| נשלח ב-19/3/2012 23:38 |
 |
| |
מכל מלמדי השכלתי...
לפעמים אני מקנאה בתינוקות,או יותר נכון בשלווה שלהם,כמה מלאכיים וחסרי דאגות..
אם תגידו "בטח,הם לא מבינים,למה שידאגו?"על כך כבר נאמר "יוסיף דעת יוסיף מכאוב"
ובכל זאת אני לוקחת מוסר השכל לתשומת ליבי,צריך ללמוד לבטוח בה' ללא ספיקות,להרגיש שאנו תלויים בו תלות מלאה,
ברגע שנבטח ונאמין באמונה שלימה ,ייקל לנו,ולא נדאג את דאגות המחר,אנחנו בונים בניני דאגות ,מה יהיה אם...
חשבתם על זה שיכול להיות שבכלל לא יהיה...ואז לא חבל על הבריאות שנהרסת עם דאגות שווא?!(הנפש משפיעה על הגוף)
דיה לצרה בשעתה...אם נגיע ,כשנגיע לבעיה נחשוב כבר מה לעשות,אמונה תמימה ומרגיעה-כמו תינוק שבע ,שאינו דואג מה יאכל ארוחה הבאה,ומי שיש לו פת בסלו ושואל מה יאכל למחר-מקטני אמונה...
שתפו בדברים שגם אתם למדתם,נחכים אחד מהשני...
_________________
חבר אמיתי רואה את העצב שבעיניך, בזמן שכל השאר מאמינים לחיוך שעל פניך...
חבר- שומע את מה שהנך אומר, ואילו חבר טוב שומע גם את מה שאינך אומר......
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2012 23:58 |
|
| |
איזה יופי שבאת והכנסת חיים...
כשיעלה לי משהו אכתוב, אי"ה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2012 21:27 |
|
| |
פעם הייתי נורא עצוב.
אז הלכתי לטייל ליד רפת כדי לקבל מצב רוח.
ונורא קינאתי בפרות שאוכלות כל הזמן בלי דאגה, ולא תובעים מהם כלום.. לא מלחיצים..
עד שראיתי שבאמצע האוכל הפרה עושה...... והכל מתערבב והוא לא שם לב, ולא איכפת לו מכלום.
אמרתי לעצמי:וואלה וואלה, אחורה פנה, סורי, לא התכוונתי לקנא בך. ביי ביי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2012 21:31 |
|
| |
פעם ראיתי כתבה בעיתון על קבצן שקיבל בירושה המון כסף, והלך ופיזר את זה ברחוב.
אז נורא התעצבנתי עליו: עד שאתה כבר מרוויח יפה, אתה זורק הכל במכה אחת?
עד שחשבתי שבעצם זה משל על כל מיני בני אדם שלא מנצלים את הזמן והשכל והיכולת שלהם,
ומפזרים את זה על כל מיני שטויות.
ואז נהייתי עצוב מזה שהערתי לעצמי הערה ברמיזה מתוחכמת, וצעקתי על עצמי חזק על החוצפה הזאת.
עד שעצמי ענה לי, אם אתה ככה מתרגז, אתה לא חכם, לא התכוונתי אליך בכלל.
|
|
|
|
|
