אני מרגיש - משמע, אני צודק!

"בטהובן היה יוצר ענק" זה לא טיעון אלא טענה, כמובן. הטיעונים שיובאו כדי לתמוך בטענה זו יהיו סובייקטיביים. שוב פלא שעליי להסביר דברים כה פשוטים.

לא. כל אחד מהדנים בטוח שיש לו כלים מדידים להראות מדוע בטהובן יוצר גדול.

נתפסת לבטהובן כי זה שהוא גדול בעיני הרבה אנשים נראה לך עוזר לטענתך. אנא קח יוצר ליגה ד', טען כי הוא היוצר הגדול מאז ומעולם, והראה איך רגשותיך אמורות לשכנע מישהו, כי אכן כך.

לאחר מחשבה נוספת, הדוגמא של בטהובן גרועה מאוד, לדעתי, אך היא אהובה עליך. בא ונשיך איתה.

כאשר הדיון יהיה על עצם ההנחה כי בטהובן יוצר גדול, האם לדעתך כאשר הטיעונים של הצדדים בויכוח הינם -"אני מרגיש כי בטהובן יוצר גדול", ושל משנהו -"אני מרגיש כי בטהובן יוצר פצפון", לדיון שכזה, האם יש תוחלת לדעתך? תכלית? ערך דיוני? ערך כלשהו?

האם דיון שכזה היה ראוי לשקול בין כתליו של "עצור כאן מוסיקאים חושבים"?

יכול להיות שמעורבים בו תחושות ואינטואיציות, אדם "חושב" תפקידו לבור המוץ והתבן ולמרכז את השאלות בחלק הלוגי שבהם.

מאחר ותחושות ואינטואיציות לא יכול לקדם שום דיון לשום מקום, ומאחר והן לא יכולות להיות לגטימיות כטיעון עד שלא יפרשו ויוכיחו מאין נובעת אותה אינטואיציה ותחושה, צריך פשוט להפסיק להעלותן כטיעון.

ואגב, כמו שאמרתי נראה לי שמאות ואלפי הדפים בספריך די מיותרים לפי עמדתך דפה.
אתה יכול פשוט להודיע בשתי שורות מה המסקנה ולהוסיף שורה בסוף: "אלו הדברים הגה רבינו מיכי הגדול והגיע אליהן מכח האינטואיציה, התחושה וההרגשה שלו". הא ותו לא. כל השאר זה סתם מכבסת מילים.

ניקח לדוגמא את הויכוח הלגיטימי ביננינו לפני חודשים מספר, האם מורכבות היצירה מעידה על יוצר אם לאו. ויכוח מעניין עם צדדים לוגיים לכאן ולכאן. למעשה, מדוע טרחת בכל כך הרבה הוכחות וראיות לוגיות? יכלת פשוט להגיד כי האינטואיציה שלך הובילה אותך לכך וכל טיעונינו היו נסתמים כבאבחת חרב.