האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א * תקופת הגלות

קצת חבל שהאשכול גלש למחוזות של דיון באישיותו של שרולצ'ה וכמה שהקהל הוויזניצאי בעצם אוהב אותו. זה חבל משום שאישיות האדמו'ר, כל אדמו'ר, מעולם לא עמדה למבחן ולא על זה בסיס כוחה, וגם אם הקהל הוויז'ניצאי לא היה אוהב אותו אלא את מנדלה לא היינו רואים מצב שונה היום.

אני מציע להחזיר את הדיון לנושא המקורי - מדוע הוא עף מוויז'ניץ? בגלל מצוקה כספית מעיפים ומתנכלים לבן בכור אהוב? ועוד בוויז'ניץ, החסידות העשירה הזאת? ולמה הוא חזר? איך הוא חזר? למה מנדלה לא הסכים שמגיע לו הבכורה?? 

יותר ממאה פניות באימיילים ובמקומות אחרים של רבים וטובים המתחננים ומבקשים לדעת את האמת המרה איך קרה דבר שכזה שמסלקים בן עם משפחתו מן הבית בצורה כל כך אכזרית. איני יכול לענות לכל אחד בנפרד אז אעשה זאת כאן ובקצרה

את פרשת גלותו של ישראל'צע תמצאו בעשרות דפים שכתבתי בעיתונים שלי בשנים ההם במיוחד כשהיכו ועינו אותו. לכתוב את הכל מתחילת הסיפור כל היום לא יספיק לזה. ולכן אכתוב את העיקר את ההתחלה מהיכן התחיל הכל ולאן זה התגלגל. זה מצער וכואב, על הפרשה הזו לא רוצים לדבר, יעסקו בפרוטות וזוטות ולא בעיקר העיקרים שהוביל להיסטוריה הזו

בבית הרבי מויזניץ פרצה מלחמה קשה בין הרבנית לכלתה, אשתו של ר' ישראל'צע. הרבנית שנאה אותה שנאה קשה, היא הבטיחה אז כי אשתו של ישראל'צע לא תהיה הרבנית היורשת, ובשביל לקיים את הבטחתה זו, היא נאלצה לפגוע בבנה, מפני שהוא לא היה מתגרש ממנה

האדמו"ר שנקלע למצב הקשה מבית, נשלט על ידי אשתו הרבנית הוא לא יכל לה, היא זו שהחליטה אז, והיא זו שהובילה למצב שיסולק. המתינו לישראל'צע בסיבוב, וכאשר הכניס את ויזניץ לחובות של יותר ממליון דולר, היתה זו עילה מספקת לסלקו וכך הגשימה הרבנית את רצונה, שהרבנית תהיה אשתו של מנדלי ולא אשתו של ישראל'צע

כאן התחיל כל הסיפור ומכאן התגלגלו הדברים, עד שהאדמו"ר החליף נשים. הרבנית הלכה לעולמה, ולחייו נכנסה רבנית אחרת והיא שינתה כיוון, היא לא אהבה את מנדלי ויחד עם הבנות-האחיות החזירו את ישראלצ'ע ואת גיסתם והאדמו"ר שתק, הוא ידע כי הוא במצב של אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר, מראש הוא לא היה בעד לסלק את ישראל'צע, אבל לא היתה לו ברירה הוא לא יכל לרבנית שתבעה זאת בכל מחיר, ושמח שהוא חזר לויזניץ, אם כי כאב לו שמנדלי נפגע, אבל ידע כי מנדלי נהנה ממלחמת אמו באשתו של ישראל'צע ולא קיבל את מה שהיה לו בזכותו אישיותו

אבל איך הציבור הוויז'ניצאי התעלל בו אז בכזאת רמה? הם באמת כאלה רומנים טיפשים (והלא בדק_הבית טוען שהם גרמנים בכלל...?) הרי היתה אווירה קיצונית ברחוב נגדו. כל זה רק בגלל מלחמת שוויגער - כלה?? אתמהה.

זכורני כשהגעתי עם אבי להזמינו לבר מצווה של אחי, הוא ישב על סטנדר ולמד בביתו דאז, ברחוב הרב הירש. לא היה שם משב"ק, לא היה כלי כסף על השולחן, בשביל לעשות לחיים הוא היה צריך לחפש ולפתוח בקבוק מיץ ענבים פשוט כאחרוני האברכים הבני ברקים יושבי כולל פונביז'. הבדידות והמסכנות של מי שיחלוש ברבות הימים על ממלכת וויז'ניץ המפוארת זעקה. מי שיגיד שהכל בגלל מלחמת נשים, לדעתי טועה.  

עוד סיפור מצמררר, שגרם לי לבכות מהאומללות של הצדיק הלזה...

(קבלתי באישי ע"י אחד ששמע מא' מבניו של האדמו"ר מויזניץ שליט"א)

 בראשית תקופת הגלות (תשמ"ו) בירמץ את בנו הראשון - חיים מאיר, הבמ"צ התקיימה באולם ביהכנ"ס הגדול השתתפו שם בין 200 ל 300 איש בעיקר תושבי ב"ב שבאו נעבעך לשמח את האָבֵל [סליחה, בעל השמחה], ולהביא ספרים לבחור, שאף אחד לא הסתכל עליו... נפתלי פוקס ניסה אמנם לשמח שם, אבל בתכלית היה עצוב מאוד.

[הערת הכותב: שבועיים קודם נחגג בקול רינה והמון חוגג הבמ"צ לבנו של הגר"מ ארנסטר - חיים מאיר, בביהמ"ד הגדול בהשתתפות אלפי חסידי ויזניץ מה שעשוי להוסיף לכאורא לעצב העמוק].

 בשעה 11.15 כבר היה אחרי הכל (אחרי שנתן טיפ למלצרים...) הרה"צ יצא מהאולם לכיוון ביתו, בעל רכב אחד התנדב לקחת אותו... בדרך עוצר אותם בחור אחד, ומחווה בידו כאילו שמבקש טרמפ, הרה"צ פותח את החלון ושואל אותו לאן אתה צריך להגיע? עונה לו הבחור הפושע הזה: אני לא צריך להגיע לשום מקום, אני רוצה שאתה תגיע לקבר כמה שיותר מהר, ושפך עליו קיתונות של מילים גסות וניוול פה... שתסמרנה שערות הראש. הנהג, במקום לסגור את החלון ולתת גז התחיל להתווכח עם הבחור הזה ולצעוק עליו, וכך נמשך המחזה המביש הזה כשלש דקות תמימות... לקינוח, ירק הישר לתוך פרצופו, וברח.

 לאחר ההשפלה והבזיונות הנוראים, כשהגיע הביתה תפס בעל הרכב את עצמו וביקש מחילה מהרב שליט"א שראשו לא היה במקום לברוח משם, וכאילו גרם לו בזה בעקיפין עגמ"נ, ששמע את הקללות והניוול פה מהבחור הנ"ל והיריקה המשפילה וכו'.

הרה"צ אמר לו: גלייב מיר ס'ארט מיר נישט בכלל אויף דעם וואס ער האט מיר אן געשריגען, און ס'ארט מיר נישט בכלל אויף דעם שפיי זיינע, ס'ארט מיר נאר אז א בחור וואס דרייט זיך ביים הייליגן טאט'ן רעדט אזעלעכע דיבורים...

[בתרגום חופשי: תאמין לי, לא אכפת לי על הצעקות שצעק עלי, לא אכפת לי גם על היריקה שירק עלי, מה שכן אכפת לי, זה שבחור שמסתובב אצל אבי הקדוש מדבר דיבורים כאלו...]


פחד פחדים..........