איך הפרקטיקה ההלכתית הרגה את נשמת היהדות

תלמיד 
קשה לי להאריך, בפרט כאשר לא ברור כלל מה הדיון פה, אבל איני מסכים כלל וכלל.
באופן כללי אתה [כמו י"ל] לוקח מקרה גבולי ומרחיב אותו עד להיות עיקר היסוד. מובן שלעתים יכול לקרות טעות ועדיין יש לציית למען הסדר הטוב, אבל מכאן ועד להרחיב אותו שזה עיקר תוכן הדת מופרך לגמרי. עיקר תוכן הדת הוא בתוכן שלה, אלא שכמו כל מערכת ייתכנו בה טעויות שמקבלים בעיסקת החבילה. 

אם אינך רואה תוכן בדת, לו יהא שהתוכן הזה סובייקטיבי קצת, אז מה, לדעתי אין טעם לקיים אותה. איני עוסק בפסיכולוגיה של אלקים, אע"פ שאיני יודע מה רע בזה, ס"ה קוראים לזה תיאולוגיה, אבל עיקר המנחה את האדם הדתי בכלל הוא חיפוש רצונו, אם לא זה הוא יסוד הדת איני יודע מה כן יכול להיות. ושלילת התארים מביאה עד כדי שלילת מציאות האלקים גם כן ואכמ"ל, וגם אם נניח אותו אין זה שולל את עיקר המכוון שהוא רצונו. לדידי ברור ופשוט, למשל שלו אני איני מצפה כלל לשיבת הקרבנות, שה' אינו רוצה שאגיד לו ושם נקריב לפניך וכו', זה מפורש בגמרא ה' אמיתי הוא לא כיזבו בו, כמובן ייתכנו גם כאן מקרים גבוליים אבל בעיקר כך הוא בלי ספק.

והענין הפסיכולוגי האנושי, תקרא לו חינוכי, בשום אופן לא תצליח לחנך דור דתי על סמך דת ריק מתוכך כל כך.  

שום דבר לא בטוח. אבל תנאי הראשון שתהיה איזה תוכן שמדברת ללב אנשי דורנו ותרבותנו. גם איני שולל יצירת תרבות שתחזיק ברעיונות הללו עם סגירות מסוימת. זה אני בטוח שבלי תוכן אין סיכוי. ככלל, תסתכל איזה סוג של שיטה מקרבת אנשי תרבות חילוניים לדת, ותאמץ את זה. 

"תוכן של שיעבוד" זה אקסימורון. 
חוצמזה שאני לא מאמין באלקים דיקטוטור שכזה. 
ומה לי שהשאר זה ספקולציות, שיהיו, אבל ספקלציות טובות.
מובן שיש בהכרח רכיב של שיעבוד [אגב, יותר בציור של רווח שכר ועונש לא שעיבוד קאנטיאני ליבוביצי טהור שהוא בלתי אפשרי ] אבל לא זה התוכן. 

ויאמר יהי, נעשה אלוהים בצלמנו ובדמותנו.