כידוע בשבת חל ראש חודש ניסן וכולם יוצאים לברך ברכת האילנות.
בשבת רב בית הכנסת התחיל לפלפל בהלכות ברכת האילנות האם גם נשים חייבות האם זה חל ביום ולא בלילה
דווקא בניסן או שאפשר לפני ועוד ועוד.
ואני אמרתי לעצמי ברכה כל כך פשוטה שבאה מהלב כדי לבטא שמחה על הטבע הפורח
על הפרחים והעצים המלבלבים.
למה להרוג את הספונטניות בדקדוקי הלכה ונוסח ארוך כאורך הגלות וטכנוקרטיות מרגיזה.
האם זה תורם למשהו האם לא הגזימו?
בכלל עלתה בי המחשבה שככל שמתעמקים יותר בהלכה מאבדים את הטעם האמיתי במצווה
אולי בכלל עדיף ללמוד את הדינים הכי בסיסיים וזהו.
וכך זה גם בהלכות הפסח הדקדוק בכזית מצה וכזית מרור ודקדוקים ופרטי הלכות עד שכבר
הרגו את הנשמה של כל הענין שלשמו נתנה המצווה.
מה אתם אומרים?
נשלח ב-25/3/2012 09:20
דבריך בנוים על ההנחה כי לא ההלכה היא נשמת היהדות
נשלח ב-25/3/2012 09:23
הברכה הזאת באה לבטא הודיה לה' על הטבע היפה והפורח למה להעמיס על הברכה הפשוטה הזאת תילי תילים של פרטי הלכות אשה שרואה את הטבע המלבלב למה שלא תברך מה בכלל ההוא אמינא להגיד שזאת מצוות עשה שהזמן גרמא והיא לא חייבת ושתשמע מהגברים. הוציאו את כל הרוח מהמפרשים עם כל הפרטים האלה.
נשלח ב-25/3/2012 09:28
גם הדיונים בגמ' אם אשה חייבת במצה (לעומת חיובה באיסור חמץ) הוציאו לאשתי את החשק ממצה ומרכזים את מירצה בביעור חמץ ובכל זאת לא נמנעו מדיון בכך
נשלח ב-25/3/2012 09:35
תלמידטועה כתב:
דבריך בנוים על ההנחה כי לא ההלכה היא נשמת היהדות
(מה שרציתי לכתוב)
נשלח ב-25/3/2012 09:42
ההלכה לדעתי באה לבטא רעיונות היא משרתת את הרעיון ומגשימה אותו בחיי המעשה אבל ברגע שעושים ממנה את העיקר מאבדים את כל הטעם ברעיון. וברכת האילנות היא דוגמא מצוינת לדעתי לרעיון יפה שבא מהלב ששחטו אותו לגמרי ע"י התעסקות יתר הלכתית.
נשלח ב-25/3/2012 09:48
ואולי הרעיון הוא שאף שלבך מתרנן למד לכלוא אותו מעט ולתת לו "לדבר" רק לפי המסגרת ההלכתית?
נשלח ב-25/3/2012 09:58
דייר הרב שלך לא דן אם מותר להגיד ברכת אילנות בשבת?
נשלח ב-25/3/2012 10:02
דייר כתב:
כידוע בשבת חל ראש חודש ניסן וכולם יוצאים לברך ברכת האילנות.
בשבת רב בית הכנסת התחיל לפלפל בהלכות ברכת האילנות האם גם נשים חייבות האם זה חל ביום ולא בלילה
דווקא בניסן או שאפשר לפני ועוד ועוד.
ואני אמרתי לעצמי ברכה כל כך פשוטה שבאה מהלב כדי לבטא שמחה על הטבע הפורח
על הפרחים והעצים המלבלבים.
למה להרוג את הספונטניות בדקדוקי הלכה ונוסח ארוך כאורך הגלות וטכנוקרטיות מרגיזה.
האם זה תורם למשהו האם לא הגזימו?
בכלל עלתה בי המחשבה שככל שמתעמקים יותר בהלכה מאבדים את הטעם האמיתי במצווה
אולי בכלל עדיף ללמוד את הדינים הכי בסיסיים וזהו.
וכך זה גם בהלכות הפסח הדקדוק בכזית מצה וכזית מרור ודקדוקים ופרטי הלכות עד שכבר
הרגו את הנשמה של כל הענין שלשמו נתנה המצווה.
מה אתם אומרים?
נ.ב.
מהדיון שלך, לא ההלכה הורגת את הנשמה, אלא הרב של בית הכנסת שלך, הרג את השמחה של ברכת האילנות.
נשלח ב-25/3/2012 10:06
דייר מישהו הרשה לך לשמוח על הטבע הפורח? הלא המפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה וכו'. האפשרות שנותרה היא להכניס את הנאה אילן זה למסגרת ההלכה.
נשלח ב-25/3/2012 10:22
בעלבעמיו זאת בדיוק טענתי שהפכנו להיות רובוטים שפולטים ברכות וקוראים אותן מתוך דפים
מודפסים עם נוסח קבוע עד שלא נשארה מההתרגשות וההתפעלות הטבעית כלום.
תלמיד טועה זה בדיוק מה שטענתי שההלכה נותנת מסגרת אבל זאת רק מסגרת לא התמונה.
וכאן מייפים ומתעסקים במסגרת והתמונה לא מענינת אף אחד.
תוקן על ידי דייר ב- 25/03/2012 10:23:15
נשלח ב-25/3/2012 10:53
דייר אביא לך דוגמא רב (ד"לי) יצא בקריאה לארגן השנה תפילת הודאה על הגשמים.התפרסם במוסף שבת של מקור ראשון בפורים. לכאורה הוא צוד'ק, אבל האם נראה לך שהוא יצליח. עדיף שיארגן עצרת מספד על בעיות כלשהם. זה מעוגן במסכת תענית, אולם מניעת המשיחיות מחזקיה מפני שלא אמר שירה אינה מעוגנת בגדר הלכתי.
נשלח ב-25/3/2012 11:21
דייר, תלוי איך לומדים. אם מחמיצים את התכנים עליהם מושתת ההלכה, ותחתיהם מתקבעת דיסציפלינה של כללים וחוקים שרירותיים המנותקים מהקשרם הקיומי המקורי , מתקבלת תוצאה שאין בה טעם וריח, וחמור מכך היא מעכבת את יכולת לפסוח ולצאת ממקומות לא טובים ובריאים אליהם החיים וההתמודדויות עם קשייהם ובעיותיהם מביאים אותנו. ובזה תבין ברמיזה את ענין החמץ וחובת ביעורו קודם הפסח.
נשלח ב-25/3/2012 12:37
העניין הוא שאם לא היתה הלכה לברך על האילנות- אדם סתם לא היה מעלה בדעתו לברך, חוץ אולי מכמה דל"ים. המענין כי אף אחד לא חשב, כי אפשר להוסיף לברכה- בעיקר עם עושים זאת בשבת-את ברכת- הבשמים- הרי ריחה המשכר של פריחת ההדרים, משגעת. הוא אחד חריחות הטובים שהתברכה בהם הארץ, אבל כאמור- זה לא כתוב בהלכה לברך- אז אף אחד לא מרגיש צורך ספונטני לברך, (אני כן)
ושאלה לעיון ולמחשבה- מברכים- שלא חיסר בעולמו כלום- האם כשרואים את הפרחים שרוח מצויה מזרה אותם לכל רוח. מתאימה בדיוק הברכה הזו?
דייר, כפי שהעירו למעלה, אופייה של היהדות מוכיח שההלכה איננה מסגרת בלבד, אלא היא-היא התוכן והנשמה של היהדות. אפשר למצוא הסכמה על כך גם בין בעלי גישות מנוגדות לחלוטין, למשל, בעל התניא ולהבדיל בין קודש לחול (ההגות, לא האיש) לייבוביץ.
