איך הפרקטיקה ההלכתית הרגה את נשמת היהדות

דבר מוזר שהייתי רוצה לעמוד עליו: אם יקום אחד מהפוסקים הנחשבים של ימינו ויציין איזה סברה שלו לדחות הלכה מקובלת וכדומה מפאת סברה שכיום לא שייך הלכה זו כיוון שהטעמים לא שייכים וכו' וכו' וכו' אזי יתקבלו דבריו והרבה מכרם בית ישראל יקיימו את ההלכה ובהחלט יעשו כדת וכדין.
אמנם אם יבוא בחור כמוני ויציין סברות (והם באמת יהיו טובות) לדחות הלכה מסויימת שלא שייכת לזמנינו (הלכה שהיא בעצם חשש שלא נבוא לידי איסור כזה וכזה - סתם דוגמא), ואכן דבריי יהיו נכונים, אני יחשב כופר או משהו בסגנון לא?
מתי מחליטים להחשיב הלכה של מישהו? מה הגבול בין כפירה לבין פסק הלכה נועז שכן מתקבל?

דוגמא: היום יבוא הרב אליישיב (יהי רצון שיהיה במצב שיוכל לבוא ולומר זאת): רביסיי, בימינו שמיעת שירים בספירת העומר גם השמחים ביותר יהיה מותר ורק להשתתף בשמחות וריקודים וכאלה יהיה אסור. הסיבה: בעבר שמיעת השירים הייתה אסורה כיוון שנעשתה במסגרות שבהם היו ריקודים ומחולות והשירה הייתה ב"הופעה חיה" מה שנקרא ואין זה דומה לשמיעת שירים מטייפ ורשאמקעול. מיד רבים יקשיבו להלכה זאת ויקיימו אותה.
אמנם אם אני יקום וישמע שירים מפאת סברה שכזאת (או אפילו שירים עצובים כמו שציינתי) אני כבר יחשב בעיני החברה למורד כופר ופורץ גדר...
מדוע?

תוקן על ידי Kaddish ב- 06/04/2012 13:10:40

בהמשך לאכול זה מעניינא דיומא ,

בליל הסדר כשאחד המסובים שכח להסב בשתיית הכוס ,אמר לו אב הבית ,עלייך לשתות שוב עוד כוס 

האם זה לא משניא את העניין בעיני צעירי הצאן ,

ובכלל בקרב הציבור ההונגרי הפסח מהווה מטרד שבו בקושי אפשר לנשום בשקט מבלי שמאן דהו יתערב ,

ואני שואל האם זה החג שבו אנו אמורים לצאת מעבדות לחירות או להיפך בו ילדינו מחכים מתי כבר יעבור הסיוט הזה ונשב שוב סביב שולחן השבת ונוכל שוב להיות כאחד האדם ?

אכן הגענו למצב שבו ליל הסדר בדברים מסויים הפך להיות מטרד.
עניין ההסיבה - אמורים להסב כדרך המלכים, להראות שאנו בני חורין. וכיום? עושים זאת ממש בכפיה ומי שלא היסב לא יצא ידי חובה... ואנשים ממש מתאמצים להסיב.
עניין המצה - לאכול מצה של כזית ב2 דקות (לדעה המחמירה)... אנשים ממש חונקים את עצמם לעשות את זה...
אלו שתי דברים שאני רואה כדברים שאיבדו את הטעם שלהם בליל הסדר.
היה לכאורה עדיף שיתנו לנו לשבת כמו שאנחנו רגילים... ולאכול מצה אחת פעם אחת לזכור את יציאת מצרים.

ירוחם שמו, לדעתי פשוט יש לבדוק את שורשי ההלכה. מה מקור הדברים, והיכן הם מופיעים ומה גדר החובה של קיומם. לעיתים דבר ש"טוב לעשות" כמו שמשמע בגמרא הפך לחובה שלא יוצאים ידי חובה אם לא מקיימים אותה...
אני חושב שיש לנקוט בגישה יותר מתונה מאשר שלך, ולבוא עם קצת ענווה וכך לברר את הדברים היטב.

קדישה,

לפי איך שאתה כותב אני לא בטוח שיש לך רקע ישיבתי כמו שצריך, נכון?

אני לא מתכוון לפגוע בך ח"ו אלא לומר לך דבר שהרבה טועים בו

הרבה אנשים חושבים שלימוד חזל זה לא כמו שאר המקצועות

לדוגמא: כולם יודעים שבשביל לבנות אתר מקצועי באינטרנט צריך להבין בבנית אתרים

אף אחד לא יעלה על דעתו שהוא יכול לבנות אתר מקצועי באינטרנט מבלי שהוא למד על כך (או שהוא לפחות מנסה ללמוד )

משום מה שמגיעים לתנך - פתאום כולם נהיה המומחים הגדולים סיני ועוקרי הרים בעלי סברות מחודדות כו'

צר לי להודיע לך, אבל זה לא עובד ככה ולכן לפי חזל ורזל הסברות שלך לא נחשבות בכלל לסברות

(נ.ב - ירוחם תצא קצת מהסרט שאתה חי בו - אני מבטיח לך שאנחנו לעולם לא נהיה חזל ורזל

הלוואי שגדולי הדור של ימינו יזכו להיות רזל - הלוואי!! לא כל אחד זוכה שיזכרו אותו לדורות)

מסורתי... 
כמה דברים:
א. לגבי ליל הסדר אין דבר כזה לא לקחת את הדברים בכבדות: עצם העיקרון שצריך לעשות דברים שאמורים להוות לשם מטרה מסויימת והם לא מקיימים את המטרה אלא בדיוק ההפך אני תמהה מדוע יש לקיימם. ויש לעשות זאת לא לפי המנהג אלא לפי ההלכה המוסכמת על כולם - מי שלא מסב לא יצא יד"ח. למה אי אפשר לומר "אי אפשי בתקנתא דרבנן"?

ב. האמת שיש לי רקע ישיבתי, אבל גם ללא זאת אף אם הייתי חילוני, סברה צריך לחשבון בחשבון מבלי להתייחס לאומרה... ואני שואל מדוע אם יגיד אותה אחד - יחשיבוהו ככופר, ושיגיד זאת גדול הדור - יחשיבו זאת כנועזות בהלכה ויקיימו דבריו.

א. בגדר של הסבה יש דעות שצריך קרוב ל 45 מעלות - אם מכינים כסא נח או שנצמדים לקיר וכד' אז אפשר לעשות את זה בסבבה, אם לא מכינים כלום אז זה נהפך למשימה בלתי אפשרית

ב. זה לא הענין של מי אומר אלא של מה הוא אומר

הדרך שלך לסבור סברות נקראת לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, ואפילו אם גדול הדור היה אומר זאת (למרות שאין סיכוי שזה יקרה) הוא היה נחשב מגלה פנים בתורה שלא כהלכה

גם הסברות הם במתכונת של חזל ולא במתכונה אחרת, שאלתי אותך אם יש לך רקע ישיבתי כוון ששם אתה אמור לקבל ולהבין על מה אני מדבר, ואם אתה לא מבין על מה אני מדבר ואתה לא מבחין בין הסברות שלך לבין הסברות של הפוסקים, אז צר לי להודיע לך אבל כנראה שלא למדו אותך נכון בישיבה (לענ"ד כמובן)

אתה יכול שלא לקבל את זה ואתה יכול גם לבדוק את זה - בחירה שלך

מסורתי !!!

אתה מרבה להשתמש עם המונח ,אלוהים אמר ,אלוהים רוצה ,וממילא אין כאן שום מקום לסברה או הגיון שהרי כך רצה אלוהים .נקודה ,

ולכן אתה לא מצליח להבין כאן את שאר החברים שמן הסתם יש להם תובנה אחרת בהקשר של מה אלוהים רוצה וכיצד אמר זאת ,

אי לכך מחפשים לקיים מצוות תוך כדי הבנת ההגיון הבסיסי שמאחורי זה ,

נ.ב ישנם שבטים אפריקאים שרוקדים אברה קדברה סביב מדורה בלי לנסות להבין מה הם עושים וזאת כי הם יודעים שכך נהגו אבות אבותם ,

היהודים נחשבים לעם חכם והגיוני ,תעשה בעצמך את המתמטיקה ואולי תבין דבר או שניים 

מסורתי, אני מנסה להסביר אך אינך מנסה להבין לצערי.
הסבה היא למטרה אחת - להראות עצמנו כבני חורין ובני מלכים. עצם זה שמדובר בחיוב אעפ"י שיתכן שלאדם יהיה לא נוח עם הדבר (כמו בזמננו שלא נוהגים להסב) - זו בעיה. מדוע לחייב מישהו במשהו כאשר המטרה היא להנותו ובסוף זה מגיע לסבלו? אז אתה אומר לי: לא, שמע אפשר למזער את הנזק... מה זה עוזר לי בדיוק? מלכתחילה לא אמורים לדון בזה בכלל אלא לדחות את ההלכה הזאת. ושאלתי: מדוע לא נאמר "אי אפשי בתקנתא דרבנן" - יש לך רקע ישיבתי לא? אתה אמור לדעת מה זה אומר.

אברך צעיר אשאל אותך שאלה

האם אתה חושב שהגר"א, רבי עקיבא איגר, החזו"א, בעל שאגת אריה, ועוד המון מגאוני ישראל

האם הם היו דומים לאותם כושים שאתה מדבר עליהם??

במילים אחרות, לא הבנת מה שרציתי להגיד לך

כשאני אומר אלוהים אמר, אלוהים רוצה כנראה שזה משהו אחר לגמרי מאיך שאתה מבין את זה

כי איך שאני מבין את זה כך גם הגרא רבי עקיבא איגר ועוד המון מגדולי ישראל כך מבינים

אני מוכן לקבל את זה שאני דומה לאותם כושים ואני לא מבין ענין

אבל מה תענה על כל אותם גדולי ישראל לדורותם?? (או שבפורום יש ענין להתעלם מהם, כי זה יותר נח )