רב אשי אוקי אשלשה מלכים אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה אמר חברך וחבירי דאבוך קרית לן מהיכא בעית למישרא המוציא אמר ליה לא ידענא א"ל מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן א"ל אגמריה לי ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא א"ל מהיכא דקרים בישולא א"ל מאחר דחכימתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים א"ל אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי למחר אמר להו לרבנן נפתח ברבוותא

מה הם שלושה המלכים?

המשנה אומרת שלושה מלכים אין להם חלק לעולם הבא ואלו הן ירבעם בן נבט אחאב ומנשה הסיבה שהמשנה מגדירה אותם כך הוא כיון שכך מפורש בנביא שהם היו המחטיאים של ישראל והם היו הסיבה שישראל גלו מארצם כך שעוונם שמור לדרעון עולם

חוץ מזה הגמרא מגדירה את שלושתם כתלמידי חכמים גדולים וזהו שר' אשי אמר "למחר נפתח בחברין" והכוונה כנראה ביחס לדור שבו נאמרו הדברים שהחכמים הם שעמדו בראש העם מתוך שהם המועמדים הטבעיים לכך [רב אשי הוא בעל המימרה ועליו נאמר "מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד"] ולכן גם מעמד המלוכה של המלכים בזמן ההוא מתואר בשבילנו על ידי הגמרא כאנשים שאכן באופן טבעי היו ראויים למלוכה ולהנהגת העם אלא שהם הרסו את העם ובמקום לקיים את התורה בישראל הם עשו ההפך וקלקלו את העם בזה שהם מנעו ממנו את האמת שבעבודת ה' שהם הכניסו לו את העבודה הזרה

מי הוא מנשה?

מנשה היה מלך שכתוב עליו בהוא חטא בכל החטאים האפשריים בשביל להכעיס את ה' "הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיס" יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו ומרוב חטאיו שהוא החטיא את ישראל "ויתעם מנשה לעשות הרע מן הגוים" הנביא אומר שהוא הדבר שגרם לגלות ישראל מעל אדמתם ואפילו לאחר התיקון של ישעיהו שהחזיר את העם בתשובה הוא עדיין לא הצליח למחות את הרושם של הקלקול שמנשה יצר "אך לא שב ה' מחרון אפו הגדול אשר חרה אפו ביהודה על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה"

אבל מאידך בספר דברי הימים כתוב על מנשה עצמו "וכהצר לו חילה את פני ה' אלוהיו ויכנע מאוד מלפני אלהי אבותיו.. וידע מנשה כי ה' הוא האלוהים" "ויאמר ליהודה לעבוד את ה'"

ונראה שלכן הוא עדיין נחשב מהמלכים שאין להם חלק לעולם הבא כיון שהתשובה שלו הייתה מתוך כפייה מתוך הלחץ של האויבים כמו שמפורש בכתוב אלא שמכאן אתה רואה את גדלותם של הדורות הראשונים שעל אף גודל חטאו בכל זאת בשעת צרה הוא הכיר והרגיש שאין עוד מלבדו והוא ידע לאן לפנות

גוף האגדה

רב אשי ראה את מנשה בחלום והוא ניסה אותו בעניין ברכות ועל תשובתו אליו הוא אמר "מאחר דחכימתו כולי האי" וצריך לבאר את זה מהו הדבר הגדול שיש בדבריו שהוא לכאורה ככל דקדוק הלכה וממה התרשם כל כך רב אשי שאמר שיש בו חכמה מיוחדת

הגמרא בפרק שישי בברכות אומרת "אסור להנות מהעולם הזה לבא ברכה וכל הנהנה מעל שנאמר לה' הארץ ומלואה, מאי תקנתיה ילך אצל חכם" לימוד החכמה אצל החכם היא התרופה למעילה מהארץ ומלואה שהיא של ה' שהוא קבלת עול החכמה שהוא הדבר שמחזיר את העולם לרשות גבוה

רב אשי לא ידע מהיכן צריך לבצוע את הפת כלומר הוא לא היה מודע שיש כבוד לברכה כשהיא נאמרת על חלק מסוים בפת – כל ברכה כשהיא לעצמה היא מכוונת על האדם ועל העולם באופן כללי כמו שהתורה אומרת "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" והאכילה היא רק הזדמנות לבטא את ההכרה בטובה הכללית שניתנה מה' כיון שהטובה עצמה היא תמידית וגם שם ה' שאנחנו מברכים הוא כללי וכולל הכול

וכאן הוא החידוש של מנשה שאמנם ישנה כלליות לברכה אלא שכיון שהמחייב בפועל שהוא המחדש את החובה בברכה הוא הלחם עצמו שהוא עומד לאכול לכן יש מקום לדקדק בו כיון שהוא החלק המוחשי בשביל האדם שאת החלק הזה שהוא מרגיש כשלו הוא משיב לרשות גבוה והדקדוק שהוא החשיבות ושימת הלב שבכל פרט קטן יש מקום לכבוד ה' הוא העומק שבהרגשה של החידוש של מנשה ובו הוא בא להמחיש את החילוק שבין דורו הקדמון שלו לדורו המאוחר של רב אשי

הראשונים היו קרובים יותר לאמת המוחשית שהארץ היא של ה' ושהם נמצאים ברשות עליונה ואמנם זה מה שהביא אותם לייחס את העולם לאלים קרובים יותר ומוחשיים ממש שהוא דבר שככל שהדורות מאוחרים ההרגשה קהה יותר כיון שהם נתפסים בצורה יותר מושכלת ממורגשת ולכן גם יותר כללית מרחפת

וזה מה שאמר מנשה לרב אשי "א"ל אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי" חוסר הברירות שבדורות האחרונים שגם צדיק וחכם כרב אשי אילו הוא היה בימים של מנשה הוא היה עובד ע"ז ועל אף שגם בדורו של מנשה היו צדיקים בכל זאת בגלל חוסר המימד המוחשי שבדורות האחרונים שרב אשי חי בהם שהם לא הכירו את האמת בצורה קרובה דיה בשביל לאחוז בה בצורה מוחלטת הוא הדבר שהיה מכשיל גם את רב אשי

החילוק שבין אמת של מוחש שהאדם מרגיש לבין אמת שהוא רק הכרעה ההבדל ביניהם הוא שהאמת המוחשית היא כזאת כיון שאין בה חולק לעומת האמת של ההכרעה שאמנם שהיא אמת במידה לא פחותה ובכל זאת המציאות של החולקים מעביר את מקום ההכרעה למודע שהוא דבר שהופך את האמת למוחשי פחות

ולכן אמר רב אשי "למחר אמר להו לרבנן נפתח ברבוותא" שאמנם אין להם חלק לעולם הבא שמשמעותו הוא חובת ההוקעה של דעותיהם ומעשיהם שגרמו לקללה להתקיים בעמינו שהגלות אמנם הייתה בגלל חטאות ירבעם אחאב ומנשה ובכל זאת יש להם מעמד של רב בשבילנו שהוא יותר ממעמד שיש בו חברות ושוויון לחוד

נמצינו למדים

המטרה של האגדה היא להכניס למודע שאנחנו מחויבים בכבוד של הדורות שקדמו לנו כיון שהיה להם דבר שאין לנו כיום

המוכנות הנפשית וההרגשה החזקה של קרבת אלוהים שהיה להם שהוא האמת בצורה מוחשית ומורגשת יותר הוא דבר שאנחנו מחויבים אליהם כאל רבותינו

והיא חשובה ומשמעותית ביותר גם לימינו אנו הידיעה שההרגשה של אמת כזאת היא דבר אפשרי מעמידה גם את האמת שלנו במקום חשוב ומשמעותי הרבה יותר

ואמנם שצריך לדון בהם כמו שעשה רב אשי שהוא דן בהם בכישלון שלהם ובחטא שהם מוקעים בו ובכל זאת האמת היא שהיה להם יתרון ובזה הם רבותינו

[גם דוד המלך קרא לדואג ואחיתופל רבי אלופי ומיודעי כיון שלמד מהם הלכה אחת]

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 26/03/2012 08:54:02

תרגום:
רב אשי (סיים את לימודו) ועמד (לפני עניין) שלושה מלכים (הנזכר במשנה). אמר: למחר, נפתח (את לימודנו) בחברינו. בא מנשה, נראה לו בחלום. אמר (מנשה לרב אשי): חבריך וחבריו של אביך קראת לנו? מהיכן צריך לחתוך (הלחם, בברכת) "המוציא (לחם מן הארץ")? אמר לו (רב אשי): איני יודע. אמר לו (מנשה): מהיכן צריך לחתוך (הלחם, לברכת) "המוציא" לא למדת, וחבריך אתה קורא לנו? אמר לו (רב אשי): למדוֹ לי, ולמחר דורש אני לו בשמך. אמר לו (מנשה): מהיכן שמתחיל הבישול (של הלחם). אמר לו (רב אשי): מאחר שחכמת כל כך, מה הטעם שעבדת לעבודה זרה? אמר לו (מנשה): אם היית שם, היית מחזיק בשיפולי גלימתך והיית רץ אחרי (לעבוד עבודה זרה). למחר אמר להם (רב אשי) לחכמים: נפתח ברבותינו.

הקשר:
המשנה השנייה של הפרק העשירי במסכת סנהדרין (בתלמוד הסדר שונה, וזהו הפרק האחד עשר) מציינת את שמותיהם של שלושה מלכים שבשל חטאיהם אין להם חלק בעולם הבא. מנשה אמנם נמצא ברשימה זו, אולם כבר במשנה מופיעה עמדתו של ר' יהודה הטוען: "מנשה יש לו חלק לעולם הבא". נדמה שהמחלוקת נעוצה בשוני שבין המקורות המקראיים לגבי מלך זה (וראו ההבדל בין תיאור מלכותו של מנשה במלכים ב', כ"א ובין התיאור המקביל בדברי הימים ב', ל"ג).

דיון:
מה מלמד מנשה את רב אשי בחלומו, ומה ניתן ללמוד מכך על הסכנות העומדות בפני תלמיד חכמים, ולא פחות מכך - על הצורך בצניעות?

רב אשי אוקי אשלשה מלכים. אמר: למחר נפתח בחברין – 
רב אשי הלומד ומלמד את המשנה, מחליט לעצור לפני עניין שלושת המלכים (ירבעם, אחאב ומנשה) ונותן "פרומו" לשיעור שייתן למחרת. כיצד ניתן להבין את הביטוי "חברינו" בהקשר זה? האינטונציה אינה כתובה בטקסט, וייתכן שיש כאן אמירה המשולבת בקריצה, אולי אפילו בלשון סגי נהור, מתוך זלזול בוטה בשלושת המפורסמים בחטאיהם.

אפשרות אחרת להבנה היא שרב אשי מחשיב את שלושת המלכים הנידונים כ"חברים" – כלומר, שייכים למעגל הבית מדרשי שלו ושל תלמידיו. הבנה כזו דורשת הסבר: האם ניתן להעלות על הדעת ששלושה מלכים מגדולי החוטאים שמזכיר המקרא, היו לומדי תורה ומיושבי בית המדרש? מסתבר שבהחלט ניתן.

בהמשך הסוגיה התלמודית נאמר: "מנשה היה שונה חמישים וחמישה פנים בתורת כהנים (ספר ויקרא)... אחאב – שמונים וחמישה, ירבעם – מאה ושלושה" (סנהדרין קג ע"ב). שתי סיבות אני מוצאת לצורך בתיאור כזה: האחת היא העצמת הנפילה של השלושה – מאיגרא רמה של לימוד תורה לבירא עמיקתא של עבודה זרה; השנייה היא אמפתיה באמצעות מבט רפלקטיבי – כולנו, גם תלמידי חכמים, יכולים להתדרדר לחטא ולכפירה, ועל כן יש להיזהר לא רק מן העבודה הזרה אלא גם מן הדמוניזציה של עובדיה.

ייתכן שהתלמוד משתמש כאן בשתי המשמעויות: מחד גיסא מנשה כועס על הכינוי "חברינו" הנאמר, להבנתו, כגנאי ("חבירך וחברי דאבוך קרית לן?!") ומאידך גיסא הוא מתרעם על כך שרב אשי – בשל בורותו בהלכות "המוציא" -  טרם הגיע לדרגה הנעלה של "חבר".

אמר ליה: מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת, וחברך קרית לן? – 
מנשה מופיע בחלומו של רב אשי ונוזף בו על זלזולו בשלושת המלכים. הוא מנסה (ואף מצליח) להוכיח לרב אשי שאינו ראוי להיות "חבר" לשלושת המלכים, כיוון שהם בקיאים וחריפים ממנו בהלכה. מדוע בוחר מנשה דווקא בדוגמא של חיתוך הלחם לברכת "המוציא"? תשובה אפשרית אחת היא שמדובר במעשה דתי יומיומי, ולכן דווקא בו נבחנות ידיעותיו התורניות של אדם כמו גם הקפדתו על המצוות.

כיוון שמנשה יודע את התשובה ורב אשי לא, מוכח שמנשה נמצא בדרגה דתית גבוהה יותר ולא ראוי שרב אשי יכנה אותו (או את עצמו) "חבר". תשובה אפשרית אחרת היא שהלחם וברכת "המוציא" הם מטאפורה לעניין רחב יותר, שאליו מבקש מנשה למקד את תשומת הלב של רב אשי ושל כל אלה המבקרים אותו ואת מעשיו. נדמה לי שפירוש מטאפורי כזה יכול להתאים לתשובת מנשה: מהיכא דקרים בישולא. החיתוך, ה"פגיעה" בלחם, נעשית במקום שהבשיל ראשון, במקום בו נאפה הלחם בצורה הטובה והמעמיקה ביותר. כך גם אני, אומר מנשה – בגלל חשיבותי ובשל חכמתי הרבה בתורה, "נבצעתי" מתוכה, נפלתי וחטאתי. הטובים ביותר הם גם הפגיעים ביותר, הלמדנים המעמיקים ביותר בתורה, הם המועמדים הראשונים לנטוש אותה. נדמה לי שגם בהמשך דבריו של מנשה מודגש רעיון זה.

אי הות התם - הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי – 
למרות (ואולי בגלל) הערכתו של רב אשי לחכמת מנשה, הוא אינו מצליח להבין כיצד התדרדר לעבודה זרה. את דבריו של מנשה ניתן לקרוא בזלזול של שועל קרבות ותיק כלפי חייל טירון, או בנימה מוכיחה של "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" (משנה אבות ב:ה). אפשר גם לקרוא אותם בכאב גדול. זה הכאב של תלמידים כשהם נוכחים שאין להם כל ערבות להצלחתם בדרך התורה ואפילו לא להמשך דבקותם בה. זה הכאב של מורים המגלים לעיתים שתחושות ההצלחה שלהם מוגזמות, ולעולם אין לדעת או להבטיח את דרכם של תלמידיהם. זה הכאב של מי שמבינים שכל רגע הוא מבחן ותמיד יש אפשרות להיכשל.

למרות זאת, איני חושבת שהסיפור מבטא מסר פסימי. נדמה לי שמטרתו אינה לדכא את התקווה של מורים ותלמידים או של אלה המסורים לאמונותיהם, אלא לצנן את הגאווה של אלה הבטוחים בעצמם ובתורתם, וללמדם את מידת הצניעות.

הדרישה לצניעות מודגשת גם במדרש מתוחכם, המופיע בדף קד ע"ב. המדרש מתאר מעין ישיבה של הוועדה לציון שמות המלכים החוטאים במשנה. בישיבה זו מועלית הצעה להוספת מלך נוסף לרשימה: "באה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם - ולא השגיחו עליה, באה אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם - ולא השגיחו עליה. יצאה בת קול ואמרה להם... 'מי שהקדים ביתי לביתו, ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלוש עשרה שנה...ולא השגיח עליה."

שם המועמד אינו נאמר במפורש, אבל ברור כי מדובר בשלמה. למרות תחנוני אביו ואיומי האש ובת הקול, שמו אינו נזכר לבסוף במשנה. מדוע? כיוון ש"יצאה בת קול ואמרה: הַמֵעִמְּךָ יְשַׁלְמֶנָּה כִּי מָאַסְתָּ כִּי אַתָּה תִבְחַר וְלֹא אָנִי (איוב ל"ד, 33)" - הבחירה למי לשלם שכר טוב בעולם הבא ואת מי להעניש בנטילתו ממנו אינה נתונה לבני האדם, ששיקוליהם מוגבלים, אלא לאלהים בלבד.]

תוקן על ידי אמשלום ב- 26/03/2012 18:10:36