|
|
| נשלח ב-1/4/2012 15:17 |
 |
| |
מיימוני
יישר כח
אולי נגדיר מהם שיקולים הלכתיים קשים ורכים, ומה לא נחשב כראוי להכלל בהם. ר' שמעון דריש טעמא דקרא והוא סובר שאין עושים עיר הנידחת בספר כי ברור שלא ייתכן להשאיר את הספר שומם ופתוח בפני אויבים. האם זה שיקול רך או קשה?
רציתי להזכיר את פרוזבול, אבל שם אולי זו תקנת חכמים ויש לחלק.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 01/04/2012 15:19:05
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 15:44 |
|
| |
אתמהה.
נפל כאן לענ"ד איזה כלל [מדד] בהגדרת ת"ח המוסמך לפסוק - מסורת!
אולי הכלל הזה נגד הפורום?
מה כוונתי בדיוק ל'מסורת', יש להאריך וכמדומה שיש מקורות לזה.
אבל אשאל רשות קודם. אם המונח הזה מנוגד לכללי הפורום?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 16:24 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | אמשל
תמיד ניתן להשליך בוץ, אבל לידיעתך, אני חלוק רעיונית על הרב ליכטנשטין בנושאים רבים מחד ועל ר"ח קנייבסקי מאידך ולא עלה על דעתי לומר שאינם מקצועני תורה במובן הצר של המילה. ועל זה דברתי. |
|
[תלמיד,
לא הייתה לי שום כוונה "להשליך בוץ", וצר לי שכך אתה מבין את דבריי. כל שרציתי להעיר הוא שקריטריון מובהק של "גדולה" הוא ההסכמה עם הדברים. אם פלוני מסכים "בגדול" עם "גדול" כלשהו, ייקל עליו "להחליק" מיני מעידות, אם ייתקל בהן. אצל מי שאינו מסכים איתו, אותן מעידות ייראו כתהומות רבה. זו אינה השמצה, אלא פשוט התבוננות מציאותית באופן בו בני אדם חושבים.]
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 16:45 |
|
| |
| יבנא כתב: | | אתמהה.
נפלכאן לענ"דאיזהכלל[מדד]בהגדרתת"חהמוסמךלפסוק-מסורת!
אוליהכללהזהנגדהפורום?
מהכוונתי בדיוקל'מסורת',ישלהאריךוכמדומהשישמקורותלזה.
אבלאשאלרשותקודם. אםהמונחהזהמנוגדלכלליהפורום? |
|
האם הש"ס וכל המקורות ההלכה שמימוני רשם אינם המסורת שעליהם התכוונת?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 16:46 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 18:45 |
|
| |
יבנא
ברוך הבא אל הפורום!
לצערי לא הבנתי את שאלתך. התוכל לחזור עליה ולפרט, ואולי להביא דוגמא? הבנתי שאתה הבנת שיש כלל שהציג ת"ט להפיכת אדם לפוסק והוא בקיאות במסורת. והדיון ביני לבינו היה בשאלה מה ההיקף שצריך במסורת זו ועד היכן היא משתרעת. האם אתה מערער על הכלל שצריך מסורת כלשהי? או על ההיקף שלה? נא באר.
***
גלון
ברוך הבא לפורום!
האם זכיתי לכוון לדבריך?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 23:38 |
|
| |
יבנא התכוון לעוד כלל שלא הוזכר והיא 'מסורת הפסיקה' ו'מסורת הסברא' [יתקן אותי אם אני טועה].
ולכן לא ברור שהוא צודק [אלא אם כן יביא מקורות לדבריו באופן שא"א לסותרם].
ביאור הדברים:
מה שכן צריך להדגיש שסוגיא זו של הלכות הפוסק לכאו' קשורה לריש מסכת סנהדרין מיהו הכשר להיות דיין [שם בגמרא גם מבואר הדין של יורה יורה].
האם אומנם מסורת בסברא?
שם מבואר [דף ה.] שודאי לכל הפחות צריך להיות גמיר וסביר. וברש"י שם מבואר "דגמירנא - שמועות ודינין מרבותי: סבירנא - יודע אני להוסיף וליישב טעמים מדעתי". להדיא למד רש"י שלא צריך מסורת בסברא [ואולי אפשר לומר שזה לא נחשב סברא אם צריך מסורת!].
עוד ראיה מהגמרא בסנהדרין דף לו: "כגון רב כהנא ורב אסי דלגמריה דרב הוו צריכי ולסבריה דרב לא הוו צריכי". וראה שם ברש"י.
מסורת הלכה
אבל מה שכן יש לדון לענ"ד, הוא כללי פסיקה בסיסיים שבאמת ישנם, כפי שמצאנו כבר כללים מהתורה כגון רוב דיינים. ובכללי פסיקה גם כבר מצאנו שנויים מסויימים בגדולי הדורות [למרות שיש כמה כללים יסודיים שלא ניתנים למחלוקת].
חושבני שהנושא כאן, הוא לא כללי הפסיקה אלא מיהו הראוי להחשב פוסק ולכן לא קריטי שנקודה זו [של מסורת הלכה] לא הוזכרה, מכיון שכללים אלו מחייבים את כל הלומד ע"מ לפסוק, וכאשר לא יקיימם אינו נכלל בכלל ההלכה, ופשוט.
נ.ב. אברהם אבינו נכלל ברשימה, איני חושב שהוא נכלל בפוסקים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 07:16 |
|
| |
גלון
כתבת דברים חשובים מאד אבל לא הצלחתי לסדר אותם לעצמי באופן שיטתי.
האם תוכל לסכם יותר:
א. מהי סברה.
ב. מהי מסורת הסברה.
ג. מה הם כללי הפסיקה?
ד. מה היא מסורת הפסיקה
עם דוגמא לכל סעיף, לפחות אחת?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 10:59 |
|
| |
מימוני.
א. מהי הסברא: בודאי אפשר להרחיב, לחלוק ולסבור, בביאור משמעות ה'סברא'.
בתמצית - החלק של ההגיון בתורה ולא החלק של ההלכות הניתנות והנמסרות עד משה.
ב.מסורת לסברא: היה מקום לומר [ואולי אפי' נכון הדבר] שלא כל אחד יוכל לסבור בתורה - 'לשחק' עם הדינים ולהכריע כדעתו בצורה שיסודרו כל המקורות. אלא רק אם שמע הרבה סברות מרבותיו [ששמעו מרבותיהם] ו'השתפשף' והעמידוהו על האמת כמה פעמים וכבר יודע 'מה אומרים' ו'מה לא אומרים'. וע"ז הדרך. [ביקשת דוגמא, פשוט מאוד, ראה דרך בריסק בלימוד לעומת דרכים אחרות כגון לעומת דרך החזו"א שיותר תשמע סברות ו'נראה לי'. ראה היום ג"כ איך פונוביז'ער [פונוביז' הישנה ודו"ק] לומד סוגיא לעומת חברונער. אני בל"נ יחשוב על דוגמאות מוחשיים ואביא בהמשך.]
טיעון זה נראה שטען יבנא.
מה שאני באתי לומר שלא ברור שצריך מסורת כזאת וע"ז הבאתי את דברי רש"י.
אבל אני כן קצת מודה לו כי ברור לי שצריך להיות אחד שגדל עם רוח חכמים ולא כל אחד יוכל לקבוע הלכה. אני צריך עוד לחשוב על הדברים ולהגדירם.
ג. כללי פסיקה: כגון הלכה יחיד ורבים כרבים, מרא דאתרא, מנהג המקום, ר"ל ור' יוחנן הלכה כמי, אביי ורבא הלכה כמי, ראשונים ובתראי הלכה כמי, אמוראים לא חולקים על תנאים, רבינא ורב אשי סוף הוראה... וכן האם רשאי אחרון לחלוק על ראשון ושלושה עמודי הוראה ואין כאן מקום להאריך.
רק הוספתי שגם במשמעות הכללים [חלקם] עצמם לא כולם למדו אותו דבר. למשל ידועה שיטת הבית יוסף שבכל מחלוקת ההלכה כרוב עמודי הוראה [עמודי הוראה - שלושה, ריף רמב"ם ורא"ש], אבל נראה לי שלא בכל המקומות ולא לכל הדברים הכלל הזה הוא ברור, וגם צריך לבדוק אם אין משהו שחלק ע"ז. וכן עד כמה [אם בכלל] אפשר לחלוק על ראשונים. בזה אפשר לראות שהיו גדולים שלא העיזו והיו שהעיזו לפחות בדרכים עקיפות.
ד. מסורת לכללים: מה שהוספתי באות ג'.
אין הדברים ערוכים מספיק גם לי אבל אשתדל יותר [מה גם שדברים אלו מורכבים, ואם בכללים ומסורת עסקינן, אז מאיפה אני בא...]. גם אתם יכולים לעזור ולתקן. אשמח לראות מקורות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 11:21 |
|
| |
גלון
לגבי נקודה ג, בנושא שלושת עממודי ההוראה, הרמ"א חולק, ראה הקדמותיו לדרכי משה ולשולחן ערוך.
שאלה חשובה היא נושא המנהג.
לגבי נקודה ב. הישיבות ובריסק יצרו נתק במסורת הסברה. עיקר המסורת הקלאסית היה שימוש של תלמידים בפני רב וקבלת מנהגי אבות. הישיבות ובריסק יצרו שינוי טוטלי בכך וכבר הפניתי למאמרו של חיים סולובייצ'יק rupture and reconstruction.
כידוע, בימינו הרב עובדיה יוסף הוא שעוסק רבות בכללים.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 11:33 |
|
| |
גמ' ברכות דף מז ע"ב: ת"ר איזהו עם הארץ... אחרים אומרים אפי קרא ושנה ולא שמש ת"ח הרי זה עם הארץ וכו'
וכן בסוטה דף כב ע"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 11:45 |
|
| |
בעל בעמיו כתב - "הישיבות ובריסק יצרו נתק במסורת הסברה".
???
ועוד הוסיף "המסורת הקלאסית היה שימוש של תלמידים בפני רב".
אין לך שימוש גדול יותר מאשר לשבת ישיבה ולשאת ולתת עם ת"ח מופלגים.
עוד הוסיף "וקבלת מנהגי אבות"
לא שמעת על מנהגי הישיבות, כמעט בכל הלכה!!!
נראה שלא ישבת בישיבה, אם כן הוא, זה לא קושיא, אבל חבל לדבר אם לא מכירים.
נ.ב. תודה על ההוספה לגבי שלושה עמודי הוראה. אגב לרב יצחק יוסף בנו של הגר"ע יוסף שיחיו יש כמה ספרים חדשים גדולים ועבים על כללים וכללי הפסק מכל המקורות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 12:08 |
|
| |
גלון
ישבתי לא מעט בישיבה.
אין שום קשר בין ישיבה ליטאית לפסק, אדרבא, גאוותם היא על חוסר בקשק לפסק.
המושג מנהגי ישיבות הוא סתירה מיניה וביה.
מה הם מנהגי הישיבות?
מנחה קצרה?
לא להקפיד על שש שעות בין בשר לחלב (כפי שהיהי בישיבות ליטא, ממקורות טובים)?
לא להגיד קבלת שבת?
שהחזן מתחיל בישתבח?
רב פורים?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 02/04/2012 12:19:26
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 12:26 |
|
| |
ראש ישיבה לא היה מעולם פוסק אדמו"ר שכיבד את עצמו מעולם לא פסק.
רק רב העיר או הקהילה פסק, לכל ישיבה יש את המנהגים שלה.
בעל- הרמ"א פוסק-(נאמן לרבנו תם) כי אין צורך להמתין רק שעה אחת בין בשר וחלב
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 13:05 |
|
| |
בעל מעמיו כתב: "אין שום קשר בין ישיבה ליטאית לפסק, אדרבא, גאוותם היא על חוסר בקשק לפסק".
טרם אתקן אותך על טעות חמורה לענ"ד [על המוסג ישיבה ליטאית], אעיר לך ברשותך על סתירה חמורה בדבריך, כאן יוצא מדבריך שאין הישיבות עוסקים בפסק אלא בעיון וסברא וזו גאוותן, לעיל כתבת שהם מנותקים מהמסורת של הסברא, וכפי שהבנתי הם מנותקים מזה בגלל שהם לא עוסקים בזה - לדבריך.
ועתה בדבר הישיבות הליטיאות לענ"ד, הישיבות הליטיאות הם מסורת הלמדנות העתיקה וביחד עם זאת הם אם הלמדנויות החדשות, דווקא משום כך פחתו הרבה [ולא כל!] מהראשי ישיבה של הדור הזה להכריע את ההלכה, בישיבות עוסקים בליבון הסוגיא, בכל הדקויות ובכל הצדדים, שם בעצם כור ההיתוך של ההלכה.
הרבה אברכים אחרי אשר עסקו בישיבות וגדלו בידיעת התורה ובהבנת כל שיטותיה, עוברים להלכה, דוקא אז מקבלים עם ישראל פוסקי הלכה ענקיים ויצרתיים שאין להם אח ורע כמעט בכל תפוצות ישראל.
אני חושב שכך גם היה בזמן חז"ל, היו עוסקים בליבון הסוגיא ואח"כ מי שהיה זוכה לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא.
ההלכה היא שורשית הרבה יותר ממה שחושבים!
הישיבות הם כור ההיתוך של ההלכה!
תוקן על ידי גלון21 ב- 02/04/2012 13:07:51
|
|
|
|
|
|
