|
|
| נשלח ב-1/4/2012 21:55 |
 |
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | שותף
אתה יודע את הסוד גם למה? הרי צריכה להיות סיבה לשינוי הזה- אוסיף לך כי גם אהרון הכהן כך.
|
|
משה הוא שורש הרבנות כמו שאברהם הוא שורש האבהות (ואם תרצה, גם אהרן הוא שורש הכהונה. אבל לא בטוח בזה הוא לא נקרא אהרן כהננו).
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 22:03 |
|
| |
לי נראה שמשה הינו אב הנבואה או אב המנהיגות. שורש הרבנות של התורה שבעל-פה הוא אהרן הכהן או עזרא הסופר או רבי עקיבא.
תוקן על ידי מ80 ב- 01/04/2012 22:04:40
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 22:07 |
|
| |
אתה משתמש במילה שורש-
בפשטות יותר- התאר רב, באה מידיעה בתורה- כל הרבנים נולדו לאחר מתן תורה התורה קדמה להם -משה קדם לתורה .
וכן אהרון קדם לכהונה, וכן אברהם חי לפני שהפך לאבינו,
ואם תקשה על יצחק ויעקב- עיין, למה אומרים בשמונה עשרה- לפני כל אחד אלוקי.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 22:18 |
|
| |
יפה ירוחם. זה פשט טוב. ואפשר לומר שאברהם היה אברהם עוד לפני שהיה אבינו, משה משה לפני שהיה רבינו, ואהרן אהרן לפני שהיה כהן גדול. ואילו הרבנים שנקראו רבי או רב, בד"כ ייחודם בא לביטוי אחרי שהוסמכו לרבנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 18:18 |
|
| |
מ יקר,
אני מבין מה אתה מנסה , אבל בדביקותך העקשנית בתבניות ישנות כולל (ובמובן מה אולי בעיקר) בצדדים המוחמצים שלהם, אתה מונע מעצמך את היכולת להגיע להבנה ישרה ופשוטה כזו.
ערב פסח עכשיו ואם לא תפטר מהחמץ הזה עכשיו, מתי ?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 18:25 |
|
| |
אישציפור היקר,
תן בבקשה דוגמא לתבנית ישנה. מה לטעמך תבנית חדשה שצריכים להשתמש בה?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 18:28 |
|
| |
למשל זו שמניחה מראש שכל דבר אצל הקדמונים היה מושלם, ואסור לסור ממנו גם אחרי שהקמת גרסה עצמית בהירה ומוגדרת היטב בתורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 18:42 |
|
| |
אין אדם מושלם, וממילא לא יכול להיות חכם, אם קדמון אם חדש, אשר כל דבריו מושלמים. אם לומד הגיע לגרסה עצמית ברורה ומוגדרת היטב בתורה, מה טוב. אולם עליו לזכור שכל החכמים שקדמו לו גם להם היתה גרסה עצמית ברורה ומוגדרת היטב בתורה. אם איננו מבין את דבריהם לפי גרסתו, אזי גרסתו איננה שלמה. ואם מבין את דבריהם לפי גרסתו, עליו לדעת שהבנתו חלקית. יתירה על כך, ככל שיתייגע בתלמוד תורה, כן ילמד שהגרסה אליה הגיע איננה אלא מבוא לגרסה שלמה יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 19:20 |
|
| |
מ
מה שאופיני אצלך- אתה לא מעלה בדעתך אפילו את האפשרות שהראשונים טעו, בהתנהגות, בלימוד ,בסברא, בהלכה וכו'.
זו לא אפשרות אצלך, מכאן שאי אפשר לברר איתך טעויות באמונת חכמים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 21:20 |
|
| |
ירוחם,
כתבת דברים שונים: התנהגות, לימוד, סברא, הלכה. אם התכוונת בהתנהגות למוסר ומידות, אזי המוסר והמידות של חכמים הינם בד"כ גם בהתאם לדורותיהם. לדוגמא, שיטת המידות הממוצעות של הרמב"ם התאימה את דרכו של רבי לתורת המדות של אריסטו, בדורו בו רבים למדו חכמות חיצוניות. אם התכוונת בלימוד לפירושים, לתורה פנים רבות, ופירושים שהתקבלו ע"י חכמים וכלל ישראל במשך הדורות, יש להם אחיזה חזקה באמת. באשר לסברות של חכמים מדורות קודמים, נדרשים יגיעה רבה ולימוד בעיון כדי להצליח לרדת לסוף דעתם. באשר להלכה, נדרש לדעת מה מקורות הפסיקה וטעמיה. נטייתם של צעירים להתווכח ולחדש, אולם ידיעה אמתית של התורה הינה תולדה של מתינות וסבלנות. לדוגמא, מה שרבי שנה במשנה הן הלכות שחכמי דורו קיבלו מדורות קודמים, ואילו הלכות שחידש מדעתו שנה בתוספתא. עוד דוגמא, רש"י והרמב"ם, למרות שהגיהו את דבריהם מאות פעמים, הוציאו כמה גרסאות לפירושיהם, בהם תיקנו טעויות מגרסאות קודמות או שיפרו את פירושיהם. עוד דוגמא, הרמב"ם של משנה תורה שמרן יותר מהרמב"ם של פירושו למשנה או הרמב"ם של הלכות הירושלמי, למה? כי זו דרכה של תורה. חכמים יכולים לטעות, ומי שמתאמץ יוכל למצוא טעויות כמעט אצל כל חכם, אלא שלחפש ולמצוא טעויות אצל אחרים זו חכמה קטנה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 22:31 |
|
| |
מ המידות של אריסטו אינן המידות של היום הן לא מתאימות, מידות המוסר שהיה מקובל בדורו של הרמב"ם אינן מקובלות היום
תוצאות היגיע שמשקעים בהבנת דברי חז"ל, זו אשליה אופטית זו התוצאה של מוחו של אדם של האדם היגע,
נכון שצריכים זרעים לצמיחת הפרחים- אבל הפרחים לא יצמחו אם לא יהיה גנן טוב וחכם לטפל בהם,
ליחס את הערוגה היפה רק לזרעים- היא חטא לאמת.
לא צריכים לחפש טעויות אצל חכמי העבר- הם קיימים בלי לחפש, הידיעות של חכמנו היו חסרים, מכל בחינה שהיא,
אבל מה שאמרתי- כי אתה מקבל בעיינים סגורות את כל דבריהם, כי כך חונכת,
ואם מתחדש לך בראש חידוש עצום- אתה מבטלו מידית אם זה מתנגש בדעת הקדמונים
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2012 00:18 |
|
| |
ירוחם,
אי-אפשר להבין דברי תורה מבלי להתייגע על תלמודם, כי זו מהותה של תורה. צריך להתייגע כדי להבין את תורתם של חכמינו לדורותיהם. כאשר מתחדשים חידושים, וטוב שיהיו חידושים, הרי שהינם תולדה של היגיעה והקבלה,
כדברי הירושלמי: כל מה שעתיד תלמיד ותיק לחדש לפני רבו כבר נאמר למשה מסיני.
אתן לך דוגמא: באיזו לשון צריכים ללמוד תורה?
יש לכך שלוש תשובות:
א. בלשון הקודש.
ב. בלשון הקודש תוך שימוש במלים זרות אם נדרש.
ג. בלשון בה הציבור מדבר.
מה היסוד לכל שיטה?
א. התורה קדושה ואי-אפשר להלביש את רוחניותה אלא בלשון הקודש.
ב. התורה ניתנה לבני אדם, ואם יש מושגים מלשונות זרות שהציבור משתמש בהם בלשונו ונדרשים להלכה, מותר ורצוי להשתמש בהם, כדי שדברי תורה יהיו ברורים.
ג. המחשבות התורניות מופשטות ואפשר לעסוק בהן בכל לשון, בפרט בלשון המקובלת על רוב הציבור.
מה החסרונות של כל שיטה?
א. חוסר אפשרות לדבר דברי תורה עם יהודים שלא יודעים בכלל או היטב את לשון הקודש.
ב. חוסר הבנה של מלים זרות בדורות הבאים. לדוגמא, להרבה מלים זרות במשנה, יש פירושים שונים אצל הראשונים. עוד דוגמא, הלעזים של רש"י בלשון צרפתית עתיקה.
ג. קושי בלימוד בדורות הבאים, אחרי שהשפה בה דיברו נשתכחה. מיעוט ידיעת לשון הקודש.
מה הבעייתיות בדורות האחרונים?
העברית המודרנית נבנתה בהשפעת תחביר ומשמעויות של הלשונות צרפתית, רוסית ואנגלית. אם רוצים לקדשה, צריכים לעסוק יותר במקרא, ואז לומדים פחות משנה וגמרא. ואם לומדים גמרא ומשנה, חלק ניכר מהזמן נדרש לביאור מלים זרות או להבנת ארמית, ונמצאת הידיעה בלשון הקודש בינונית.
מסקנה: אם השיטה הראשונה נכונה, אזי חכמים שאחזו בשאר השיטות טעו, ובכל זאת עלינו לקבל את טעותם אם ברצוננו ללמוד תורה שבעל-פה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2012 10:52 |
|
| |
מ
העברית המודרנית נבנתה בהשפעת תחביר ומשמעויות של הלשונות צרפתית, רוסית ואנגלית. אם רוצים לקדשה, צריכים לעסוק יותר במקרא, ואז לומדים פחות משנה וגמרא. ואם לומדים גמרא ומשנה, חלק ניכר מהזמן נדרש לביאור מלים זרות או להבנת ארמית, ונמצאת הידיעה בלשון הקודש בינונית.
השפה תמיד מתחדשת- למשל בתורה הוסיפו את המילה האפריקנית- טוטפות- את המלה הערבי מן- ועוד רבים.
מי שחידש הרבה יותר מבן יהודה- את העברית- היה רבי, ובית מדרשו- השפה התחדשה ושונתה בכתיב ובקריא.
ואכן בעיתם של הרבה מחז"ל שהם לא הכירו את העברית המקראית את יסודה של השפה.
ולכן יש הרבה שיבושים בהבנת הפסוקים- וכתוצאה מכך גם להלכה הפסוקה
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2012 12:24 |
|
| |
ירוחם,
דרכה של לשון להתחדש, אולם השאלה האם החידושים נובעים מייחודה ומקורותיה, או כחיקוי של לשונות זרות.
התנאים דיברו בלשון הקודש, אולם הכניסו אליה מלים רבות מלשון יוונית, ושכחו הרבה מדרכיה הדקדוקיות.
האמוראים כבר לא ידעו את פירושן של מלים רבות בלשון הקודש. רבי וביתו היו בקיאים בלשון הקודש, ועל-כן יכלו לחדש היטב את הלשון. כנ"ל רש"י שחידש מלים רבות בעברית מתוך הבנה עמוקה של דרכי הלשון. בתקופת הראשונים המדקדקים קבעו חוקי דקדוק המבוססים על הפילוסופיה האריסטוטלית, ובהם משתמשים עד לימינו, אלא שלשון הקודש הינה במהותה לשון נבואה ושיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2012 12:48 |
|
| |
מ,
ומה קורה אם אתה משוכנע לגמרי שאתה מבין היטב (ויש לך ראיות מופתיות לכך מן המקרא, מן המשנה וכו') אלא שלפי הבנה של כאלו שלא ירדו לסוף דעתם של מקורות שממחזרים מימרות שהם מבינים באופן מסולף אם בכלל, דבריך לא מתאימים לאלו של קדמונים ?
תוקן על ידי אישציפור ב- 03/04/2012 12:52:07
|
|
|
|
|
