|
|
| נשלח ב-4/4/2012 14:40 |
 |
| |
רוחם,
דייק אתה בעצמך, אברהם לא שלח אותה במדבר הוא שילח אותה עם אמצעי מחיה בסיסים "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ וְאֶת-הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ" ,מדובר על אשה בוגרת לא על ילד קטן (גם ישמעאל אגב לא היה כ"כ קטן למרות שהמקרא קורא לו ילד ) והיא זו שבחרה ללכת למדבר "וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע." .
בנוגע לבכורה וכו' לא הבנתי כ"כ מה אתה מנסה לומר.
בענין העינוי הוא נמצא בפרשה אחרת (עוד לפני שנולד יצחק) ושרה היא זו שעינתה.
בכל מקרה כאמור אני לא כ"כ מבין מה קורת רוח אתה מוצא בלמצוא פגמים מדומים לאבותינו, את כל הדברים הטובים כבר מצאת ומימשת ? את הפגמים שלך כבר מצאת ותיקנת ? אם כך מה אתה נטפל אל ידידיו של הקב"ה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2012 15:03 |
|
| |
על אשה בוגרת- אשתו של אברהם- ילד בוגר ילדו של אברהם, חמת מים אחת לא מספיקה לדרך מדבר, כשמגרשים מישהו, מבית גבירים, אדם מבולבל, וטועה בדרך- את זאת יש לקחת בחשבון, מה היה מזיק לאברהם לשלוח אותם עם 2 אתונות והרבה מים או גמל,
איני נטפל אל ידידיו של ה' אני נטפל לפרשנות הצבוע- אני מתרעם שבכל כח מנסים להסתי את מה שהתורה מגלה,
אני מתרעם כי מנסים להפוך את האבות- לא לבני אדם- כי אם לאנשים עליונים, גדולתם היתה כי הם היו אנשים- ולא מלאכים,
התורה העידה על נח כי הוא היה איש צדיק- את האלוקים התהלך נח, אבל יש מרבותנו וכולנו למדנו כך- כי הוא לא היה באמת צדיק, וכו' הסרנו את המסכה- מפרצופו האמיתי של נח.
הפרשנות שלנו מעורפלת וצבוע, אני בטוח כי לא זה היתה כוונת התורה בסיפורי המקרא,
הרמב"ן אומנם מדבר על עינוי הגר אבל מזכיר את ישמעאל שעדיין לא בעולם באותה שעה. הוא כתב סתם?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2012 15:59 |
|
| |
אתה כן נטפל לידידי השם, כי אתה מגייס את מידת הרחמים כנגדם בלי לברר כיאות את הסיבה העקרונית בשלה התנהגו כפי שהתנהגו, גם כשהמקרא מעיד בבירור שמה שהם עשו נעשה על בסיס הוראה מפי הגבורה.
שלא לדבר על הערבוב בין דברי הרמב"ן שמבקרים את מעשה שרה לפני שימעאל נולד עם אלו של אברהם כמה וכמה שנים אחרי.
עדיף שתלמד קודם לקרוא חומש אח"כ תבוא לבקר את כל העולם שכביכול לא יודעים , למרות שהם מצטטים לך פסוקים בהם הקב"ה מעיד על עבדיו עדות שנאמנה בעיני קצת יותר מהפירושים המבולבלים שלך במחילה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2012 16:13 |
|
| |
שכנעת אותי!
כי אין עם מי לדבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2012 16:23 |
|
| |
זה בסדר , כתבתי את דברי אחרי שכבר הצלחתי להשתכנע בכך בכוחות עצמי...
חג שמח לך.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 18:25 |
|
| |
יישר כוח יהי אור,
אתפנה בערב לעיין בזה בעיון נמרץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 18:29 |
|
| |
[צריך לבא עוד המשך אי"ה , זה לא נגמר, ]
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 18:36 |
|
| |
בהצלחה יהי אור היקר,
מי ייתן שתצליח,
וזו יהיה ראיה שהפורום שלנו רק עושה טוב, ולא כפי טענות הדמגוגים למיניהם,
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2012 13:49 |
|
| |
הניתוח לא רע. אתה חוזר, כהנחת יסוד, שבלעדיה גם לשיטתך כל התיאוריה נופלת, על טענה אותה השמעת מספר פעמים. "אימון". אתה "מאמין" שהאדם הטוען לחוויה המיסטית אינו משקר. הבעיה, שלא לומר הכשל, בטיעון היא, שכדי לא לאמץ סיפור על חוויה מיסטית, אין צורך בכלל לטעון שהאדם "משקר", במובן הגס של המילה. דיינו לחשוד בדמיון או במעט מגלומניה והכול ברור. והניסיון (שגם אתה מסכים לו לגבי כל החוויות שאינך מתחבר אליהן) יוכיח. האם לדעתך הלובביצ'ר [שאותו, אם אינני טועה, אינך מחבב במיוחד (בעבר ראיתי שהגדרת טיעונים לטובתו, שבעיניי היו דווקא סבירים לחלוטין, כאפולוגטיקה טהורה)] "שיקר"?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2012 14:04 |
|
| |
ייתכן
ואם אני מכיר את החוויה מעצמי, זה יספיק למשהו? [הרי ברור לי שאיני משקר, גם יכל להיות ברור לי במידת מה שאיני מדמיין]
אכן, אם תרצה לטעון שהכל דמיון מתחילה ועד סוף, אין מה לענות. אבל אתה צריך להגדיר למה בדיוק אתה חושב שהפרספציה הזו היא דמיון יותר מפרספציות חושיות רגילות. [אלא א"כ אתה מטיל גם אותם בספק, שאז וודאי אין מה לענות]
תחושתי היסודית היא שלא מדובר בדמיון או מגלומניה פשוטה, הן ממה שראיתי בעצמי והן מתיאורים שונים שקראתי בענין הזה מרחבי העולם.[וגם מדתות שונות ומשונות שאני לא יודע איך ליישב את התיאורים שלהם עם האמונה היהודית] [אכן זו שיפוט שלי, אך לא נבנית רק על אימון כמו שהיא אלא על ניתוח של סיפורים שונים ומשונים והכללתם לכדי כלל. זה לא קשור לאימון ספציפי במספר ספציפי.]
השאלה מחוויות שונות או סותרות היא שאלה חזקה שצריכה טיפול בפנ"ע בע"ה,
ומשהו שניתן לבדוק באופן ברור מול המציאות [למשל טענת הלובביצר שהוא משיח] לא יעזור שום חוויה, גם אם מאד אאמין בו.
תוקן על ידי יהיאור ב- 14/05/2012 14:09:00
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2012 14:27 |
|
| |
ואם אני מכיר את החוויה מעצמי, זה יספיק למשהו? אולי לעצמך... [הרי ברור לי שאיני משקר, גם יכל להיות ברור לי במידת מה שאיני מדמיין] "במידת מה". אמרת הכול. אכן, אם תרצה לטעון שהכל דמיון מתחילה ועד סוף, אין מה לענות. אכן זו הטענה הפשוטה. אבל אתה צריך להגדיר למה בדיוק אתה חושב שהפרספציה הזו היא דמיון יותר מפרספציות חושיות רגילות. [אלא א"כ אתה מטיל גם אותם בספק, שאז וודאי אין מה לענות] הפרצפציות החושיות הרגילות משותפות לכלל האנושות, בלי הבדל דת גזע ומין וללא הבדל השקפה או דעה והן ניתנות לצפייה ולניבוי. איך אתה בכלל משווה ביניהם ומטיל את המשימה "להגדיר" למה בדיוק אני חושב שזה דמיון. תחושתי היסודית היא שלא מדובר בדמיון או מגלומניה פשוטה, הן ממה שראיתי בעצמי והן מתיאורים שונים שקראתי בענין הזה מרחבי העולם.[וגם מדתות שונות ומשונות שאני לא יודע איך ליישב את התיאורים שלהם עם האמונה היהודית] [אכן זו שיפוט שלי, אך לא נבנית רק על אימון כמו שהיא אלא על ניתוח של סיפורים שונים ומשונים והכללתם לכדי כלל. זה לא קשור לאימון ספציפי במספר ספציפי.] הצורך והמניעים "להמציא" את כל הסיפורים כה ברורים עד כי כמעט אין צורך לבדוק את הסיפורים לגופם. בפועל אף אחד! מהסיפורים לא התרחש לעיני מצלמות ולו אקראיות, הנמצאות כיום בכל מקום כל הזמן.. המקרים שנבדקו, הוכחו כלא אמינים. השאלה מחוויות שונות או סותרות היא שאלה חזקה שצריכה טיפול בפנ"ע בע"ה, כהערת אגב, כל זמן שהשאלה לא יושבה, הרי גם לדבריך, אם הבנתי נכון, זו הפרכה של קיום החוויות. ומשהו שניתן לבדוק באופן ברור מול המציאות [למשל טענת הלובביצר שהוא משיח] מנין לך שהלובבציר לא היה משיח ולא זכינו? נביא הוא כן היה? דומה כי החץ נורה והעיגול מסומן אחריו. לא יעזור שום חוויה, גם אם מאד אאמין בו. זו התקדמות גדולה מאד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2012 14:36 |
|
| |
הרי ברור לי שאיני משקר, גם יכל להיות ברור לי במידת מה שאיני מדמיין]"
טוב שהוספת:במידת מה......
הבעייה היא שהמדמיינים למיניהם אף פעם לא מרגישים שהם מדמיינים והם בטוחים במאה אחוז שזאת מציאות.
כך קרה למוחמד ולעוד כמה...
ההוכחה הטובה ביותר לכך שהמוח יכול לדמיין דברים שאינם קורים במציאות היא תופעת הפסיכוזה החמורה שדורשת אישפוז .לעיתים היא כביכול נורמלית (כמו שאתה מתאר)אבל ברור שמציאות אין כאן.
(והעובדה שהעתקת מקאנט וקראת למאמריך ביקורת המיסטיקה הטהורה זה פשוט פתטי ומוכיח יותר מכל כמה,מבחינת מגלומניה, אתה מנותק מהמציאות..)
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2012 16:22 |
|
| |
ייתכן במחשבה שנייה, נראה שכדי מאד להבהיר את הוויכוח בינינו אודות האימון, [ושווה לזה אשכול בפנ"ע] שכן נראה שאנחנו משתמשים במילה "דמיין" במובנים שונים. ובמחשבה שניה, אין כל וויכוח בינינו. ניקח מקרה היפותטי, ראובן בא וטוען שראה את המלאך גבריאל ואמר לו כך וכך. מהיכרותי עם ראובן, הוא אדם שאמין עלי מאד, [הייתי מלווה לו בלא עדים] להבנתך, מה שאני אומר הוא כך, או שראובן משקר, או שאינו משקר, וממילא המלאך באמת דיבר איתו. מכיוון שהנחתי שראובן הוא בן אדם שאינו משקר, הרי שהוכחתי [בדרך של שלילת הצד השני], שהוא דיבר עם גבריאל. מה שאתה טוען הוא שהבינאריות שהצגתי אינה נכונה, שכן ישנה אפשרות שלישית, שראובן באמת ובתמים חושב שדיבר עם המלאך גבריאל, אלא שלא היה זה אלא דמיון. וממילא יכול אני להישאר עם הנחתי [שראובן אינו משקר], ועדיין לא להאמין שדיבר עם גבריאל, ואזדא לה ההוכחה שלי. אבל כאן חשוב מאד להבין נקודה אחת, שצריך להבהיר כאן מהו השימוש שאנחנו עושים במילה שקר, ובהנחתי [שאמנם היא סובייקטיבית, אך לא על כך נסוב הויכוח, אלא על התוצאה שלה] שאומר "ראובן אינו שקרן". אתה מפרש את ההנחה "ראובן אינו שקרן" כטוען שראובן אינו בן אדם רע ולא ישקר במודע. ולפי הבנה זו, נכון שאילו דמיין ראובן באמת ובתמים שדיבר עם המלאך, הרי שאין זה סותר את ההנחה לטעון שאינו אלא דמיון. אבל צריך להגדיר מה ז"א ש"אינו אלא דמיון". אם הכוונה שראובן באמת היה לא איזה חוויה, כלומר שקרה משהו בתוך הקוגניציה של ראובן הגורם לו לחשוב שראה מלאך, הרי שאין כל ויכוח בינינו, שכן גם אני טוען שאני מאמין לחוויה, אך דן על המשמעות שלו, ועד כמה יכול הוא לשמש ראיה שאכן המלאך קיים או דיבר. מאידך, אם אתה מפרש את המשפט "אינו אלא דמיון" כאומר שבאמת גם חוויה לא הייתה, ולא היתה שום תהליך בתוך מוחו של ראובן שמצביע על כך שדיבר עם המלאך, הרי שזו שווה לטענה שראובן משקר, ושוב ניצבת הוכחתי מכך שמוסכם עלי שהוא לא שקרן. בקיצור, אם אתה מאמין לו שהוא באמת דמיין, הרי זה גופא הוא מה שאני מאמין, ואז נשאר לנו רק לדון אם הפרספציה הזאת יש לה להיכלל בכלל הפרספציות הנכונות. ואם אינך מאמין לו גם שהוא דמיין, כלומר שאתה משתמש במילה דמיון כמתאר הליך לא קוגנטיבי ופרספטיבי אלא כמו שמשתמשים במילה זו לפעמים על מה שאינו נכון בשום מובן, הרי שזהו גופא טענת השקר ששללתי. [אלא אם כן תגיד גם על זה שניתן לדמיין אדם שמדמיין גם במובן הזה באמת ובתמים, אלא שאז צריך רק להוסיף להנחת האימון שלא מדובר באדם כזה, שכן זה היה כבר ממש אדם לא מן היישוב] נקודה נוספת שצריך לשים אליה לב, או דרך נוספת לעיין כאן, הוא מה נכלל אצלך בהנחת האימון. כנראה אתה מפרש את האימון בעיקר כאימון מוסרי, שאני מאמין שהאדם לא יעשה רע וישקר, ולפי זה אתה טוען את טענתך, אבל כמו כן ייתכן אימון שכלי, שאני מכיר באדם שהוא בעל בקורת מספיקה להבחין בין היסק מוטעה לתקף ובין דמיון לחוויה אמיתית. וע"ז לא שייך טענתך.
[נכתב לפני שראיתי תגובתך האחרונה]
|
|
|
|
|
|
