|
|
| נשלח ב-5/4/2012 01:27 |
 |
| |
היכן היה אופה אד"ש מצות מצוה בתקופת הגלות?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2012 03:03 |
|
| |
| esti2914 כתב: |  | אם הוא הכי למעלה או הכי למטה הוא אותו בן אדם, צדיק אמיתי, עניו ושפל ברך, קדוש ישראל
אם הוא הכי למעלה או הכי למטה הוא פשוט אותו בן אדם, צדיק קדוש עניו ושפל ברך, אמיתי! קשה לי לתפוס את זה בשכל.
1 |
|
לא יודע למה, אבל אתה לא נשמע לי חסיד ויז'ניץ, אתה נשמע יותר מנדליסט.
הרי חסידי ויז'ניץ לא כותבים וקדוש וכל השטויות האלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2012 03:08 |
|
| |
בעניין התקשורת הפלאית שהיה להאדמו"ר הרמ"מ שליט"א לאביו האדמו"ר זצ"ל, ועד כמה שהחשיב וקיבל את דעתו עוד מעת קטנותו ממש, שמעתי תיאור נפלא, והוא ממקור נאמן ששמע מאחד מבני משפחת המלוכה בויז'ניץ (המורחבת)... שסיפר שבדידו הווה עובדא, שלעת קטנותו כשהיה כבן ט' שנים הצטרף לאביו שליט"א לנסיעה הארוכה (מר.ו.ח.) בכדי להשתתף באחת משמחות בית ויז'ניץ עוד בחיי ה'אמרי חיים' זצ"ל, ומפאת היותו שאר בשרו ובן גילו של האדמו"ר הרמ"מ, היו משתובבים ורצים יחדיו כדרך הנערים קטנים. וסיפר שבעת שהיה משחק עמו והיו רצים מהכא להתם ומהתם להכא במשובת הנערים, היה אדמו"ר הרמ"מ בכל כמה דקות, רץ אל אביו זצ"ל ומלחש באוזניו בעניין אחר, והיה אדמו"ר זצ"ל יושב בדביקותו ומהנהן בראשו. וכך היה לאורך ימים, הוא דיבר והוא הנהן. וליהודים הייתה אורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2012 19:51 |
|
| |
מ פ נ י ק ד ו ש ת ה מ ו ע ד ! ! !
עוד ממה שקבלתי באישי
כפי שהבטחתי קבל עוד סיפור:
בחור מישיבת ויזניץ הסתובב בפא"י עם המלצה מהאדמור מויזניץ זצל עבור "עזרת נישואין-ויזניץ", כשאד"ש נתקל בו ביקש מהבחור לקרוא ההמלצה, וכך עמד אד"ש והחל לקרוא ההמלצה של אביו מילה במילה מרישא ועד גמירא.
לאחר שסיים לקרוא נתן לבחור 100 שקלים. (מיותר לציין שהבחור היה נבוך ולא היה בטוח כלל אם מותר לו לקחת את הכסף...), ויצויין כי בזמנים הקשים ההם, 100 שקל אצלו היה שווה לכלכלה של יומיים שלשה בבית...
הבחור הנ"ל הינו קרוב משפחתי שסיפר לי הסיפור הזה עוד בשנות הגלות.
המשך יבוא בעז"ה
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2012 00:02 |
|
| |
המכתב הזה הוא אמיתי? הרבי זצ"ל כתבו בעצמו??
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2012 10:38 |
|
| |
| מוטורס כתב: | | | תגובה נוספת שקיבלתי באישי, ואני מפרסמה ברשות השולח; נ.ב. אין זה או ר שאני מסכים עם כל הדברים שאני מפרסם שנשלחים אלי, אלא שהם כתובים היטב ולא סתם שטויות, ולכן אני מוצא לנכון להביאם. צדקו אלו שקישרו בין פרשיית תשכ"ז למה שקרה בויז'ניץ בהמשך. הרעיון של פרשיית תשכ"ז היה אם להשליט בחסידות את הקו הקנאי, הקיצוני, של בעלי התורה והעבודה, או לתת מקום של כבוד לבעלי בתים ולאנשים הפשוטים. ידו של ראש הישיבה האדמו"ר לעתיד גברה לאחר השלטת דעתו [ודעת אביו] בכח הזרוע. רעיון זה חזר על עצמה במידה מסוימת בתשל"ב, לאחר פטירת האמרי חיים. החסידות התחלקה בין שני האחים האדמורי"ם ר' משה יהושע מב"ב ור' מרדכי ממונסי, כאשר באותם ימים היה נקרא שבגדול הפרומערס יותר הלכו עם ר' מרדכי ממונסי והבעלי בתים נשארו עם רמ"י בב"ב. כמובן שהדבר פגע מאוד באדמו"ר זצ"ל, שמלבד שלא כולם הלכו איתו ירד קצת הערך של החסידות שלו בעיני הציבור. ולכן כל מי שרק הראה קירבה כלשהי לאחיו פגע בו בכפליים, הן בזה שמתקרב ליריבו והן בזה שפוגע בו אישית בכך שמראה כאילו חסר לו משהו אצלו. בהחלט ניתן לשער שזה היה אחת הסיבות הרציניות ליחסו הקשה כלפי בנו ר' ישראל, שמעולם לא החרים את דודו ר' מרדכי, דבר שפגע פגיעה אישית באביו. כמובן שר' ישראל נהג כן רק מגודל תמימותו צדקותו וטוב ליבו. זאת ועוד. ר' ישראל ואביו שונים מאוד בטבעם ודרכי הנהגתם, דבר שניכר במשך כל השנים. האדמו"ר זצ"ל כל הנהגתו היתה מלכות, מתוך גינוני כבוד, ומתוך הרבה חיצוניות [במובן החיובי של החצנת הפנימיות]. כולם מזכירים את הטישים המחשמלים, את תנועותיו המלכותיות וכו' וכו', דבר שתואם יותר להנהגות בנו ר' מנדל. ר' ישראל לעומתם הוא צדיק תמים המתנהג בתמימות ובפשטות מתוך האמת הפנימית שלו, בלי גינוני כבוד ובלי רעבישע זאכען. ניתן בהחלט להבין, שהאדמו"ר מאוד לא היה מרוצה מהנהגת בנו, שבתור רב קהילת ויז'ניץ היה אמור להיות הרבה יותר מרוחק מהקהל ולנהוג בהתאם, ההיפך הגמור מהנהגת ר"י שהיה יורד אל העם ונוהג בפשטות ובידידות גדולה עם כולם, מגדול ועד קטן ממש, עד כדי מסירות נפש ודאגה עצומה לכאו"א בנטילת חובות אדירים רק למען אחרים. [הוזכר שאביו טען: עם איזה אנשים הוא מתחבר?] ולכן הסתדר הרבה יותר עם בנו הקטן מאשר עם בנו הגדול, [דוגמא לזה מצינו בזוה"ק עה"פ ורבקה אוהבת את יעקב, שאהבה אותו מחמת שהיו דומים בטבעיהם ומידותיהם, משא"כ יצחק]. החובות היו רק התסמין לכך, הבעיה לא היתה כלכלית אלא הרבה יותר מהותית. בסופו של דבר דרכו של ר"י ניצחה. החסידים אמנם אהבו את ההנהגה המלכותית, אבל לא פחות מכך ואולי יותר חשוב, זה הקשר האישי של כל אחד עם האדמו"ר, שהתנהג תמיד עם כל אחד כמו אבא אוהב, אח וידיד קרוב. לא פלא שהאדמו"ר זצ"ל חשש שהנהגתו של ר"י וקירבתו לחסידים תגרום לערעור כלשהו בהנהגה שלו, בפרט בעיני הבעלי בתים והאנשים הפשוטים. רוב החסידים אכן שמרו פינה חמה בלב לר"י במשך כל השנים, ולכן המהפיכה התקבלה בטבעיות אצל רובם. ונקודה נוספת - הפרט היחיד שלא הוזכר לאורך כל האשכול - האדמו"ר זצ"ל טען בזמנו שכל צרכי הציבור שעוסק בהם ר' ישראל גורמים שימעט מלימוד התורה כראוי, הוא ציפה ממנו שבתור אדמו"ר לעתיד יכין את עצמו כראוי ולא יעסוק בעזרה לאנשים פשוטים. בעקבות גלותו של ר"י והרחקתו מכל מוסדות ויז'ניץ הוא פשוט עזב את העסקנות וישב ללמוד. לא פלא שכיום ר"י מפליג כ"כ בחשיבותם של י"ח שנות הגלות, כי בעוד אחיו מנהל את כל העסקנות בחסידות, הוא פשוט ישב ולמד בהתמדה. הוזכר כבר שלמד בחברותא עם כ"ק האדמו"ר מטשערנוביל שליט"א ועם הגאון המופלג רמ"מ שולזינגר זצ"ל. הרחיבו כאן על תקופת הגלות, על החלק של הרדיפות וההרחקה וכו'. היה מן הראוי להרחיב מה עשה בכל אותם שנים? עם מי עוד למד, מה, והיכן? האם עסק אי פעם בהרבצת תורה? מישהו שמע ממנו פעם שיעור תורני? בסופו של דבר מה שמכשיר אדם באמת לגדלות ולהנהגה זה אך ורק לימוד התורה, יראת שמים, ותיקון המידות!!! ואת כל זה עשה ר' ישראל בגדול... דבר נוסף. לעולם התורה הליטאי יש חשבונות ישנים עם הרבה ממנהיגי החסידות מתקופת תשמ"ט. ר' ישראל נשאר נקי, באותה תקופה הוא לא היה מעורב בשום דבר. [יודעי דבר מספרים על קירבתו למרן הרב שך זצ"ל, ר"י חשב להצביע עץ בתשמ"ט, אבל הרב שך הורה לו להצביע ג' כדעת אביו]. ונקודה נוספת; אותי אישית בתור ׳מתנגד׳, לא כל כך מעניין מה היה (או לא) רצונו של האדמו"ר, אלא מה הקב"ה סידר וכיוון את רצונם של החסידים, חז"ל אמרו "עשה לך רב", ולא אמרו קבל את בנו של רבך לרב. אשרי החסידים שזכו לרבי כזה, דבר נדיר שאיננו בנמצא בדורות האחרונים. בענין המכתב שהובא כאן משנת תשנ"ט. אכן צריך להיות שוטה גמור כדי לחשוב שנכתב על ידי האדמו"ר זצ"ל, וגם אם יראו כתב יד שלו כל בר דעת יבין שהכל נכתב תחת אקדחים שלופים על ראשו על ידי... תוכן המכתב מעיד כאלף עדים שנכונה העדות שהובאה למעלה כי הנוסח כולו נכתב ע"י..., וכך גם סוברים חתני האדמו"ר זצ"ל. המכתב גורם בזיונות עצומים לכותביו ומנסחיו, והוא משרת היטב את הצד של חסידי ר"י. |
|
תגיד לזה ששלח לך את השתלשלות הענינים,שאולי הוא חושב שאנחנו מטומטמים,אבל ממש לא.
על כל משפט אני יכול לסתור אותו,אבל חבל להתאמץ הוא כותב שהוא במילא מתנגד,
הוא רק שכח להוסיף שהוא מתנגד לאח הקטן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2012 17:40 |
|
| |
אם אפשר לבקש מכל הכותבים בפורום בשם ויז'ניץ.
כשתגיעו למעלה, תצטרכו לבוא דין וחשבון בפני רבינו זי"ע ובפני רבותינו לבית ויז'ניץ על חילול השם ועל חילול שם ויז'ניץ
תפסיקו להגיב כאן! ותפסיקו להתייחס להשמצות אי אפשר לריב ולהתווכח בלי צד שני.
די!
חד משמעי !
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2012 20:01 |
|
| |
עוד מהאישי
מ פ נ י ק ד ו ש ת ה מ ו ע ד ! ! !
הגלות של האדמו"ר מויזניץ שליטא | | בבקשה נא לא לציין את שמי.
גשמעקר. ראשית שים לב: אדמו"רים הם קודם כל בני אדם!. ובני אדם יכולים לטעות, גם אם הם אדמו"רים!!!.
אני מצפה בראש ובראשונה מאדמו"ר שיהי 'צדיק' ובמובן הכי פשוט של המילה. אם יש לו גם רוח הקודש , זה בטח לא יזיק....
שנית, שים לב:
בתקופת ת"א משנת תש"ה ואילך, אבי ז"ל היה מאוד מקורב לאדמו"ר הישועות משה זצ"ל. (אז הייה הדמשק אליעזר זצ"ל האדמו"ר של ויז'ניץ בת"א) אבי שהייה ניצול שואה ללא קרוב וגואל עבד חצי יום למחיתו וחצי יום למד והתאכסן בישיבה בת"א . האדמו"ר הישועות משה זצ"ל סיפר לנו (אחרי פטירת אבי ז"ל) שאילולא העזרה הכספית (הלירות האנגליות) של אבי ז"ל לא הייה לו מה לאכול (פשוטו כמשמעו!). הם אף למדו באותם שנים בחברותא. אבי ז"ל הייה מאוד מפליג בשבחו של הישועות משה זצ"ל על התמדתו הענקית בתורה, הפרישות, שמירת העיניים ועוד. אבי ז"ל זכה לאכול במטבחה וממטעמיה של לייצ'ו (הרבנית לאה ז"ל בזיווג הראשון) אבי ז"ל עזר הרבה בבית הרב (לפני תקופת אדמו"רותו) בדרכים שונות והיה אז ממש כבן בית. הילדים שני האדמו"רים הנוכחיים, הבנות שנשואות לאדמורי"ם מבעלז, סאטמר וסקוואר זוכרים היטב את אבי ז"ל מתקופת ילדותם.
בתקופה שלפני שזרקו את הר"י מויז'ניץ , הר"י לקח הלוואה מאבי ז"ל בסכום של כ 160 אלף דולר (סכום עתק באותה תקופה.) . הר"י התקשה להחזיר את חובו (גם חובות לאחרים). אעפ"כ אבי ז"ל סבר שהמהלך של האדמו"ר הישועות משה זצ"ל הוא מוטעה ולא נכון. אבי ז"ל נכנס אל האדמו"ר זצ"ל ואמר לו: " דם זה לא מים" אמנם " ער דארף חאפן פעטש" (בתרגום חופשי: " מגיע לו סטירות"). אבל עד כדי כך להרחיקו, לא לאפשר לו להתפלל בביה"מד, לא לבוא לשמחת של הנכדים וכו' וכו'...זה מוגזם, לא הוגן, לא צודק ולא נכון. האדמו"ר השיב לו: "אני מבקש ממך לא להתערב בעניינים האישיים שלי".
בעקבות התשובה של האדמו"ר זצ"ל ועל אף שהר"י הייה בעל חוב גדול לאבי ז"ל. החליט אבי ז"ל שכף רגלו לא דורכת יותר בויז'ניץ! נקודה!. כהוא לא הולך לתפילות ולא הולך לטישים. האדמו"ר זצ"ל פנה אליו וביקש שיבוא לתפילות בשבת ובעיקר לטיש ואף הבטיח לו ישועה . אבל אבי ז"ל התמיד בסירובו. אבי הייה סבור והאמין בכל ליבו שלר"י נעשה עוול. הואהייה הולך להשתתף בשמחות של הר"י ואף זכה בעקבות כך שצעירי הצאן יזרקו עליו מגבות במקווה עם צעקות "שייגעץ" ועוד... (להזכירך אז יהודי מבוגר ניצול שואה בשנות ה 70 לחייו...ולהזכירך אבי ז"ל הלווה לר"י כמעט את כל חסכונותיו...).
לדעתו של אבי ז"ל שהכיר היטב היטב את הנפשות הפועלות מי שבישל את המהלך הייתה הרבנית לייצ'ו - לאה ז"ל. השילוב של 'חוסר האהבה' של הרבנית לייצ'ו לבנה הבכור מחד והחובות הגדולים מאידך, הולידו את המהלך המשונה הזה של הרחקה טוטאלית. (צריך לדעת שבעלי חוב באו לאדמו"ר הישועות משה זצ"ל וביקשו ודרשו את חובם. הוא בהחלט כעס ואף התבטא קשות כמו: 'לווה רשע ולא ישלם') .
אבי ז"ל הכיר את שני האחים מינקותם. הוא הייה חוזר ואומר על הר"י: "ער איז אערלעכר" "ער איז אפיינר" בתרגום חופשי: "הוא ישר"." הוא איש טוב". (אגב, לא מן הראוי שאכתוב מה הייתה דעתו על הרבנית לייצ'ו ז"ל והאח הצעיר). .
לצערי הרב, אבי ז"ל נלב"ע לפני שהחזירו את הר"י לויז'ניץ. ולא זכה לראות בהתגשמות רצונו. |
תוקן על ידי דפתר ב- 11/04/2012 20:12:42
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2012 20:13 |
|
| |
הגלות של האדמו"ר מויזניץ שליטא בבקשה נא לא לציין את שמי. גשמעקר. ראשית שים לב: אדמו"רים הם קודם כל בני אדם!. ובני אדם יכולים לטעות, גם אם הם אדמו"רים!!!. אני מצפה בראש ובראשונה מאדמו"ר שיהי 'צדיק' ובמובן הכי פשוט של המילה. אם יש לו גם רוח הקודש, זה בטח לא יזיק.... שנית, שים לב: בתקופת ת"א משנת תש"ה ואילך, אבי ז"ל היה מאוד מקורב לאדמו"ר הישועות משה זצ"ל. אז הייה הדמשק אליעזר זצ"ל האדמו"ר של ויז'ניץ בת"א אבי שהייה ניצול שואה ללא קרוב וגואל עבד חצי יום למחיתו וחצי יום למד והתאכסן בישיבה בת"א . האדמו"ר הישועות משה זצ"ל סיפר לנו אחרי פטירת אבי ז"ל שאילולא העזרה הכספית הלירות האנגליות של אבי ז"ל לא הייה לו מה לאכול פשוטו כמשמעו! הם אף למדו באותם שנים בחברותא. אבי ז"ל הייה מאוד מפליג בשבחו של הישועות משה זצ"ל על התמדתו הענקית בתורה, הפרישות, שמירת העיניים ועוד. אבי ז"ל זכה לאכול במטבחה וממטעמיה של לייצ'ו הרבנית לאה ז"ל בזיווג הראשון אבי ז"ל עזר הרבה בבית הרב לפני תקופת אדמו"רותו בדרכים שונות והיה אז ממש כבן בית. הילדים שני האדמו"רים הנוכחיים, הבנות שנשואות לאדמורי"ם מבעלז, סאטמר וסקוואר זוכרים היטב את אבי ז"ל מתקופת ילדותם. בתקופה שלפני שזרקו את הר"י מויז'ניץ , הר"י לקח הלוואה מאבי ז"ל בסכום של כ 160 אלף דולר סכום עתק באותה תקופה . . הר"י התקשה להחזיר את חובו גם חובות לאחרים . אעפ"כ אבי ז"ל סבר שהמהלך של האדמו"ר הישועות משה זצ"ל הוא מוטעה ולא נכון. אבי ז"ל נכנס אל האדמו"ר זצ"ל ואמר לו: "דם זה לא מים" אמנם "ער דארף חאפן פעטש" בתרגום חופשי: "מגיע לו סטירות". אבל עד כדי כך להרחיקו, לא לאפשר לו להתפלל בביה"מד, לא לבוא לשמחת של הנכדים וכו' וכו'...זה מוגזם, לא הוגן, לא צודק ולא נכון. האדמו"ר השיב לו: "אני מבקש ממך לא להתערב בעניינים האישיים שלי". בעקבות התשובה של האדמו"ר זצ"ל ועל אף שהר"י הייה בעל חוב גדול לאבי ז"ל. החליט אבי ז"ל שכף רגלו לא דורכת יותר בויז'ניץ! נקודה!. כהוא לא הולך לתפילות ולא הולך לטישים. האדמו"ר זצ"ל פנה אליו וביקש שיבוא לתפילות בשבת ובעיקר לטיש ואף הבטיח לו ישועה . אבל אבי ז"ל התמיד בסירובו. אבי הייה סבור והאמין בכל ליבו שלר"י נעשה עוול. הואהייה הולך להשתתף בשמחות של הר"י ואף זכה בעקבות כך שצעירי הצאן יזרקו עליו מגבות במקווה עם צעקות "שייגעץ" ועוד... להזכירך אז יהודי מבוגר ניצול שואה בשנות ה 70 לחייו...ולהזכירך אבי ז"ל הלווה לר"י כמעט את כל חסכונותיו... לדעתו של אבי ז"ל שהכיר היטב היטב את הנפשות הפועלות מי שבישל את המהלך הייתה הרבנית לייצ'ו - לאה ז"ל. השילוב של 'חוסר האהבה' של הרבנית לייצ'ו לבנה הבכור מחד והחובות הגדולים מאידך, הולידו את המהלך המשונה הזה של הרחקה טוטאלית. צריך לדעת שבעלי חוב באו לאדמו"ר הישועות משה זצ"ל וביקשו ודרשו את חובם. הוא בהחלט כעס ואף התבטא קשות כמו: 'לווה רשע ולא ישלם' אבי ז"ל הכיר את שני האחים מינקותם. הוא הייה חוזר ואומר על הר"י: "ער איז אערלעכר" "ער איז אפיינר" בתרגום חופשי: "הוא ישר". "הוא איש טוב". אגב, לא מן הראוי שאכתוב מה הייתה דעתו על הרבנית לייצ'ו ז"ל והאח הצעיר.. לצערי הרב, אבי ז"ל נלב"ע לפני שהחזירו את הר"י לויז'ניץ. ולא זכה לראות בהתגשמות רצונו.
תוקן על ידי דפתר ב- 11/04/2012 20:27:56
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2012 21:38 |
|
| |
| א_קאלטער כתב: | | אי אפשר לריב ולהתווכח בלי צד שני.
די!
חד משמעי ! |
|
לפעמים אין צד שני.
תוקן על ידי יחביאנו ב- 11/04/2012 21:39:04
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2012 22:11 |
|
| |
"בעקבות התשובה של האדמו"ר זצ"ל ועל אף שהר"י הייה בעל חוב גדול לאבי ז"ל. החליט אבי ז"ל שכף רגלו לא דורכת יותר בויז'ניץ! נקודה!. כהוא לא הולך לתפילות ולא הולך לטישים. האדמו"ר זצ"ל פנה אליו וביקש שיבוא לתפילות בשבת ובעיקר לטיש ואף הבטיח לו ישועה . אבל אבי ז"ל התמיד בסירובו. אבי הייה סבור והאמין בכל ליבו שלר"י נעשה עוול. הואהייה הולך להשתתף בשמחות של הר"י ואף זכה בעקבות כך שצעירי הצאן יזרקו עליו מגבות במקווה עם צעקות "שייגעץ" ועוד... להזכירך אז יהודי מבוגר ניצול שואה בשנות ה 70 לחייו...ולהזכירך אבי ז"ל הלווה לר"י כמעט את כל חסכונותיו..."
אני הייתי ממנה את אביך לרבי מויזניץ, הוא יוצא כאן האישיות הדגולה ביותר בכל הסיפור .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2012 23:35 |
|
| |
| דפתר כתב: | |
עוד סיפור מצמררר, שגרם לי לבכות מהאומללות של הצדיק הלזה... (קבלתי באישי ע"י אחד ששמע מא' מבניו של האדמו"ר מויזניץ שליט"א) בראשית תקופת הגלות (תשמ"ו) בירמץ את בנו הראשון - חיים מאיר, הבמ"צ התקיימה באולם ביהכנ"ס הגדול השתתפו שם בין 200 ל 300 איש בעיקר תושבי ב"ב שבאו נעבעך לשמח את האָבֵל [סליחה, בעל השמחה], ולהביא ספרים לבחור, שאף אחד לא הסתכל עליו... נפתלי פוקס ניסה אמנם לשמח שם, אבל בתכלית היה עצוב מאוד. [הערת הכותב: שבועיים קודם נחגג בקול רינה והמון חוגג הבמ"צ לבנו של הגר"מ ארנסטר - חיים מאיר, בביהמ"ד הגדול בהשתתפות אלפי חסידי ויזניץ מה שעשוי להוסיף לכאורא לעצב העמוק]. בשעה 11.15 כבר היה אחרי הכל (אחרי שנתן טיפ למלצרים...) הרה"צ יצא מהאולם לכיוון ביתו, בעל רכב אחד התנדב לקחת אותו... בדרך עוצר אותם בחור אחד, ומחווה בידו כאילו שמבקש טרמפ, הרה"צ פותח את החלון ושואל אותו לאן אתה צריך להגיע? עונה לו הבחור הפושע הזה: אני לא צריך להגיע לשום מקום, אני רוצה שאתה תגיע לקבר כמה שיותר מהר, ושפך עליו קיתונות של מילים גסות וניוול פה... שתסמרנה שערות הראש. הנהג, במקום לסגור את החלון ולתת גז התחיל להתווכח עם הבחור הזה ולצעוק עליו, וכך נמשך המחזה המביש הזה כשלש דקות תמימות... לקינוח, ירק הישר לתוך פרצופו, וברח. לאחר ההשפלה והבזיונות הנוראים, כשהגיע הביתה תפס בעל הרכב את עצמו וביקש מחילה מהרב שליט"א שראשו לא היה במקום לברוח משם, וכאילו גרם לו בזה בעקיפין עגמ"נ, ששמע את הקללות והניוול פה מהבחור הנ"ל והיריקה המשפילה וכו'. הרה"צ אמר לו: גלייב מיר ס'ארט מיר נישט בכלל אויף דעם וואס ער האט מיר אן געשריגען, און ס'ארט מיר נישט בכלל אויף דעם שפיי זיינע, ס'ארט מיר נאר אז א בחור וואס דרייט זיך ביים הייליגן טאט'ן רעדט אזעלעכע דיבורים... [בתרגום חופשי: תאמין לי, לא אכפת לי על הצעקות שצעק עלי, לא אכפת לי גם על היריקה שירק עלי, מה שכן אכפת לי, זה שבחור שמסתובב אצל אבי הקדוש מדבר דיבורים כאלו...]
פחד פחדים..........
תוקן על ידי דפתר ב- 19/03/2012 20:48:01 |
|
תמונה מהבמ"צ של בן הגר"מ ארנסטר בביהמ"ד הגדול בויזניץ כשבועיים לפני....
אגב: מצד שמאל נראה הגרא"ד הורוויץ זצ"ל חותנו של האדמו"ר הרמ"מ שליט"א
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2012 02:23 |
|
| |
יש דבר נוסף שאני מתפלא שזה לא נכתב כאן עדיין, מה שבעיקר קשור לתקופה שלפני גלותו. ובכן, אקדים ואומר שאני יודע שעוד רגע קט חסידי ויזניץ דכאן יצעקו כמה שזה שקר, ואיך שאני מנדליסט, אך הנני סבור שאם כבר פותחים את הקלפים, מן הראוי שנושא זה יוזכר כאן. התקופה שבה ר' ישראלטשע כיהן כרב גם אם זה היה ללא הכתרה בומבסטית, הוא היה הדמות הכי מרכזית אחרי הרבי, הוא ניהל את הכל ושלט ביד רמה, הלך עם פעלץ אפילו כפי שניתן לראות בתמונה דלעיל (ובמאמר מוסגר, דבר שאחיו הקטן אפילו לא העיז לעשות בשנותיו הכי יפים) זה אולי פרט שולי אבל רק מראה מה היה כוחו. וכאן נשאלת השאלה, אם הוא היה כ"כ אהוב ואהוד על החסידים, והם ציפו וייחלו להשבתו בהיחבא, אז איך זה שכמעט אף אחד מהם לא פעל בשום דרך להחזירו? גם אם נגיד שברבות השנים כשר' מנדלה התחיל לשלוט החלה טרור למי שבכלל העיז לחשוב ע"כ, אך עדיין, מהלך שכזה לקח כמה שנים טובות, ואת זה אפשר אולי להגיד מאמצע שנות ה"נ", אבל עד אז הוא הרי לא הצליח להשתלט בצורה כ"כ טוטלית על כל החסידים, מהלך כזה בד"כ נובע מדור חדש שגודל שחונכו על ברכיו, כפי שאכן היה, וכפי שניתן לראות היום, כשלמעשה האברכים הצעירים דהיום לא זוכרים כמעט מציאות שהרבי של היום היה מחוץ לחסידות. אלא כידוע ר' ישראלטשע עם כל הטוב לב שבו, ושעזר לנזקקים, ואין צורך להרחיב בזה כי העובדות ידועות, אבל במגביל לכל זה, הוא היה רב מאוד קשוח, קנאי וקיצוני, שלא ספר אף אחד ממטר, ולא משנה כמה כסף או השפעה היה לו, אם הוא החליט על משהו הוא הלך עם זה עד הסוף, ייתכן שתכלית אלו נתונים נחוצים לרב קהילה, אבל זה משאיר הרבה שונאים מאחור, וכפי שידוע לנו על השונאים שצבר האח הצעיר במהלך שנות רבנותו, כך גם היה לאח הגדול בשנים שהיה לרב, ע"פ חשבון פשוט, הוא היה רב בערך דור אחד, עד שצבר מספיק שונאים, עד אשר שמחו כולם שהתפטרו כבר מה"נודניק הקפדן", וזה גם מה שקרה אח"כ לאחיו, אחרי שהוא גידל עוד דור. את גישתו הקפדנית יודע כל מי שמכיר אותו, גם היום יש לו את הקטע הזה, אלו שמכירים אותו מאז, מעידים שהוא התמתן המון במשך הזמן, אך עדיין א"א להגדיר אותו כחייכן נעים הליכות כמו הסקולן'ר למשל. גם צריך לזכור, שגם המושכים בחוטים ניזונים מדעת הקהל, והרבי בעצמו נהיה מושפע מזה, כי הוא רק שומע מה שלוחשים לו העומדים מאחורי הכיסא, וזה אגב תקף בכל חסידות. אז בפשטות, כמענה לשאלה למה החסידים לא הקימו קול זעקה או לפחות ניסו להשפיע על החלטת הגירוש בכל דרך אפשרית על גירוש רבם האהוב, אפשר להגיד שהם נהנו מאוד מהמהלך, וקיוו שהאלטרנטיבה שהוצע יהיה להם יותר נוח. גילו נאות מחייב: כפי שכבר ציינתי בעבר, אני מאוד אוהב את הרבי ר' ישראלטשע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2012 02:50 |
|
| |
בענין ההנהגה הקשוחה לא דק מר, כי סיגנונו נטה לסיגנון הויזניצאי הוותיק למורת רוחו של אמו ע"ה, אך בויזניץ לא בדיוק סבלו מזה, זה היה טבעי.
בענין השונאים מבפנים . הרי זה ממש לא נכון עובדתית, כי היה לו הרבה תומכים מבפנים כל הזמן לאורך כל השנים, אבל למעשה אצל כולם (לפחות אלו שלא פרשו או הופרשו) הרבי זצ"ל היה בכל זאת יותר חשוב להם וכל התערבות בהנהגת הרבי ז"ל היא מרידה במלכות ועל אחת כמה בענינים משפחתיים
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2012 10:51 |
|
| |
חיזוקתשובה,
לא כתבתי את שכתבתי מתוך הזיכרון, גם כי אני לא מספיק מבוגר בשביל לזכור, וגם אני לא חסיד ויזניץ, ובכלל לא הייתי בארץ עד לתחילת שנות הס'. הכרתי אותו בתקופת הגלות כשהיה מסתובב אצל דודו במונסי.
אבל זה מה ששמעתי מאנשים (נייטרלים) שזוכרים את התקופה ההיא ואת הלך הרוח הכללית סביב העניין. זה שהיו לו תומכים מבפנים, אינו סותר שהיו יותר שונאים מתומכים. ועם השנים כנראה הוטה הכף לטובתו עם הצטברות השונאים את האח הקטן, אבל מי שזוכר, בהחלט יודע שהציבור בחלקו הגדול והמכריע שנא אותו לפני הגירוש.
|
|
|
|
|
