|
|
| נשלח ב-30/3/2012 13:23 |
 |
| |
אלי
באשר לויכוח שלך עם מיכי ולגבי סגנון התגובה שלו.
אני מסכים שהוא לא ענה ישירות אלא "מסביב". אבל הוא הפנה לאשכול בפורום שבו לטענתו כבר דן בשיטתו.
אני סבור שהוא כתב בצורה הגונה למרות שהרשה לעצמו לבקר אותך. הביקורת האישית היא על גבול הסביר, ולכן אשאיר אותה (זו החלטת מינהלה, ואתה רשאי לנמק בקשה למחקה בגלל העלבה).
אני יכול להבטיחך, כצופה מן הצד, שאין לי דעה מסויימת לגבי מיכי או לגביך מי מכם צודק. אקבע את דעתי לאחר שאעיין "בפנים".
אם כבר, ביקורת נגד אדם גורמת לפקפק במבקר ולא במבוקר.
כלל גדול אצלנו הוא שבודקים תכנים ולא זהויות של כותבים. אני בטוח שחברינו לא ימהרו להאמין לא למיכי ולא לך אלא יעיינו בדברים וישקלו בעצמם. והרי זה מה שאנו כולנו רוצים, לעיין, לחשוב, לבדוק ולהגדיר מה ברור ומה לא.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 13:37 |
|
| |
הרב המיימוני. מעולם לא ביקשתי למחוק תגובתו של מיכי. אני בעיקרון נגד צנזורה ככל האפשר וזו לא באמת פגיעה בלתי נסבלת. הכתיבה לא הייתה כלל מכונת נגד מיכי וכנראה על ראש הגנב בוער הכובע.
אני בטוח שגם למיכי אין שום דבר אישי נגדי. זאת נראית לו צורת ההגנה הטובה ביותר לעמדתו.
מכל מקום אבקש להחזיר האשכול לפסים דיונים ולהסיר הנימה האישית.
הרבה יותר מעניינת תגובתך שלך לנושא האשכול.
בנוגע לשיר, זה אמור להיות ההמנון של דת הערפל. :-)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 13:41 |
|
| |
לעצלנים
אפשר לקבל תרגום לעברית?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 13:44 |
|
| |
ולגבי נושא האשכול.
נהניתי מהסגנון הברור אבל באיזה שלב לא הצלחתי לעקוב אחרי הקשר בין ההסבר מהי לוגיקה לבין הטענות נגד אלו שאינם משתמשים בה נכון.
איני סבור שהביקורת הזו, כלומר שהם נכשלים בטעויות לוגיות, נכונה לגבי רוב חברינו.
איני סבור שהיא נכונה לגבי מיכי. יתכן שביקורתך נסובה גם עלי, לפי מה שכתבת באשכול "אני מרגיש". אז ודאי שיש לי רשות לענות.
סבורני שצריך להבהיר מאד מאד מהי הלוגיקה, במה כוחה יפה, ומה היא לא מסוגלת להעניק.
הלוגיקה בוחנת קשרים בין משפטים. (בעצם לא משפטים אלא "טענות" שזה מונח טכני).
משפטים ניתנים לסידור בטיעונים (עוד מונח טכני). יש הנחות יסוד ויש מסקנה. הלוגיקה אינה בודקת כלל את התאמתם של המשפטים למציאות, כלומר האם הם נכונים. היא בודקת אך ורק דבר אחד: האם המסקנה נובעת מן ההנחות, כלומר שלא יתכן שהן תהיינה נכונות בלי שהיא תהיה נכונה. או לא.
הלוגיקה גם מזהה סתירות. כלומר משפטים שצירופם יחד לא ייתכן. שוב, הלוגיקה לא תקבע איזה משני משפטים סותרים (או יותר) הוא השקרי. לשם כך יש לפנות לחקירת המציאות. הלוגיקה רק מזהה קשרים בין משפטים ותו לא.
זה סוד עוצמתה וזה סוד חולשתה.
כל טיעון באשר הוא מושתת על הנחות יסוד. אולם מהיכן מגיעות הנחות היסוד האלו? הלוגיקה אינה מתעניינת בכך. היא נוטלת את הטיעון ואינה שואלת מי יצר אותו ומדוע. היא רק מסייעת לנו להשליט סדר באמונותינו, להראות לנו את הקשרים ביניהן. לא יותר אבל גם לא פחות.
לפיכך, ביקורת לוגית על טיעון תתמקד אך ורק בשנים:
א. האם המסקנה נובעת מן ההנחות.
ב. האם יש סתירה בין ההנחות.
לפיכך, אין לצפות שהלוגיקה תוכל לענות על שאלות במציאות. גם לא על שאלות כמו: האם החויה שלי אמיתית כלומר מחוברת למושא חיצוני? האם יש אלוקים?
(יש יוצא דופן אחד והוא ההוכחה האונטולוגית שמנסה לגזור את מציאות האלוקים מתוך הגדרתו אבל הבה נתעלם ממנה. יש גם אשכול קיים עליה).
***
דוגמאות:
א. כל היוונים גרים ביוון.
ב. סוקרטס הוא יווני.
לכן
סוקרטס גר ביוון.
זה טיעון שהוא תקף ומסקנתו אמיתית כי גם ההנחות שלו אמיתיות.
כל היוונים חתולים.
סוקרטס הוא יווני.
לכן סוקרטס הוא חתול.
הטיעון הזה תקף אבל לא אמיתי, לא אם כוונתי לסוקרטס הפילוסוף.
כל היוונים אינם חתולים
סוקרטס הוא יווני.
לכן סוקרטס הוא בן אדם.
כאן המסקנה אמיתית אבל הטיעון אינו תקף (יתכן שסוקרטס הוא שור לפי ההנחות).
***
אפשר לראות את התועלת המרובה בלוגיקה. על מנת להשתמש בה, צריך לדעת לפרק פסקאות ארוכות לסדרות של משפטים קצרים היוצרים טיעונים ולבדוק את תקפותם.
זה לא קל מפני שיש טענות מובלעות שצריך לחשוף כדי לראות שהטיעון תקף.
למשל:
אני חושב
לכן אני קיים.
הטיעון זה תקף מפני שיש לו הנחה מובלעת: מי שחושב קיים.
אנסה עתה ליישם את הבדיקה הלוגית לגבי טיעונים שעלו באשכול "אני מרגיש" של אלי.
אני מרגיש שאלוקים קיים.
לכן אלוקים קיים.
זה טיעון לא תקף. אם כי המסקנה עשויה להיות אמיתית.
כמובן, הטיעון הוא חלקי. טיעון מלא יותר אמור להיות משהו כזה:
אני מרגיש מפגש עם אלוקים (הטענה החוויתית).
החוייה היא אמיתית
לכן יש אלקים.
הטיעון הזה עשוי להיות תקף או לא, כי הטענה השניה היא דו משמעית.
אפשר להבין אותה כך:
החויה אמיתית במובן זה שאני חווה אותה.
החויה אמיתית כי היא מצביעה מעבר לעצמה על משהו שקיים באמת.
הפרשנות הראשונה הופכת את הטענה לאמיתית (לא פחות מאשר "יש לי כאב שינים") אבל אז הטיעון לא תקף.
הפרשנות השניה עושה את הטיעון תקף אבל עליה אפשר לשאול: זאת מנלן?
עקב הקושי לבנות טיעון מושלם (תקף ושכל הנחותיו אמיתיות) לגבי המפגש עם אלוקים, אני עצמי, בעקבות הרב סולוביצ'יק, ציינתי שאין כאן "הוכחה" במובן של נביעה של מסקנה מהנחות נכונות - שהרי אפשר לערער עליהן - אלא יש כאן סיפור דברים שמי שיכול מתחבר אליו ומזהה שגם הוא מכיר את ההנחות ולכן גם הוא מגיע לאותה השערה שהן מובילות אליה.
לא התיימרתי שהטיעון של הרב סולוביצ'יק מהווה הוכחה "לוגית". כפי שכתבתי לעיל, הלוגיקה אינה יכולה להוכיח שום מציאות. היא רק בודקת קשרים.
כיון שאני משתדל להקפיד על מודעות וזהירות בשימוש בלוגיקה, לא נראה לי שהכשלתי מישהו (בכוונה) בטענה שדברי נכונים לוגית.
אני משער שמה שכתבתי נכון גם לגבי מיכי ואחרים.
יתכן שאלי ס הבין מדברי (או מדברי אחרים) טענות שלא טענתי ושהם לא טענו ונגדן הוא יצא. אם כן, אפשר לנסות לזהות בדיוק על מה מדובר ולבדוק מי טען מה.
יתכן שכדאי לעשות זאת כאן ויתכן שבאשכול ההוא, שהוא כבר גדול למדי, ואולי מדי.
אם ממשיכים זאת כאן, כדאי לבצע זאת בזהירות ובדייקנות ולהתמקד בניתוח הלוגי של טענות לפי הדגם שהצגתי לעיל: סדרות של משפטים פשוטים שמהם אפשר לראות אם המסקנה נובעת מההנחות או לא.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 13:57 |
|
| |
בעל
אני זוכר שראיתי באיזה ספר, לפני שנים, תירגום יפהפה. איני יודע למצאו. הנה תירגום של כמה דקות. כאשר הוא חרוז הוא לא מדוייק. כאשר הוא מדוייק הוא לא חרוז.
Who's riding so late through night, so wild? It is the father who's holding his child; He's tucked the boy secure in his arm, He holds him tight and keeps him warm. מי זה דוהר בלילה פראי זה האב שאת בנו הוא נושא בחיקו הוא מצמיד את הבן חזק בזרועו מחבק הוא לבטח בדמי My son, why hide you your face in fear?" See you not, father, the Erl King near? The Erl King in his crown and train?" My son, 'tis but a foggy strain." בני את פניך מדוע תסתיר ראה נא אבי כי זה מלך ההר זה מלך ההר בכתרו לא בני זה רק ערפל Sweet lovely child, come, go with me! What wonderful games I'll play with thee; Flowers, most colorful, yours to behold. My mother for you has garments of gold." ילד מתוק בוא נא איתי משחקים נפלאים בצוותא נשחק תראה גן צבעוני של פרחים נפלאים מלבושי זהב תקבל מאימי My father, my father, and can you not hear What Erl King is promising into my ear?" Be calm, stay calm, o child of mine; The wind through dried leaves is rustling so fine." אבי אבי הלא תשמע את מלך ההר לוחש באזני הרגע הרגע ילדי האהוב זה רק הרוח בעלים תנשב Wouldst thou, fine lad, go forth with me? My daughters should royally wait upon thee; My daughters conduct each night their song fest To swing and to dance and to sing thee to rest." בוא נא איתי, נער חביב מבנותי תקבל פינוק מלכותי לבנותי כל ליל חגיגה ערוכה שם נרקוד ונשיר ותמצא מנוחה My Father, my father, and can you not see Erl King's daughters, there by the tree?" My son, my son, I see it clear; The ancient willows so grey do appear." אבי אבי שור נא וראה את בנות מלך ההר בשיא הגא בני בני אראה ברורות ערבות עתיקות ערבות אפורות I love thee, I'm aroused by thy beautiful form; And be thou not willing, I'll take thee by storm." My father, my father, he's clutching my arm! Erl King has done me a painful harm!" אותך אוהב מקסים ומרגש גם אם לא תרצה אקחך באש אבי אבי את זרועי הוא תופס מלך ההר עשה לי כואב The father shudders and onward presses; The gasping child in his arms he caresses; He reaches the courtyard, and barely inside, He holds in his arms the child who has died. האב רק רועד וקדימה דוהר מחבק את הילד שעכשו מפרפר מאחור במהירות הדלת ננעלת בזרועותיו נח לו מת הילד http://www.recmusic.org/lieder/get_text.html?TextId=6382
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 14:08 |
|
| |
"עקב הקושי לבנות טיעון מושלם (תקף ושכל הנחותיו אמיתיות) לגבי המפגש עם אלוקים, אני עצמי, בעקבות הרב סולוביצ'יק, ציינתי שאין כאן "הוכחה" במובן של נביעה של מסקנה מהנחות נכונות - שהרי אפשר לערער עליהן - אלא יש כאן סיפור דברים שמי שיכול מתחבר אליו ומזהה שגם הוא מכיר את ההנחות ולכן גם הוא מגיע לאותה השערה שהן מובילות אליה."
אם אתה בעצמך מודה שאין כאן הוכחה כלשהי לכלום אז את מי מעניינות החוויות שלך?
גם המחבל המתאבד חש הנאה עילאית כאשר רצח ילדים תמימים-האם זו הוכחה לאמיתות הקוראן ומוחמד נביאו?
הערבוב הבלתי יאמן בין חוויות להוכחות והכנסתן לאשכול אחד ועוד על ידי מיימוני-השריד מימי הזוהר של הפורום מעמיד שוב את הצורך להוסיף סימן שאלה לשם הפורום.
עצור.כאן חושבים?????
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 14:10 |
|
| |
נסיון שני, פחות מדוייק, יותר חרוז (איפה מואדיב?)
Who's riding so late through night, so wild? It is the father who's holding his child; He's tucked the boy secure in his arm, He holds him tight and keeps him warm. מי זה דוהר בלילה פראי זה האב שאת בנו הוא נושא בחיקו הוא מצמיד את הבן חזק בזרועו מחבק הוא לבטח בדמי My son, why hide you your face in fear?" See you not, father, the Erl King near? The Erl King in his crown and train?" My son, 'tis but a foggy strain." בני קלסתרך מדוע נסתר ראה נא אבי כי זה מלך ההר זה מלך ההר שעלי מתנפל לא ולא בני - הרי זה רק ערפל Sweet lovely child, come, go with me! What wonderful games I'll play with thee; Flowers, most colorful, yours to behold. My mother for you has garments of gold." ילד מתוק בוא נא איתי בצוותא נשחק משחקים מרתקים תראה גן צבעוני של פרחים נפלאים מלבושי זהב תקבל מאימי My father, my father, and can you not hear What Erl King is promising into my ear?" Be calm, stay calm, o child of mine; The wind through dried leaves is rustling so fine." אבי אבי שמע והסכת זה מלך ההר באזני מפטפט הרגע הרגע בני, ילדי האהוב זה רק הרוח, זה בכלל לא חשוב Wouldst thou, fine lad, go forth with me? My daughters should royally wait upon thee; My daughters conduct each night their song fest To swing and to dance and to sing thee to rest." בוא נא איתי, נער חביב מבנותי תקבל פינוק מלכותי לבנותי כל ליל חגיגה ערוכה שם נרקוד ונשיר ותמצא מנוחה My Father, my father, and can you not see Erl King's daughters, there by the tree?" My son, my son, I see it clear; The ancient willows so grey do appear." אבי אבי שור נא וראה את בנות מלך ההר בשיא הגא בני בני אראה ברורות ערבות עתיקות ערבות אפורות I love thee, I'm aroused by thy beautiful form; And be thou not willing, I'll take thee by storm." My father, my father, he's clutching my arm! Erl King has done me a painful harm!" אותך אוהב מקסים ומרגש גם אם לא תרצה אקחך באש אבי אבי את זרועי הוא תופס מלך ההר עשה לי כואב The father shudders and onward presses; The gasping child in his arms he caresses; He reaches the courtyard, and barely inside, He holds in his arms the child who has died. מפחד רועד למבצר הוא דוהר מחבק את הילד שעכשו מפרפר מאחור במהירות הדלת ננעלת מאוחר - בזרועו נח לו מת הילד http://www.recmusic.org/lieder/get_text.html?TextId=6382
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 14:30 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | לעצלנים
אפשר לקבל תרגום לעברית? |
|
כאן מפורט העיקר:ההסבר מדוע ולמה הביא נדב את הבלדה הזאת לאשכול.
(וזאת הסיבה שהבאתי בעמוד קודם את הקישור לאשכול השדים)
"הבלדה מספרת על רכיבה לילית של אב עם בנו. הילד רואה את דמותו של שר היער, שמפניה הוא מרגיש מאויים. על-פי האגדה, שר היער היה יצור שרודף יערות, שואב נשמות של ילדים והורג אותם. האב מנסה להרגיע את בנו מהחזיונות, להם הוא נותן הסבר טבעי כגון ערפל או רשרוש הרוח בעלים, וככל שהבלדה מתקדמת האב מגביר את מהירות רכיבתם. אך הילד לא נרגע; שר היער מנסה לפתות את הילד לבוא איתו, ומפחיד אותו יותר ויותר ככל שמתקדמת הבלדה. התיאורים של שר היער מוצגים מנקודת מבטו של הילד ונראים אמיתיים ביותר. כשהבן לבסוף מותקף פיזית על ידי שר היער, האב מגביר עוד יותר את קצב רכיבתם על-מנת להגיע ליעדם לפני שיהיה מאוחר מדי. כשהם לבסוף מגיעים האב מגלה שהילד כבר מת.
פרשנות נפוצה של השיר היא לראות את שר היער כמטפורה למחלה קטלנית הגורמת לו להזיות. מתוך סבלו הוא הוזה את שר היער המאיים עליו ומפתה אותו בו זמנית, אשר מדמה את המוות המצפה לו.
המאה ה-18 מאופיינת בעלייה של הרומנטיקה במדע ובתרבות, דבר שעומד בניגוד למסורת הרציונליסטית שהתפתחה עד אותה תקופה. מאז קאנט וה"מהפכה הקופרניקאית" שהוא מבצע בתפיסת העולם, הרציונליזם מציב את האדם במרכז, ומתבססת התפיסה שהאדם באמצעות תבונתו ושכלו יכול לפענח את העולם, להבינו ולרתום אותו לצרכיו. הרומנטיקה, לעומת זאת, מתנתקת מהרעיונות הללו. הרומנטיקה מעלה את התפיסה שהאדם לבדו לא יוכל לעמוד מול איתני הטבע. ניתן לראות בבלדה 'שר היער' דימוי למאבק בין שתי האסכולות שמגיעות באותה התקופה- האב הרציונלי מבקש לשלול את גישתו של הבן (הרומנטיקן) שמוצא בטבע יסוד מאיים שהאדם לא יוכל לו (שר היער). הרציונליזם מבטל את התפיסה לפיה יש בטבע דברים נסתרים שבני האדם לא יוכלו לדעת ולפענח, ולבסוף שר-היער חוטף את הילד והרציונליזם מתבדה. [עריכה] "
בהקשר לאשכול:יש כאלה שרוצים להחזיר אותנו למאה ה18 כשעוד היתה אמונה בשדים ובשרי יערות.
להחזיר את הרומנטיקה למאה ה21
אכן-לא יאמן כי יסופר.
תוקן על ידי צענערענע ב- 30/03/2012 14:32:05
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 14:35 |
|
| |
Who's riding so late through night, so wild? It is the father who's holding his child; He's tucked the boy secure in his arm, He holds him tight and keeps him warm. My son, why hide you your face in fear?" See you not, father, the Erl King near? The Erl King in his crown and train?" My son, 'tis but a foggy strain." Sweet lovely child, come, go with me! What wonderful games I'll play with thee; Flowers, most colorful, yours to behold. My mother for you has garments of gold." My father, my father, and can you not hear What Erl King is promising into my ear?" Be calm, stay calm, o child of mine; The wind through dried leaves is rustling so fine." Wouldst thou, fine lad, go forth with me? My daughters should royally wait upon thee; My daughters conduct each night their song fest To swing and to dance and to sing thee to rest." My Father, my father, and can you not see Erl King's daughters, there by the tree?" My son, my son, I see it clear; The ancient willows so grey do appear." I love thee, I'm aroused by thy beautiful form; And be thou not willing, I'll take thee by storm." My father, my father, he's clutching my arm! Erl King has done me a painful harm!" The father shudders and onward presses; The gasping child in his arms he caresses; He reaches the courtyard, and barely inside, He holds in his arms the child who has died. http://www.recmusic.org/lieder/get_text.html?TextId=6382
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 14:44 |
|
| |
בשעה מאוחרת בלילה סוער על סוסו האביר למבצר הוא דוהר זה האב שאת בנו הוא נושא בחיקו לליבו הוא מצמיד את הבן בזרועו
בני את פניך מדוע תחביא כי זה מלך ההר, ראה נא אבי זה מלך ההר שעלי מתנפל לא ולא בני - הרי זה רק ערפל בוא נא איתי ילד מתוק יחדו נשחק גם נרבה לצחוק לי גן צבעוני עם פרחים נפלאים מלבושי זהב תקבל מאימי אבי אבי שמע והסכת זה מלך ההר באזני מפטפט הרגע הרגע בני, ילדי האהוב זה רק הרוח, זה בכלל לא חשוב נער חביב בוא נא איתי מבנותי תקבל פינוק מלכותי לבנותי עבורך חגיגה ערוכה שם נרקוד ונשיר עד תמצא מנוחה אבי אבי שור נא וראה שם בנות מלך ההר בשיאו של הגא לא ולא בני – אראה ברורות שם ערבות עתיקות, ערבות אפורות אותך אוהב מקסים ומרגש גם אם לא תרצה אקחך באש אבי אבי את זרועי הוא תופס מלך ההר עשה לי כואב
האב הרועד למבצר הוא דוהר מחבק את הילד שעכשו מפרפר מאחור במהירות הדלת ננעלת מאוחר - בזרועו נח לו מת הילד (גרסה 3).
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 14:44 |
|
| |
פתחתי אשכול חדש
עבור השיר
נא לכתוב בעניינו שם.
תוקן על ידי מיימוני ב- 30/03/2012 14:49:33
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 14:45 |
|
| |
טעות.
תוקן על ידי מיימוני ב- 30/03/2012 14:45:44
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 15:00 |
|
| |
אלי,
חז"ל אמרו: מנעו בניכם מן ההגיון, והכוונה להגיון הטבעי, כי ההגיון התורני הינו הגיון מיוחד שכדי להגיע אליו צריך ללמוד אצל תלמידי חכמים, ולהתייגע בתלמוד ש"ס ופוסקים.
המושג לוגוס לקוח מהפילוסופיה היוונית, ופירושו ויכוח או טיעון. הפילוסופים היוונים סברו שההבנה איננה מבוססת רק על לוגוס, אלא גם על נוס, שפירושו אינטלקט או אינטואיציה. כמעט כל המתמטיקאים, גם אלה שעוסקים בלוגיקה, מבינים את זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 15:11 |
|
| |
שמות כ יח : ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים:
דברים ד יא : ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל :
דברים ה יט : את הדברים האלה דבר ה’ אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל
קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי:
שמואל ב כב י: ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו:
מלכים א ח יב: אז אמר שלמה ה’ אמר לשכן בערפל :
ישעיה ס ב : כי-הנה החשך יכסה-ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה’ וכבודו עליך יראה:
ירמיה יג טז : תנו לה’ אלהיכם כבוד בטרם יחשך ובטרם יתנגפו רגליכם על-הרי נשף
וקויתם לאור ושמה לצלמות (ישית) ושית לערפל :
יחזקאל לד יב: כבקרת רעה עדרו ביום-היותו בתוך צאנו נפרשות כן אבקר את-צאני
והצלתי אתהם מכל-המקומת אשר נפצו שם ביום ענן וערפל :
תהלים יח י-יא: ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו : וירכב על-כרוב ויעף וידא על-כנפי-רוח :
תהלים צז ב: ענן וערפל סביביו צדק ומשפט מכון כסאו:
אכן דת הערפל.
והנה שיר אדיר של שולי רנד שקוראים לו איך לא
ערפל.
http://www.youtube.com/watch?v=5fuVY__kVnk
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 15:13 |
|
| |
צענע ציטטה אותי
"עקב הקושי לבנות טיעון מושלם (תקף ושכל הנחותיו אמיתיות) לגבי המפגש עם אלוקים, אני עצמי, בעקבות הרב סולוביצ'יק, ציינתי שאין כאן "הוכחה" במובן של נביעה של מסקנה מהנחות נכונות - שהרי אפשר לערער עליהן - אלא יש כאן סיפור דברים שמי שיכול מתחבר אליו ומזהה שגם הוא מכיר את ההנחות ולכן גם הוא מגיע לאותה השערה שהן מובילות אליה."
ושאלה
אם אתה בעצמך מודה שאין כאן הוכחה כלשהי לכלום אז את מי מעניינות החוויות שלך?
גם המחבל המתאבד חש הנאה עילאית כאשר רצח ילדים תמימים-האם זו הוכחה לאמיתות הקוראן ומוחמד נביאו?
אני מנסה לענות
כפי שניסיתי להסביר שלוגיקה אינה הוכחה וגם לא דרך לאתר הנחות יסוד, אלא דרך לבחון טיעונים, כך יש לברר את המונח הקוסם "הוכחה".
יש רמות וסוגים של הוכחות.
במקרה דנן:
א. כתבתי מפורשות: זו לא הוכחה.
ב. זה כן סיפור דברים שאמור לעורר הד בליבו של הקורא. מי שהקשיב ומצא, מה טוב. מי שלא, יכול לדלג או להשתמש בכך כנושא למחקר אפשרי: הדמיונות של האדם הדתי.
האם לסיפור דברים כזה אפשר לקרוא "הוכחה"? כמדומה שהבהרתי, בעקבות מו"ר הגרי"ד סולוביצ'יק, שאין כאן יומרה להוכחה, בודאי לא במובן החזק שבו מילה זו משמשת במתמטיקה ופיזיקה.
לעומת זאת, יש ולא רק כאן כאלו שיראו בכך סוג של הוכחה, ואף יהיו כאלו שליבם יהדהד ויאמרו: אכן זה כך.
לגבי, אפשר לראות בכך הזמנה, פתיחת שער לחויה.
***
צענע שאלה היטב (וקדם לה אלי באשכול הקודם):
אם בחויות עסקינן (=אנו דנים), אז מה בין חוויתך לחויה של המחבל הרוצח שחוה קריאה לרצוח?
התשובה שאמורה להיות פשוטה:
הכל.
כלומר, החויה שלי מוליכה למה שדת (פילוסופית, מוסרית) אמורה להוליך אליה. אצלי לפחות (וכמדומה אצל הגרי"ד): אל אלוקים של אברהם אבינו. אוהב משפט וחסד.
יש מי שעבורו הדת היא אכן הזמנה לג'יהאד.
תשאלי: האם זה לא מסוכן להציע לסמוך על חויות?
אכן כן, לכן חויות זקוקות לבירור פילוסופי צמוד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
