנסות להמשיך לחיות, להמשיך להתמודד.
בסופו של דבר ועם המון ס"ד ועזרה, אני עדיין כאן....גם אם לא הכל דבש ועדיין ההתמודדות כמעט קשה מנשוא, העיקר הצעד שאין ממנו דרך חזרה לא נעשה.
כל אחד צריך לדעת שיש לפחות מישהו אחד בעולם שאכפת לו ממנו. שהוא יהיה חסר למישהו. שיש משמעות לכך שהוא חי. לפעמים חיוך או כמה מילים עושות את ההבדל.
וציפור, תודה. אין מילים, באמת 3>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2012 11:44 |
|
| |
אומר גם כאן: אוהבת אותך. באמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2012 12:21 |
|
| |
ציפור, סינדרלה. ראו מה היא כוחה של ידידות אמת. מעריכה אתכן.
סינדרלה מאחלת לך שלא תדעי צער ובע"ה שה' יתן לך רק כוחות ותראי את האור שבחיים.
ציפור, יש לך יכולת הבנה מדהימה וראי כאן כמה עזר לך שיקול הדעת של מה יעזור ומה לא.
העלת לי דמעות. מעריכה!!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2012 21:28 |
|
| |
סינדרלה יקירה. מאחלת לך הרבה אור. ורצון אמיתי לחיים טובים, עם עוד ועוד אהבה וקירבה. מעריצה אותך על התקומה, על היכולת לצאת משם. מאמינה שכמידת הכאב תוכל להיות מידת האהבה - זה רק סימן ליכולות שקיימות בך.
וציפור, אני כבר מתקשה לחכות לפתיחת הקליניקה שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2012 22:41 |
|
| |
אונונימוס- צודקת בהחלט לגבי שיקול הדעת, קלעת בול :)
עייפה- רק הבהרה, אני רחוקה מאד מאד מתקומה.......בינתיים אני עושה הכל כדי לצוף ולא לשקוע, נעזרת בכל דרך אפשרית כדי להמשיך לשרוד (אהמ אהמ, ציפור :) ), ההצלחה היחידה בינתיים היא העובדה שאני חיה :) אבל זה תהליך ארוך ואני רק בתחילתו, ולכן גם התלבטתי אם בכלל לכתוב כאן (בבחינת "אל יתהלל חוגר...").......
תודה בכל אופן לשתיכן על המילים החמות :)
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2012 18:18 |
|
| |
כמה זמן עבר מאז.......וואו.....כל כך הרבה דברים השתנו, וכל כך הרבה לא.......ציפ, זוכרת את היום ההוא?? אני לא יכולה לשכוח.....
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2012 20:51 |
|
| |
מה למשל השתנה, ומה לא? מוכנה לשתף?
איזה כייף שמאז את פה...
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2012 21:36 |
|
| |
תודה :) באמת לא מובן מאליו בכלל.....הסתכלתי בתאריך ונדהמתי לראות שעברו מאז 3 חודשים!!!!!! איך שהזמן רץ :)כמו שכתבתי, הרבה השתנה....היו עליות וירידות.....אולי אני לא במקום טוב יותר אבל לחלוטין במקום מודע יותר....וזה העיקר :) באמת שלא האמנתי שאשרוד עוד כ"כ הרבה זמן.....
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2012 15:03 |
|
| |
כ"כ כיף שהילדה הזו חיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2012 14:37 |
|
| |
אכן :)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2012 20:35 |
|
| |
אשכול מאוד מרגש
לדעתי מי שמסוכל להתאבד באמת,ולא רק לנסות,זה מראה על עוצמה וחוזק
אני אישית לא חושב שהייתי מצליח להתאבד גם אם הייתי רוצה,אין לך את האומץ והעוצמה לכך
ציפור
עכשיו יש לי הוכחה למה שחשבתי,את חכמה גם בשכל וגם בחיים עצמם,פשוט מדהים
זה נכון שהתחושה היא של סנדלר הולך ייחף,את כל העולם את יכולה לתקן אבל את בעצמך נשארת עם כל הקשיים שלך
אבל זה דבר שווה לחיות בשבילו,לעזור לאחרים
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 12:22 |
|
| |
אשכול מרגש מאוד
ססינדרלה, איחולי למלא כוח!
צפור,
אשרייך קיימת עולם מלא!
תצמה, אתה צודק גם אני מעריכה אנשים שיש להם עוצמות להתאבד.
בחיים לא הייתי מסוגלת. למרות שלפעמים בחיים זה היה נראה לי האופציה היחידה לנרמל את העולם שסביבי.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 14:47 |
|
| |
אני חושב שמחשבות,כמו בא לי למות אני רוצה להתאבד,למי שלא באמת מתכון לעשות את זה
אין בהם שום חטא והייתי אומר שהן אפילו מצוה
כי המחשבות האלו תפקידם לנקז מאיתנו את הקושי העצום של התמדדות של החיים,וכשקשה מידי חייבים להוציא את הקשי ,והמחשבה הזו נותנת את הביטוי של הקושי ואף מרגיע קצת
לכן אני חושב שע"י המחשבות אדם עוזר לעצמו להמשיך הלאה,וזו מצוה ובחרת בחיים
|
|
|
|
|
